במבט ראשון זה נראה כמו בוקר שקט ויפה, אך למרבה הצער זה לא. עוד יום חדש בכפר שחווה כאב ופחד מגורלם הלא ידוע של ארבעה מילדיו הנעדרים. הכפר הקטן שלי, הכפר בו נולדנו וחיינו דורות כה רבים, מעל לשמונים שנה, הכפר בו אבותינו נטעו חיטה ושעורה, גידלו בהמות וציפורים… הכפר הקטן הזה מיושב בצפיפות ומשאו רב.
היום הוא נושא עול שאפילו ההרים לא מסוגלים לשאת.
הכפר הבלתי מוכר אל-זיאדנה, הממוקם דרומית לעיר רהט, מתעורר ליום החמישים להיעלמותם של ארבעה מתושביו, ללא כל חדש.
ארבעת בניו של הכפר
ארבעת בניו הם לא מספרים. הם לא סחורה למסחר פוליטי. לכל אחד מארבעתם יש סיפור ומאבק משלו.
יוסף אלזיאדנה, בן 53, נחטף עם ילדיו חמזה, בילאל ועיישה בשבעה באוקטובר, במהלך עבודתו כחקלאי. יוסף הוא אבא, מפרנס ואחראי למשפחה גדולה הכוללת את ילדיו ואת נכדיו. גורלו לא ידוע, הכפר מתפלל לשובו בשלום.
עאישה,، בת 17, לא השלימה את לימודיה בבית ספר תיכון עקב קושי בהגעה לבית הספר. זמן קצר לפני שנחטפה, חגגה את אירוסיה. היא הייתה מלווה את אביה בעבודתו כחקלאי.
בלאל, בן 19, לא השלים את לימודיו בבית ספר תיכון משום הקושי בהגעה לבית הספר. גם הוא הצטרף לעבודה כדי לתמוך במשפחה.
חמזה אלזיאדנה, בן 22. נושא בנטל של בני גילו, בני דור האביב. הוא עבד קשה יומם ולילה על מנת לפרנס את שני ילדיו ולשקם את ביתו הקטן. חמזה התחתן בשנת 2021 אך צו הריסה ניתן לביתו, שאינו עולה על מאה מ"ר, ימים ספורים לאחר נישואיו.
הריסת בתים הפכה אצלנו בכפר לדבר שבשגרה. כל משפחה כאן, ללא יוצא מן הכלל, חוותה את המרירות הזו, של הרס ביתה.
הקול האמיתי שלנו
פקידים רבים, תומכים, חברי כנסת, מנחמים, אנשי העיתונות הצהובה והלא צהובה נהרו לכפר מאז הידיעה על היעלמותם של בניו. אנחנו שומעים אותם אומרים שוב ושוב "אנחנו רוצים להשמיע את קולכם לעולם, אנחנו רוצים לעזור לכם, אל תשתקו".
והקול שלנו, הקול האמיתי שלנו שכולם חייבים לשמוע, הוא קולו של הכאב. קולו של החשש לגורל ילדינו ולעתידם.
אנו שותים מרירות ויגון מידי יום ממדיניות הריסת הבתים, מהמחסור במים, מהבתים השבירים, מהמחסור במקלטים בטוחים, חוסר במסגרות לילדים, חוסר ברחובות, בתשתיות, בתחבורה ובמה לא.
וזה הקול האמיתי שלנו.
אנחנו רוצים לחיות חיים מכובדים, בטוחים. חיים בטוחים! עם משפחותינו.
אל תאטמו אוזן, אל תבחרו מה שמתאים לכם לשמוע מתוך הקולות שלנו ואל תתעלמו מהקול האמיתי שלנו. צעירים בדואים, בגילאים רכים, חווים סבל אמיתי ויומיומי. חווים אי צדק על בסיס שגרתי והם ואנחנו מייחלים לחיים הגונים.
אנו פונים ומבקשים מכולם לעזור, לשתף פעולה ולהעצים את תפילותינו כדי שימים קשים אלו יעברו בשלום לכולם. אנו מודים על הסולידריות ומודים לכל מי שמגיע לכפר על בסיס יומי להעניק תמיכה, סיוע פסיכולוגי, מוסרי ועוד. אנחנו מודים לעיתונאים העצמאיים שמעוניינים לפרסם את האמת כפי שהיא. אנחנו מעריכים את המאמצים.
שאלוהים יביא אותנו אתכם ביחד, בנסיבות יפות ובימים מאושרים ובטוחים.
