מאת מנהלות הדף when she works
מחאת החשפניות נולדה אחרי פעילות של כמעט שנה בדף שלנו, when she works. המחאה היא תגובה ישירה להצעת חוק שהוגשה בפברואר השנה ועליה חתומים 27 חברי כנסת, לפיה חשפנות היא זנות. החקיקה הזו תהווה פגיעה ישירה, חד משמעית, בעוסקות ובעוסקים בה.
על פניו, דף שתומך בזכותן לעבודה, בזכות על גופן ובזכות הבחירה של עובדות ועובדי מין אמור לקבל באדישות או אפילו בשמחה הצעת חוק שכזו שמאגדת תחומים שונים של תעשיית המין תחת אותו גג. ואכן, במובנים מסויימים זנות זהה לחשפנות: שתיהן עבודות מין, שתיהן זהויות תעסוקתיות שנלווית להן סטיגמה חמורה שבעקבותיה הנשים שעובדות (וגם הגברים, אם כי פחות) מתביישות במה שהן עושות, מסתירות את העיסוק מהסביבה, מנהלות חיים כפולים ותלויות בגורמי החקיקה שלא ידחקו אותן לידיים של גורמים פליליים וברמת הנורמטיביות של סביבת העבודה שלהן על מנת שלא להיות מעורבות עם גורמים עבריינים.
אלא שלחקיקה הזו, כמו גם לחוק הפללת הלקוח, חוק איסור פרסום שירותי זנות וחוקים והצעות חוק נוספות שקודמו בשנה – שנתיים האחרונות, יש מניע אחד: מיגור מוחלט של תעשיית המין ופגיעה ישירה, חד משמעית, בעוסקות ובעוסקים בה.
מנהלות הדף מגיעות מתחומים שונים של עולם תעשיית המין, החל משירותי מין “קלים” יותר דוגמת שליטה ומצלמות, עבור בחשפנות ועד זנות על כל גווניה. ולכולנו היה ברור פה אחד שנחצה כאן, בהצעת החוק הזו מפברואר, עוד גבול. שבתור מי שדואגות ומשמיעות את קולן של עובדות ועובדי מין – של העובדות עצמן, כבנות אדם, יותר אפילו מאשר חופש הפרנסה או זכות התעסוקה שלהן – אסור לנו לשתוק. אסור לנו לתת לתעשיית ההצלה, כמו שקוראת לה Laura Agustin שמובילה את הזרם הביקורתי על מחקר זנות כיום, לקבוע את סדר היום ביחס למקומות העבודה שלנו, לזהות שלנו, לביטחון שלנו, לרווחה שלנו. לגוף שלנו.
מקור תמונה http://www.complex.com/life/2015/10/amber-rose-slutwalk-interview-photos
די מהר התקשורת עטה על הנושא והציפה בשאלותיה הרבה נושאים לא פתורים בקשר למאבק שלנו: מה בעצם רע בחוקים נגד תעשיית המין, חוקים שמאחוריהם ההנחה שלעובדות מין רע בעבודתן ועדיף בשבילן לסגור את מקומות העבודה כך שלא יתאפשר להן להתפרנס ממקצועות “רעים”? למה בעצם חשפנות היא לא זנות? ואם מדובר בעבודות לא דומות, למה אנחנו בעצמנו מתיימרות לתת קול לחשפניות, לזונות, לעובדות מצלמות, לשולטות ונשלטות, תחת הכותרת "עובדות מין" ולכנס את כולן תחת התחום של "תעשיית המין"? ולמה אנחנו לא מצטרפות פשוט לצעדת השרמוטות כדי להגיד מה שאנחנו רוצות להגיד?
