האלבום של סיוון שטולצבנרג "איזה מזל" מרגיש כמו קיץ בקיבוץ. פסקול מושלם לכל ההצגות שהייתי רואה ביסודי ודיברו על החופש הגדול בקיבוץ כילדים.

היא מציגה נבחרת מרשימה מאוד, יהוא ירון על הבס, יאיר רובין בגיטרות ושחר חזיזה על התופים. מה שכבר מקריאת המשתתפים מציב רף גבוה.

האלבום לא קל  מדיי לעיכול, לפחות לא בפעם הראשונה, הקול של סיוון לא רגיל, היה בו משהו שגם לא היה לי נעים בהתחלה, לא צורם, אבל לא עבר חלק בגרון.  אבל זה משהו ששמיעה חוזרת יכולה לעזור, מתרגלים לקול והוא נהיה מסקרן יותר מפעם לפעם. מתגלים בו המון רבדים מעניינים. יחד עם נגינה עדינה וגיטרה אקוסטית ששולטת ברוב השירים. סוג של ניגוד שהוא גם הכי מתאים והגיוני בעולם.

ואז חיוך, מגיע השיר "ציפור" השני באלבום, וגם בשמיעה ראשונה שהיתה מפתיעה ומלאת רגשות מעורבים, הרגיע לרגע את כל מה שמסביב. קצת כמו כניסה לחדר צדדי בלב של סיוון. כמה שירים אחריו מגיע "כשיעבור החורף" שיצא כסינגל מקדים לאלבום. האלבום עובר שינוי פאזה, מאלבום קיצי להפליא, משהו נהיה קודר יותר, מרגישים את הבס מקפיצה הגוף בהתחלה, ואז את הלחן הקליט שלא באמת יוצא מהראש גם שבוע אחרי.
"אלנבי" בולט מכולם, יש בו קסם קצת אחר, המסע מתחיל להיות לא רק של סיון אלא של כולנו, למרות שהוא שיר מאוד אישי, הוא עדיין מצליח לסחוף אל תוך עומקו של האלבום.

אני הייתי מופתעת מכך שסיוון היא סך הכל בת 22, לא דמיינתי שהיא כל כך צעירה, הטקסטים שלה בוגרים ובשלים. לא נכנעים לכל מעגל הדיבור העצמי הבלתי פוסק, רואים וחווים עולם שהוא לא רק שלהם, וגם שרים עליו.

לא צריך את הקול הכי נעים ואת המילים הכי שגרתיות בשביל ליצור אלבום מוצלח, הרבה פעמים הדברים הפחות שגרתיים (גם במוזיקת שוליים) יהיו הטובים של הקיץ, גלידה בים שקט ומלא שמש, או טיול בפרדס. וזה לגמרי מספיק.


גל כץ-כתבת מוזיקה, מפעילה את מגזין המוזיקה האינטרנטי "אינדישמינדי" וב"אינדיקס"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הסופר והעיתונאי זיאד ברכאת טוען כי המחקרים הרבים שנכתבו על הרומן "'השיבה לחיפה'" מאת רסאן כנפאני מתעלמים מדמותה של האם המאמצת מרים, יהודייה ניצולת שואה המזדהה עם הסבל הפלסטיני. הוא רואה בה את דמות "'היהודייה הטובה'", המפגינה לאורך הרומן עמדה מוסרית כלפי האחר הפלסטיני, ותוהה אם קיימת כיום בישראל מרים שכזו הרואה את סבלם של הפלסטינים בעזה.
נהוג לחשוב שההיסטוריה מתפתחת באופן ליניארי: בעבר האפל להט"בים נתלו בכיכר העיר ואילו היום יש שוויון זכויות יחסי. אבל האמת היא שההיסטוריה מתפתחת לרוחב וגם בעבר התקיימו דמויות להט"ביות צבעוניות. חלקן מקובצות בספר חדש
תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן מספרת את הסיפור של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא, שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. הכתבה מתארת את תהליך היצירה וההומאז' לחיי הקיבוץ, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.