פסח – הזווית הפמיניסטית הלא מדוברת

נכתב בהשראת חגית גור זיו

איך נפתח סיפור הפסח? בלידתו של משה, נכון? בעצם הוא מתחיל קצת קודם.

הוא מתחיל בשתי נשים שעסקו במקצוע הפמיניסטי הראשון – מיילדות. שפרה ופועה המיילדות הן המקבלות באופן אישי מפרעה את הפקודה הקשה לגבי כל לידות הנשים העבריות: "אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה".

שפרהופועה

זוכרות את פורים? את הדיון על ושתי כ"פמיניסטית הראשונה" משום שהעזה לסרב לפקודת המלך? אז שפרה ופועה עשו זאת קודם. זה מופיע בסיפור המקראי. הן מסרבות להרוג את התינוקות העבריים – תוך סיכון חייהן עצמן.

יתרה מכך, הן נדרשות להסביר את עצמן מול פרעה, ומתרצות את עצמן בכך שהנשים העבריות יולדות מהר כל כך שהן מספיקות להחביא את התינוקות לפני שהמיילדות מגיעות למקום. השקר הזה הוא הפרה נוספת של פקודת פרעה שנועד להגן על התינוק והיולדת. למעשה, כפי שמצוין בטקסט, עזרו שפרה ופועה ליוכבד להסתיר את משה כשנולד.

בלית ברירה פרעה פונה לעם כולו ומגייס אותו לביצוע הפקודה.

כמובן, שפרה ופועה אינן היחידות שמפרות פקודה.

יוכבד עושה זאת גם, למרות מעמדה המוחלש מאוד כאישה ענייה, זרה, מתוך עם העבדים. היא מטמינה את בנה בתיבה ושולחת את בתה הגדולה להשגיח עליו. האם זה מקרי שהתיבה שטה לה בדיוק למקום שבו רחצה בת פרעה במימי הנילוס? סביר להניח שהיה לה מקום רחצה קבוע, ולא מופרך לחשוב שיוכבד ומרים ידעו על כך.

בת פרעה – גם היא מפרה את פקודת אביה, משום שברור לה (וגם זה מופיע בטקסט) שהתינוק שמצאה הוא בן עבדים, ולפיכך שהיה עליו למות. בכל זאת היא מצילה אותו, ואף נענית להצעת מרים לשלם ליוכבד שתיניק אותו. נוצר פה שיתוף פעולה בין עדתי, בין מעמדי, של סולידריות נשית משני הקצוות המנוגדים של החברה במצרים: בין נשים מהאוכלוסיה המוחלשת ביותר לאישה החזקה ביותר בממלכה. כולן קושרות קשר כנגד פקודת המלך להצלת התינוק חסר הישע ולגידולו. לא זו בלבד שבת פרעה מצילה את משה הקטן ממוות, היא מכניסה אותו לארמון, ומגדלת אותו מתחת לאפו של אביה בניגוד לרצונו המפורש.

משה

הסיפור הזה, של נשים מרדניות שממרות את פי המלך ומשתפות פעולה ביניהן, הוא המצמיח בסופו של דבר את מי שישחרר את העבדים מעבדותם. כלומר, אף אחת מהנשים בסיפור אינה נענשת (כמו ושתי, למשל) על מרדנותה, ומרדנות זו היא שמביאה לשחרור העם כולו  – ואולי משום כך הצד הזה בסיפור מוצנע במסורת החג ובדגש שמושם עליו בחברה.

עוד נקודה אופטימית (וחתרנית) – יש פה רמיזה למידת הכוח שיש ושיכול להיות לחינוך על הילד או הילדה, וכן על החברה כולה.

 

לסיפור ילדות/ים שכתבו חגית גור-זיו ורלה מזלי על הולדת משה.

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תגובה אחת

  1. תודה על הטקסט המצויין הזה!
    אני רוצה להוסיף שיש כאן סיפור על ילד שגדל עם שתי אמהות, מה שמאוד רלוונטי כשמספרות את הסיפור לילדותים היום. בנוסף, כפי שכתבת שיתכן שיוכבד ידעה שהמקום הזה הוא מקום הרחצה הקבוע של בת פרעה, באותה מידה יכול להיות שגם בת פרעה הבינה שמרים לא נמצאת שם במקרה, וידעה לפיכך שהיא מעסיקה את אמא של הילד בתור המיינקת שלו.