האסקפיזם המוצלח שלי

בצל מלחמת הקיום הנוראית שמתנהלת במדינתנו כבר שנה, עולם התרבות חווה את "תור הזהב" של היצירה הנשית, כשבשיאו תוכנית סאטירה נשית ראשונה ("מי זאת") וארבע מתוך חמש מועמדויות לנשים בטקס פרס אופיר לקולנוע. ואולי דווקא בגלל זה, קשה עליי כל כך המחשבה להיפרד מהסדרה "האחיות המוצלחות שלי", שהייתה, מתחילת דרכה, פורצת דרך ביצירה הנשית הישראלית. אני חוששת שבעוד שנתיים מהיום, תור הזהב הנוכחי יגווע, גברים יכתבו מלחמה והמהפך הפמיניסטי שלנו יחזור אחורה.

בשנת 2016, עלתה על המסך הקטן הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", שיצרו גלית חוגי ונועה ארנברג. הסדרה מגוללת את סיפורן של שלוש אחיות שונות בתכלית זו מזו, שכל אחת מהן נמצאת בשלב אחר ומורכב בחייה, ביום בו הוריהן עוזבים לחופשה (נצחית מסתבר) ומשאירים אותן להתמודד עם תלאות חייהן לבדן. סיפור הרקע של האחיות המוצלחות האלה, לא חשוב כמו העובדה שהוא אפשר לארנברג וחוגי לייצר תבנית גאונית וליצוק לתוכה סצנות ריאליסטיות נוקבות אך קורעות, על חייהן של שלוש נשים המתמודדות, כל אחת בתחומה, עם מציאות חיים אבסורדית עד כאב, שכולנו יכולות להזדהות איתה.

אורית (דנה סמו), האחות הבכורה, היא מורה מתוסכלת שעזבה את בעלה האהוב (לפחות על ידי משפחתה) לטובת מערכת יחסים עם אישה. נטלי, האחות האמצעית והמפונקת, נתלשה ביום אחד מהבית ומחשבון הבנק של הוריה ונשלחה להתמודד עם יוקר מחייה שלא תואם את רמת חייה הנהנתנים (ליהוק מבריק של נלי תגר, זמן קצר לאחר שהתגלתה כדפי החיילת המפונקת מהסרט "אפס ביחסי אנוש") ומור (טס השילוני), האחות הקטנה, חיילת שלישות בבסיס סגור, שאם יש משהו טראגי יותר מהעובדה ששובצה בחברה כל כך שונה ממנה, זה הרצון שלה להשתלב ביניהם.

כבר בעונה הראשונה היה ברור ש"האחיות המוצלחות שלי" היא סדרה אחרת. אורית, נטלי ומור, התמודדו עם רגעים מרתקים כמו שיחת היציאה מהארון המסתייגת של אורית מול הוריה, שברון הלב של מור אחרי ששכבה עם בן גיגי החתיך של הבסיס וכמובן, הרגע המכונן בו נטלי יצאה לקנות לראשונה נייר טואלט בסופר וראתה בכך הודאה ציבורית שהיא, האישה היפה והעדינה, מחרבנת.

גלית חוגי ונועה ארנברג, יחד עם גורי אלפי כבמאי, שיש לו חלק ניכר בהפיכה הנשית שמתרחשת בעולם התרבות – לא רק כי הוא עצמו הביא ארבע נשים לעולם, אלא כי הוא מסייע לקדם כל כך הרבה יוצרות תחת שמו האדיר – נסעו עד להודו כדי לצלם עונת בזק מרעננת, ואחרונה, של אסקפיזם האחיות.

העונה הרביעית נפתחת בהגעתה של מור, החיילת המשוחררת, לטיול הגדול בהודו. שם היא מקבלת סטירת מציאות ראשונה כשהיא פוגשת, לפני כל אדם או תרבות מקומית, צעירה ישראלית, שמשרטטת לה בהתלהבות מגמדת את חווית הטיול הגדול והגנרי שתזכה לחוות בדיוק כמו כולם.

אחרי המפגש המעצבן, מור, כפופת הכתפיים והביטחון, ממשיכה להוסטל לפגוש את ליזו (עדי חבשוש), חברתה מהשירות הצבאי שהקשר המוזר ביניהן מתקיים על אדי הדלק האחרונים שמילאו בשירותן בבסיס ובדיוק כמו בצבא, ליזו מחברת את מור לחבורת הג'ובניקים של הטיול, שמעדיפים להשתכשך בבריכת הגיגית בחצר ההוסטל במקום לחקור את הארץ הזרה.

מור, צמאת החוויות המטורפות שלעולם לא נוגעות בה, מתנדבת לצאת לקניות למען חבריה ופוגשת בשלומי (אורי רוסו), צעיר ישראלי מצליח שלמד בעבר עם אחותה, נטלי, מושא אהבתו כנער וכעת, גר בהודו. בניסיון נואש להציל את טיולה, מור עוברת לביתו של שלומי, המשמש כמעין בית מפלט לישראלים אבודים, שגם בלי סצנת התיק המסגיר, היה ברור לכולנו מניין מגיע מקור המימון שלו.

בזמן שמור מהתלת בכולנו בטיול הגדול והחלומי שלה, שבכל רגע נדמה והנה, כבר זה קורה, חווית חייה המסחררת הולכת להתרחש, אחיותיה אורית ונטלי נשארות להתמודד עם מציאות החיים בארץ, שכתמיד, לא שמחה במיוחד.

