מאחורי הבחירות
נקודת מבט פנימית על הכוחות שמארגנים לנו את הפוליטיקה והפעם: כל הרשימות, כל האיחודים

מאת מורן עג'מי

זרמו איתי בהימורים:

בעוד שבוע בדיוק נצא אל הקלפי להצביע בבחירות לכנסת ה21. מערכת הבחירות הזו מוזרה מאד וכוללת לא מעט פרסומים חדשותים ותעלולים שנראים כאילו נלקחו מסדרה של נטפליקס. ועם התעלולים הפוליטיים מגיעות התיאוריות, הספקולציות – וההימורים.

אז רגע לפני שתצאו לממש את זכותכן / חובתכן הדמוקרטית, הנה כמה הערות על השבוע האחרון:

אליה וקוץ בה – הקמפיין המוצלח ביותר במערכה הנוכחית

הקמפיין המוצלח ביותר עד כה, ללא כל צל של ספק, הוא של מפלגת העבודה. ספי שקד עושה עבודה מעולה אצל גבאי בבית ומשקם אותו ואת המפלגה שלו בצורה עקבית ונהדרת.

זה לא סוד שרוב המנדטים של "כחול לבן" מגיעים מאנשי ה"רק לא ביבי". ספי שקד הצליח לאתר את הנקודה החסרה לאותו קהל: עקביות בתשובה על השאלה – האם תשבו עם נתניהו. גבאי הצהיר שלא ישב עם הליכוד מהדקה הראשונה שלו במפלגת העבודה. נשמע אמין בהתחשב בעובדה שגבאי עזב תפקיד שר בממשלה בגלל התנהלות נתניהו ולא מתבייש להודות בכך.

אז מפלגת העבודה, אחרי התרסקותה, עולה באופן מרשים בסקרים. הבעיה היא שהמנדטים הללו נלקחים מ"כחול לבן" – מה שאומר שביום שאחרי, גם אם מפלגת העבודה תהיה המפלגה השלישית בגודלה – היא שוב תמצא את עצמה באופוזיציה. וכמו שאנחנו מכירות את מפלגת העבודה, ביום שאחרי מתחילה עריפת הראשים. ביום שאחרי אני כבר מדמיינת את מובילת הדור הצעיר של המפלגה, שגם הכינה את השטח היטב לפריימריז, קוראת לחילופי דורות בהנהגת המפלגה.

גבאי נמצא במלכוד: האם עליו לוותר על קולות קהל "רק לא ביבי" עבור גנץ – כדי להצטרף לממשלה עם מעט מנדטים, או להמשיך בקמפיין המדויק ולהישאר, שוב, באופוזיציה?

לכל הטורים הקודמים

המדליף מחדרי חדרים:

בשבועיים האחרונים נחשפו בחדשות 13 שלוש הקלטות שהזיקו מאד לבני גנץ. בראשונה, הוא אמר שיסכים לשבת בקואליציה עם נתניהו, הוסיף שיהיה מוכן לתת לא מעט למפלגות החרדיות על מנת שיכנסו לקואליציה ולקינוח, מתח ביקורת על תפקודו של שר האוצר משה כחלון. בהקלטה השנייה נשמע גנץ כשהוא טוען שנתניהו של בחירות 2019 מוכן לפגוע בו פיזית כדי להקל על התחרות. במקביל, פרסם בן כספית "חשיפה" על כך שגנץ היה בעבר בטיפול פסיכולוגי. (בנימה אישית – "חשיפה" מאד מביכה – עבור חושפיה. כאילו שטיפול פסיכולוגי הוא דבר שלילי או שמראה על חולשה).

שוד ושבר, בני גנץ הלך לטיפול נפשי! אילוסטרציה

אז מי יכול להיות המדליף?

