מאת: אסתי ביטון שושן
אני כבר כמה ימים מנסה לנסח לעצמי מה פשר העקצוצים שחשתי מול "קמפיין הנידה" שהתרגש עלינו. אקדים ואומר שיש נשים, גברים וזוגות שהמצווה הזו היא חוויה מדהימה עבורם וכבודם במקומם מונח, אני רוצה להציג זוויות נוספות ומבפנים:
1. נשים שגדלו לתוך עולם של שמירת טהרה לא משתמשות במילה "נידה" ביומיום שלהן, זו מילה קשה שאומרת נדידה, הרחקה, שלא לומר נידוי. הן שומרות טהרה.
2. שמירת טהרה זה סוג של דיאטה הלכתית רוחנית. דיאטות כמו שאתם יודעים זה עניין מאוד אישי ולא כל תפריט, התנזרות או הימנעות מתאימה לכל אחד או אחת בכל זמן. אנשים דתיים נמצאים בדיאטות תמידיות ומתנזרים מכל מיני דברים, גם אם הם בוחרים זאת באופן מלא, הם מקבלים "עול מצוות" כחלק מעבודת השם שלהם, את חלקם זה משפר והופך לטובים יותר, את האחרים זה יכול לעשות סתם עצבנים. מאוד אישי האפקט, כבר אמרנו?
3. אם נמשיך עם עולם הדיאטות, אז היום נותנים לזה שם מכובס "אורח חיים בריא" יש איזשהו מכלול, חבילה מלאה שכוללת לא מעט קשיים ואתגרים כדי לקבל את ההבטחה הגדולה שגם עלולה שלא להתממש.
4. בעולם של נשים שומרות מצוות ובמיוחד חרדיות, הדיבור על נושאים כאלה איננו פומבי. נשים מתחנכות להצניע את הליכתן למקווה בכל מיני תואנות כי אלו נושאים שבינו לבינה ואיש לא אמור לדעת מה התוכניות שלך להערב. וכן רבות מאיתן נחשפות לקמפיין גם אם הן לא קהל היעד לכתחילה. וכשבעולם שלהן אפילו שמן ותמונתן נועדו להמחק – לשמוע את לרלרת האינסטה השטוחה בנושא, מבליטה את המוסר הכפול ביחס אליהן, הקהל המחוייב יותר מכל לעסקת החבילה המלאה.
5. לנשים דתיות וחרדיות יש לא מעט אישיוז עם העניין הזה. נשים בחברות סגורות לכודות במקרים רבים בנישואין לא טובים, אפילו רעים ואלימים. ההרחקה של השבועיים נותנת להן מרווח נשימה, אך החשבון מוגש באותו לילה בו את לא יכולה לומר לא, והאמת שגם הוא לא יכול. אלו מצבים טריגריים מאוד. בעולם בו לא תמיד את יכולה לבחור את מושא אהבתך ותשוקתך, כשבאה שי מיקה או כל בלונד פלטין אחר ותמורת אי אלו מצלצלים תספר לי על הבונוסים בלבד, זה זועק מחוסר אמינות. היא יכולה לקום וללכת, או להפסיק לשמור. לרוחלה' הבני ברקית, אחרי 7 לידות, שמעולם לא הרגישה נאהבת, זה קצת יותר מורכב, ועניין ההרחקות לא ישפר את המציאות.
6. זה לא היום שלך, זה היום שלו, בגדול. ותהיי נחמדה גם אם עבדת קשה וטרחת וגם אם כל הטקס הוא על כתפייך. גם אם הבלנית לא באה לך טוב, גם אם פגשת שם את המורה שלך מהסמינר ובא לך למות וגם אם סתם הגוף שלך פשוט לא מעוניין עכשיו וגם אם את זקוקה רק לחיבוק. תעצמי עיניים ותחשבי על יהדות התורה.
7. לזוגות שהכל טוב בינהם ויש לגבר די אינטליגנציה רגשית, זו יכולה להיות חוויה מעניינת וטובה. לאישה שמסוגלת לומר לא, שמחוברת לגוף שלה – כנ"ל. מה עם השאר? הרי אתם יודעים היטב כמה טאבו יש בנושא. מצוות הטהרה מתכתבת עם עולם שלם של תפיסות וחוויות ונוגעת ישירות בטראומות מיניות ובהעדר הקשבה לגוף, האם יש במצווה הזו משהו שיכול לתת מענה לכאבים הללו? איך אפשר למכור מוצר כזה בלי להבין את הקונטקסט הכללי והמשמעות המורכבת שלו?
והנה מבחר ציטוטים אמיתיים שליקטתי מדיונים בשבוע האחרון עם נשים חרדיות בהקשר הזה, הם מעידים על חוויות מאוד אינדיבידואליות, ככה צריך להתייחס לזה
"הייתי מגיעה הביתה מהמקווה והוא ישן לו, כאילו בורח ממני" (כן, גם גברים יש להם עניינים סביב זה)
"זו התקופה הכי טובה בשבילנו לשוחח ולהעמיק את הקשר, אני מרגישה שזו נוסחה מנצחת לזוגיות"
"ליל המקווה יכול לעבור לי רק אחרי כמה כוסות ערק, בלי זה אני לא יכולה"
"רק כשהתחתנתי בפעם השניה מתוך רצון ובחירה, הבנתי את המצווה הזו שפעם היתה עול מעיק, וכמה ריגוש היא מכניסה לשגרה.
"הייתי מגיעה מהמקווה ויודעת שאני חייבת לסמן וי, כמו הכביסה והכלים בכיור, כי אחרת יהיה לי שור זועם בבית"
"אחרי שהוא אנס אותי הפסקתי ללכת למקווה, כי הטהרה עניינה אותו יותר מהרצון של הגוף שלי, ככה נמנעתי מעוד תקיפות. מאותו הרגע הוא פתח בשורת סנקציות, כלכליות ונפשיות, כדי להכריח אותי ללכת למקווה"
אז עם גילוי נאות או בלעדיו, המשפיעניות החביבות מכרו עטיפה ריקה של מוצר צריכה עם מיתוג חדש. אני פה בשביל האותיות הקטנות. ט.ל.ח.
בלי רצון ואהבה, אין קדושה. תרשמו לכן.