צעדת השרמוטות צריכה להיות איתנו
התשובות נוסחו יפה במהלך השנה האחרונה על ידי כל הנשים והגברים שבחרו לפרסם אצלנו בדף, ובימים האחרונים על ידי עדן ועל ידי מרואיינות אחרות ממשתתפות מחאת החשפניות: גם אם מקום העבודה הוא המוצא האחרון והפחות מועדף של חשפנית, סגירה שלו – שהיא התוצאה של הצעת החוק מפברואר – לא תועיל לה אלא תפנה אותה לעבודה בזנות, במקרה הטוב. לא, מבחינתנו זנות היא לא פיתרון רע בהכרח אבל מי שבחרה להיות חשפנית כנראה לא רוצה להיות זונה ולא רוצה לשכב עם גברים תמורת כסף אלא רק לרקוד לפניהם ערומה. זה שבעיני התיאוריה הפמיניסטית המסויימת, שמניחה שגוף של אישה צריך להיות מיועד להולדת ילדים, לעבודה בהייטק, הרפואה, בעריכת דין ובמקצועות "מכובדים" אחרים אבל לא לפרנסה, מדובר בשתי תעסוקות זהות לא אומר שאכן במציאות היומיומית, הממשית שלהן, זנות וחשפנות הן שתי פרטיקות זהות. למשל: חשפנית עובדת הרבה עם טיזינג, היא מאריכה עם הלקוחות את ה"משחק המקדים" ועובדת על תנועות גוף מיניות. זונה לעומת זאת עובדת על אינטימיות ועל מגע נכון ומדוייק, מה שאת החשפנית בכלל לא מעניין. שתיהן משתמשות ביכולת לזרז, לחקות, לקדם, להרגיש לפי דרישה או לזייף אינטימיות – אבל בצורות אחרות וברמות אחרות.
במילים אחרות, אם חשפנית הייתה רוצה להיות זונה, היא הייתה הופכת לזונה. להפוך אותה לזונה בהגדרה רק בגלל שנוח לקדם חוקים נגד כלל תעשיית המין באופן הזה – זאת כבר פגיעה משמעותית ומהותית בעובדות המין כולן: חשפניות, זונות ואחרות.
לעומת ההבדלים האלה, שקשורים ליום יום של העבודה, למיומנויות תעסוקתיות, לכישורים שנדרשים לצורך העבודה בכל אחד מהתחומים – ישנם הרבה מאפיינים ל"עבודת מין" שמבחינים אותה, חברתית ולצערנו גם משפטית, מכל עבודה אחרת. מבחינה חברתית קיימת סטיגמה כבדה מאוד על כל העוסקות בעבודות המין למיניהן, מה שלא קיים בעבודות אחרות. הסטיגמה היא הגורם המרכזי לבידוד החברתי, להתערבות המשפטית והתחיקתית בעבודה, לצורך ברגולציה (מיסוד או הפללה), לריחוק ממשאבים חברתיים ואחרים ולסבל הכרוך בעבודת מין. מכאן הסיסמה המפורסמת שתופיע היום במחאה שלנו ושמופיעה בכל מחאה של עובדות מין: הסטיגמה הורגת. ומכאן, הצורך שלנו, כדף פייסבוק וכקבוצה אקטיביסטית, לתת קול לכל עובדות ועובדי התעשיה שסובלות.ים כולן.ם מאותה הסטיגמה.
ומילה אחרונה על צעדת השרמוטות. במקור, לפני יותר מעשור בקנדה, צעדת השרמוטות הייתה בדיוק מה שמחאת החשפניות היא היום, תחילת חודש מאי 2018, בישראל: קול וביטוי לזכותן של נשים, אנשים וטרנסיות על גופן ועל הגדרת וגבולות המיניות של עצמן. במציאות הנוכחית, נוצר פער בין הכיוון אליו הולך הזרם הפמיניסטי המרכזי בישראל, שתומך בהפללה של תעשיית המין, בחוק הפללת לקוחות, בהצעת החוק מפברואר ובכמיגור של תעשיית המין – לבין הכיוון הפמיניסטי שבו צועד הדף שלנו ושאותו מייצגת המחאה שלנו.
אנחנו מקוות שגם אם לא השנה, בשנה הבאה נצעד כולנו יחד בצעדת השרמוטות: לא רק שרמוטות אלא גם זונות וחשפניות.