אם נלך לספקולציות (תזרמו איתי), יש אדם אחד שהוא המרוויח הגדול מהפסד של כחול לבן לליכוד בבחירות הקרובות. הפסד של מפלגת כחול לבן ייתפס בציבוריות הישראלית ככישלון של גנץ. במידה והוא יפרוש, יחזיק יאיר לפיד בהגה של המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. אם גנץ לא יפרוש אבל "יש עתיד" יתפצלו מ"כחול לבן", לפיד יחזיק בהגה של המפלגה השלישית בגודלה (או הרביעית, תלוי במנדטים של מפלגת העבודה). בקיצור, אם מחברות את כל הנקודות האלו, לכאורה, יתכן ואנשיו של לפיד הם המדליפים מחדרי חדרים. אבל בחירות 2019 כבר הוכיחו שאין לדעת כלום.

למה אנחנו לא רואות בחירות ברחובות ומה הקשר לאחוז החסימה:

מאחר וכולנו חווינו כמה מערכות בחירות בחיינו, אנחנו בוודאי זוכרות את השלטים ברחובות, את ההמולה והתעמולה – אי אפשר היה לחמוק מהבחירות במדינת ישראל. אולם הפעם, שתיקה.

למה זה קרה? ישנן המון מפלגות שמתחילות עם תקציב מאד נמוך וישנן הרבה מאד מפלגות בסכנת הכחדה.

ועכשיו לשיעור קצר על מדיניות ציבורית:

המנדטים שמקבלות המפלגות הם אינם תרגום ישיר של מספר הקולות שקיבלה כל מפלגה כי אם תוצר של אחוז החסימה. אחוז החסימה עומד כעת על 3.25 אחוזים. כלומר, 3.25% מסך הקולות הכשרים נדרשים למפלגה על מנת לקבל ארבעה מנדטים ולהיכנס לכנסת ה21.

וכשכל כך הרבה מפלגות נמצאות בסכנת הכחדה, יש מן אינטרס כללי כזה שלא לעודד אנשים לצאת להצביע. ככל שפחות אנשים יצאו להצביע, יהיה צורך בפחות קולות על מנת לעבור את אחוז החסימה.

המצב הזה שם את כולנו, גשר, בל"ד, ישראל ביתנו ועוד כמה מפלגות במצב בעייתי: מצד אחד הן מתנדנדות סביב אחוז החסימה וכדי להגדיל את מספר התומכים בהן, הן חייבות לערוך קמפיין. מצד שני, ככל שיותר אנשים יצאו להצביע, כך סיכוייהן להיכנס לכנסת קטן. במקום הזה אפשר למצוא גם את נתניהו – שאי מעבר של כמה מפלגות קטנות עלול להציב אותו במצב בו אין לו מספיק ממליצים לראשות הממשלה. ישנן מעט מאד מפלגות בעלות אינטרס לעשות קמפיין אינטנסיבי, תוכלו לנחש מי הן לפי המסרונים שקיבלתן לנייד.

הנשים בצל הזרקורים:

בבואי לכתוב את הטור הזה, חשבתי להקדיש את כולו לנשים שמשום מה נעלמו מקמפיינים שונים. אבל יש עוד שבוע וחצי לבחירות, די זמן לתקן את המעוות ולכן החלטתי להקדיש לכך רק את הפסקה האחרונה, בתקווה שנראה את הנשים הנפלאות הללו בימים שנותרו עד להצבעה.

עו"ד עומר ינקלביץ' (צילום: קים צילום אירועים ומגנטים)

עומר ינקלביץ: בשנת 2012, כמה חודשים לפני הבחירות, אסתי שושן, פעילה חברתית חרדית, פתחה בקמפיין פייסבוק תחת השם "לא נבחרות לא בוחרות". היא קראה לנשים חרדיות לא לצאת להצביע למפלגות בהן הן לא מקבלות ייצוג.

לימים הפך המסר של "לא נבחרות לא בוחרות" לרלוונטי וחשוב גם עבור אוכלוסיות אחרות. הארגון הפך לארגון פוליטי בועט ועומר ינקלביץ היא למעשה האישה החרדית הראשונה שעומדת לכהן בכנסת ישראל.

