Reading Time: 2 minutes

אשת העולם הגדול – פונדקאות, הפלות וזכויות אדם בארה"ב

Reading Time: 2 minutes

מאת – טלי קורד

התפתחויות טכנולוגיות משמשות פעמים רבות לפתיחת דלת לדילמות מוסריות חדשות. בין השאר זהו הבסיס לז'אנר המדע הבדיוני: השאלה הנצחית סביב הגדרת האנושיות, סביב הכוח שלנו מול המכונות שהמצאנו בעצמנו, וסביב הכוח שלנו אחד מול השני לאור סיטואציות חדשות לחלוטין שמביאות איתן המכונות. הסקרנות הזאת קיימת לא רק בספרות ובקולנוע – גם בעולם האמיתי והיומיומי שלנו עולים מדי פעם סיפורים מורכבים בהם הטכנולוגיה החדישה טורפת את הקלפים ומכריחה אותנו לשקול מחדש הנחות בסיס.
הנושא של הפריה מלאכותית ופונדקאות הוא אחד מהם. הוא מעלה סימני שאלה מהרגע הראשון: האם לגיטימי להשתמש בגוף של אשה ככלי וכחפץ? ומצד שני, האם אין לה הזכות להתפרנס מהרחם שלה אם בכך היא בוחרת? ובתוך כך, כיצד נדע באלו מקרים מדובר באמת בבחירה חופשית ומתי אלו אילוצי השרדות וחוסר ברירה?
כאילו כל השאלות האלו לא מספיקות, החודש נוספה מחלוקת חדשה לבלאגן המוסרי שהוא הפונדקאות. שני מקרים דומים עלו לכותרות בארה"ב לאחרונה (אפילו דומים מאוד, עד כדי דפדוף בין שתי הכתבות בבלבול עד שנפל האסימון שלא מדובר באותו המקרה). שניהם עוסקים באשה פונדקאית שהרתה עבור לקוחות – במקרה אחד זוג נשוי, בשני גבר רווק – וגילתה שברחמה לא אחד אלא שלושה עוברים. תגובת ההורים זהה בשני הסיפורים: הם דורשים בתוקף "דילול", הליך רפואי של הפלה חלקית שישאיר ברחמה שני עוברים בלבד. ומה שהביא את שני הסיפורים לכותרות ככל הנראה הוא גם הדמיון בין תגובות הפונדקאיות: שתיהן מסרבות לדלל.

טכנולוגיה מודרנית, את שוברת לי את הלב.

זהו סיפור סבוך שמקשה על ההחלטה לצד מי להתייצב. נתחיל מהברור מאליו: לאשה יש זכות על הגוף שלה, ואפילו אם היא בוחרת להשכיר את רחמה, היא עדיין בת אנוש חיה ואסור לכפות עליה החלטות נגד רצונה. אלא ששתי הנשים הנ"ל חתמו על חוזה שמכיל גם סעיף הפלה עמום כזה או אחר. אפשר בהחלט להתווכח על כמה משונה או פתוח לאינטרפרטציה עצם הרעיון של חתימת חוזים על פעילות הגוף אבל מה שנעשה כבר נעשה. המחלוקת אינה סביב הליך שעלול לפגוע באשה עצמה (במקרה כזה כמובן שיש לה זכות מוסרית מלאה לשבור חוזה ולהגן על עצמה). עושה רושם שהסיכון בו נמוך והפגיעה, אם כן, היא בעובר השלישי בלבד.
מה לגבי מניע? הטיעון של ההורים-לעתיד קלוש למדי. אם ישנן טענות לגבי הסיכון הבריאותי של הריון משולש, הן מופרכות בקלות ע"י הרופאים שמראים שהעוברים המדוברים שלמים ובריאים. ואם הבעיה היא שלקבל שלושה תינוקות זה הלם גדול מדי, ובכן, tough luck – זה אחד הסיכונים שבהפריה רפואית. עם זאת, גם הטיעונים של הפונדקאיות, שלקוחים מעולם התוכן "הפלה זה רצח", גורמים לאי נוחות מסוימת. זה הרי טיעון שלרוב נועד לשלול את הזכות של נשים על גופן ולא להיפך. ובכל זאת, אם הן עצמן רואות בזה מעשה כה חמור, הרי שלהכריח אותן לבצע הפלה זה בעצם לערב אותן ברצח בניגוד לרצונן. מבחינה פסיכולוגית זה עלול להיות הרסני.
מצד שני, דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שגם אם מהמוסר התיאורטי מתבקש כי בסופו של דבר ההחלטה היא של בעלת הרחם, התוצאה בפועל בעייתית: המשמעות היא שעוד ילד או ילדה הולכים לגדול במשפחה בה הם לא לחלוטין רצויים. האם העובדה הזאת לא עלולה להשפיע על חייהם?

תשובה חד משמעית קשה למצוא כאן. אחד הסיפורים, זה עם הגבר הרווק, נכון לעכשיו יגמר בדילול: הפונדקאית חוששת מדי מאיומיו של הלקוח למנוע ממנה תשלום ואף לקנוס אותה על העלויות שבגידול ילד נוסף. הבחירה הכוחנית הזאת באלימות כלכלית בהחלט לא עוזרת לקייס שלו, אך היא לא באמת פותרת את הדילמה עצמה. אם הטור הנוכחי היה ביקורת קולנוע הייתי מסיקה אולי שהמטאפורה שביקשו הכותבים להעביר נוגעת לסכנה שבהתערבות מלאכותית בטבע, לצד האפל של הטכנולוגיה ויחסי הכוחות בחברה וכדומה. לרוע המזל, זה לא המקרה. בחיים האמיתיים יאלצו בין תשעה לאחד עשר בני אדם להתמודד עם ההשלכות גם אחרי שידלקו האורות באולם.

 

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

למה מנהיגות נשית מתמודדת טוב יותר עם הקורונה?

Reading Time: 2 minutes מה משותף לניו זילנד, איסלנד, גרמניה, דנמרק ופינלנד? במדינות הללו כבר לא הולכים עם מסכות והתפרצות הקורונה בתחומן נמצאת בשליטה מלאה (או כמעט מלאה). מה עוד משותף למדינות הללו? את כולן מנהיגות נשים.