האמהות הורסת את המדינה

אמרת הגרפיטי הנודעת "הפמיניזם הורס את המדינה", שצילום שלה הופץ בחדווה בקרב פמיניסטיות, רוססה במקור על מנת להביע עמדה אנטי-פמיניסטית. אך מבלי דעת, קלע מרסס הגרפיטי למשאת נפשן של פמיניסטיות רבות. בא לקלל ויצא מברך. זרמים בולטים של הפמיניזם אכן מבקשים לערער ולהרוס עמודי תווך מרכזיים של המדינה המודרנית: פטריארכיה וקפיטליזם, כאשר הקפיטליזם הוא למעשה זרוע של הפטריארכיה וכלי לשימורה. גם אני ידעתי, כפי שיודעות רבות מאיתנו, שהשיטה רקובה מהיסוד. אבל לנסח או לדמיין עולם חלופי שיש בו היתכנות – לא יכולתי.

בספר "דרך אם" שערכה ד"ר אראלה שדמי, היא מבקשת להציע לנו את דרך האמהות כדרך אלטרנטיבית, והיא מחזקת ומבססת את טיעוניה באמצעות המאמרים אשר קיבצה בספרה. היא מציעה לייסד מסגרות חדשות להתארגנות חברתית, שיתבססו על ערכים כגון אלטרואיזם וקהילתיות, שהם מנוגדים לערכים פטריארכליים, ליברליים וקפיטליסטים כפי שהם באים לידי ביטוי במדינה הדמוקרטית המערבית המודרנית. אך לא רק על ערכים מנוגדים מדובר, אלא גם על יכולות ומיומנויות אמהיות שאינן זוכות להערכה מספקת בעולם המצ'ואיסטי, כגון ראייה רחבה וכוללת של המצב, הכוונה לטווח ארוך בתנאי אי-וודאות, ואסטרטגיות של הגנה, דאגה והדרכה (ר' עמודים 18- 19). לשדמי חשוב להדגיש, והדבר חשוב גם בעיני, כי האמהות עליה היא מדברת אינה "נשית" במהות, ואף אינה מיוחדת למי שהן אמהות. גם גברים וזכרים ביולוגיים יכולים לחוות וליישם אימהות באמצעות ערכים ומיומנויות אימהיות (ר' ה"ש בעמודים 12 ו-16). גם נשים שאינן אמהות יכולות.

book_833_big

כפי ששדמי מתארת במאמר הפותח את הספר, בעולם הפטריארכלי-קפיטליסטי אמהות נתפסת לעיתים כמכשול בפני הפמיניזם. כשמי מאתנו שואפות לשוויון הזדמנויות לנשים, לשוויון בשכר, לחלק בעמדות כוח מדיניות וכלכליות, האמהות עומדת בדרכנו. נשים שבוחרות באמהות נחשבות לעיתים, לצערי, כמי שוויתרו, או כמי שמקבלות על עצמן את התפקיד שהפטריארכיה ייחדה להן. גם כשפמיניסטיות שואפות להשתחרר מכבלי המסגרות הישנות, לפעמים הן יראו בחירה באמהות ככניעה להן. אבל רגע, מהן אותן עמדות שאנחנו נלחמות כל כך על לקחת בהן חלק? אלו הם מבנים פטריארכליים וקפיטליסטיים שדיכוי נשים ואמהות הוא חלק בלתי נפרד מהם, טמוע בהם, אבן בניין שלהם. כי כמו ששדמי טוענת, המדינה המודרנית וכל ההגיון הכלכלי שלה מבוססים על נתינה חינמית של אמהות, כל עוד היא מיוחדת לנשים שאפשר לצמוח על גבן. ואם לא ניקח את המבנים האלו כעמדות מוצא, כאקסיומות שאין עליהן ערעור, אלא כמבנים ארעיים שניתן לפרקם, האמהות יכולה להיות "אתר של עוצמה ומקור למהפכה" (ר' עמוד 22), ולא מושא לביקורת פמיניסטית.

שדמי מבקשת להציב את האמהיות "כפרקטיקה אנושית משמעותית, כהגיון כלל-אנושי אשר משתקף ומתגשם בכל מקום ותחום" (ר' עמוד 44) ולייסד מסגרות של כלכלת נתינה וקהילתיות, שהן בעלות פוטנציאל לרפא רבות מהתחלואות של המשטר הדמוקרטי-קפיטליסטי של ימינו. המאמרים בשער הראשון של הספר משרטטים מעין תמונת מצב של האמהות בפטריארכיה: היחס הבעייתי לאמהות במדינה הקפיטליסטית הפטריארכלית, תסבוכות ביחס למין ומיניות שהפטריארכיה מכניסה אותנו אליהן ואלטרנטיבות נקודתיות של נשים בתוך המסגרת הפטריארכלית. השער השני של הספר מהווה את הבסיס התיאורטי לעמדתה של שדמי, וכולל מאמרים על עקרונות החברה שמבוססת על ערכים ויכולות אימהיים, שמייצבים את האימהיות כמקור של אלטרנטיבה בניגוד לסמל של דיכוי פטריארכלי. בשער השלישי של הספר נכללים מודלים יישומיים שבאמצעותם שדמי מתמודדת גם עם טענת האוטופיה הבלתי ניתנת ליישום.

פעמים נדירות אני נתקלת בספר שמרגש אותי ומשפיע עלי בצורה עמוקה. שמצליח לנסח כיוון ולפתוח דלת היכן שחששתי שמדובר במבוי סתום. הספר "דרך אם" הוא בעיני ספר מכונן שפותח לנו צוהר לחזון חלופי ומתקן לתסבוכת הקפיטליסטית-פטריארכלית בה אנחנו חיות.

1600774098_139207b782

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

2 תגובות

  1. מדהים אותי איך שיש אנשים שמייחסים לכלכלה החופשית את החוליים של החברה. בזכות הכלכלה החופשית יש שגשוג כלכלי ועלייה ברמת החיים. בזכות הכלכלה החופשית יש גם לנשים אפשרות להתקדם.
    הכלכלה החופשית משמרת את הפטריארכיה? גם אם היו מציעים לי להשתתף בתחרות לכתיבת דברים מגוחכים, והיו אומרים לי שהפרס הוא עשרה מיליון שקלים – לא הייתי מצליח לחשוב על רעיון עד כדי כך מגוחך.
    אגב, הביקורת שלי איננה על הספר – את הספר לא קראתי – אלא על הדברים שתמי דיינס כתבה בהתחלה:
    "הקפיטליזם הוא למעשה זרוע של הפטריארכיה וכלי לשימורה".