בעלילת המשנה בארץ, אורית מתמודדות עם הפיכתה לאימא יחד עם קארן, זוגתה, ומציגה ברגישות נוירוטית שכל כך אופיינית לה, את אחד הנושאים המורכבים העוברים על נשים שזה עתה הפכו לאימהות – הפרידה מהחיים כפי שהכירו אותם. בתהליך הקבלה המתסכל של אורית על כך שהיא לא יכלה לעזוב הכול ולהצטרף לאחיותיה בהודו בגלל בנה התינוק, חבוי רגע מכונן ואמיתי כל כך, של אם שנפרדת מחיי החופש שלה ומקבלת את כובד האחריות של תפקידה החדש. (ספוילר לאימהות צעירות: יום אחד הילדים יגדלו ותחזרו לחיות ולטוס, אם כמובן יהיו טיסות. ועולם).

נטלי, האחות האמצעית, כהרגלה, מייצרת בי טריגר. על פי הפסיכולוגיה הרווחת, נטלי כנראה מזכירה לי נקודות חבויות באופי האישי שלי, אבל האמת היא שהיא פשוט מזכירה לי כל כך הרבה אנשים שפגשתי בחיי שלא ראו דבר מלבד עצמם. 'אנשי אש', אני מכנה אותם, אנשים שנשמתם להבה חמה ובוערת וגם הפעם, נטלי מעוררת אצלי את תחושת הגעגועים לחוויה המחממת שבקרבת אנשים כמוה ואז מזכירה לי את כאבי הבערה של הכוויות שנשאתי מהם.

נטלי, שטובתה קודמת לכל, נדחקת על ידי מידד, שותפה האנמי לדירה, שכבר מזמן חצה את גיל הנורמה לניהול תנועת נוער, וחברתו יערה, להחזיר את חלקה בהוצאות הדירה המשותפת עד שאין לה ברירה אלא למכור את הקטנוע היקר לליבה. כהרגלה בקודש, היא מסתנוורת מהכסף בשנייה שהוא מגיע ומחליטה לטוס להודו להפתיע את אחותה מור, בטיול הגדול.

המפגש בין מור לנטלי, האש והמים בהודו, הוא תמצות חווית הטיול הגדול. עיקרו לא בסצנות המרהיבות על רקע נופי מדינת עולם מתפתח וגם לא מערכת היחסים העגומה עד כאב בין האחיות, אלא דווקא החיפוש העיקש של מור אחרי חווית הטיול שתגרום לה הנאה צרופה, יחידה, משנת חיים. אחותה, לעומת זאת, מצליחה ליהנות מכל רגע, החל מנסיעה לים ועד משחק קלפים ביתי.

במשך כל הטיול, נעה מור סביב הרדיפה אחרי הרגע הטוב, השמח. אחר החוויה המכוננת שתשנה את חייה. לבסוף, במקום לקבל אותה במהלך פסטיבל צבעוני נוצץ, החוויה הזו מתרחשת דווקא בתוך בונקר חשוך, באמצע אי בודד, בו היא מעבירה את הלילה כדי להתחבא מפני כלבי החוף כשלצידה רק אוהל, עם בחור ישראלי-ילדותי, שהגיע לחזות בבקיעת צבי הים.

בעודה מעכלת את עולב המסע של חייה, מור חווה את התובנה שכל כך חיכתה לה ועיקרה, איך לא? הרצון לחזור לארץ ולפעול למען הגשמה עצמית. גלית חוגי ונועה ארנברג מצליחות גם הפעם לזקק זוויות כל כך מדויקות של הטיול הגדול, כשהן שמות זרקור על המרדף העיקש אחר "הרגע המושלם" שתמיד קצת מגמד את כל האירועים המכוננים שמובילים אליו.

דווקא שם, בטיול הגדול של מור להודו, הצלחתי למצוא, ואילו לרגע, תשובה למציאות המלחמה בארץ, אחרי שנה של כל כך הרבה שאלות קשות. העונה הרביעית של האחיות המוצלחות שלי, הבהירה לי שבעוד כולנו מחכות לרגע הגדול של שחרור החטופים והחטופות (במהרה בימינו אמן!), שיקום המדינה עצמה מצוי בכלל בדרך שנעשה יחד עד סוף המלחמה – ולא ביום בו היא תיגמר. נכון, לא תהיה פה החלמה בלי שחרור החטופים והחטופות. אך התקומה מתחילה בחוויות הקטנות וברגעים היום יומיים שלנו כעם, ממש כעת, במהלך המסע, ולא רק ביום שנגיע לסופו.

בצל המלחמה הכואבת בתולדות המדינה, היצירה הנשית בישראל נמצאת בתור הזהב שלה, והסיום של האחיות המוצלחות שלי, הסדרה המהפכנית על שלוש הנשים המתמודדות עם מציאות חיים אבסורדית וקורעת, מגיעה לסיומה. מאחלת לה ולנו, שהמפכה שנוצרה בתרבות הנשית תזכה אותנו בעוד הרבה תכנים כמוה, והלוואי שבעוד שנתיים כשגברים יכתבו מלחמה, עדיין יהיה מקום לסצנה של בחורה משוגעת, שמתפדחת לקנות נייר טואלט בסופר כדי שלא ידעו שהיא… נו טוב, הבנתן.

צילום תמונה ראשית: איתן ברנט באדיבות YES.