ינקלביץ היא עורכת דין בעלת תואר שני במשפטים. היא הקימה את עמותת "רק התחלנו" לקידום החברה החרדית מהפריפריה החברתית בישראל ואת מיזם "אמנות ואמונה" שהעצים אמניות ואמנים חרדים. היא פיתחה תכניות מנהיגות והובילה מיזמי סיוע לנשים ומשפחות במצוקה במקביל למיזם "עלמא" שמעניק ייצוג משפטי לנשים מהמגזר החרדי.

ינקלביץ שובצה במקום ה23 ברשימת כחול לבן וכפי שזה נראה כעת היא עתידה לשבור את תקרת הזכוכית של נשים חרדיות בישראל ובכל זאת, סביר להניח שאפילו לא שמעתן עליה. אולי בשל החיבור של מפלגתו של גנץ למפלגתו של יאיר לפיד. ינקלביץ נעלמה מהקמפיין לחלוטין, עד כדי כך שאפילו לפאנל שמובילות נשות "לא נבחרות לא בוחרות" שלחו אנשי מפלגת "כחול לבן" נציגה אחרת.

אלונה ברקת: אשת עסקים מוכרת והבעלים של מועדון הכדורגל הפועל באר שבע. ברקת רכשה את קבוצת הכדורגל כשזו הייתה בליגת הלאומית והיום כידוע, מדובר באלופת המדינה.

ברקת היא דמות מוכרת בבאר שבע. יחד עם ראש העיר רוביק דנילוביץ קידמה ברקת אלפי נערים ונערות במיזמים שונים. היא תמכה בדו קיום בעיר הדרומית ולכנסת היא מגיעה עם תכנית בשם "הדרום החדש". תכנית שעוסקת בהרחבת הטבות מס לערי קו העימות, הקמת שדה תעופה חדש שייצר מקומות עבודה נוספים והקמת בית חולים נוסף בנגב שיחזק את בית החולים סורוקה. לברקת ישנה גם תכנית להקצאת תקציבים באופן שונה לחינוך בפריפריה.

אירוע מגן הכבוד, בית הנשיא | Kobi Gideon / GPO

אלונה ברקת משובצת במקום השלישי במפלגת "הימין החדש". השיבוץ הזה לווה בהופעות תקשורתיות רבות אך נראה כי המצוקה הכלכלית בה נתונה מפלגת הימין החדש גרמה לסדרי העדיפויות להשתנות. ובעוד בימין ובשמאל מדברים על עזה ועל תושבי הדרום, קיימת אישה אחת שמתגוררת שם ומושקעת שם. לאן היא נעלמה?

מירי רגב: מה עוד אפשר להוסיף על שרת התרבות שנעלמה מתמונת הבכירים של מפלגת הליכוד כלא הייתה מעולם?

אשמח לדבר על פן אחר הפעם. בהתעלמות מההקשר העדתי ומההקשר המגדרי נותר נושא אחד שאנו ממעטות לדבר עליו. השרה רגב היא אשת עשייה. אפשר להסכים איתה וגם לא להסכים וניתן להתרעם על הסגנון ועדיין, מדובר בשרה שתחת ידיה גדל תקציב משרד התרבות במיליונים, תקציבים הועברו למקומות שהיו צמאים אליהם והשיח התקשורתי בישראל, הרגיל כל כך למלחמות ומבצעים, החל לעסוק בתרבות באופן יומיומי.

מירי רגב, האישה הראשונה בליכוד והשיבוץ השישי ברשימה, שרת תרבות שללא ספק עבדה לא מעט בתקופת כהונתה נעלמה מקמפיין הליכוד הרשמי.

אז באמת, מה עוד יש להוסיף?

מורן עג'מי היא יועצת פוליטית וקמפיינרית. בין היתר מנהלת את הקמפיינים של השר חיים כץ ממפלגת הליכוד וחבר הכנסת איתן כבל ממפלגת העבודה

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.