תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

אספו: תרצה סמואל ותאורה זרו

החיים לפני המלחמה

מלכה נולדה ב-11 ליוני 1936 בשנגחאי סין, להורים ברטה וצ'ארלס רוזנברג. הוריה היו אירופאים במקור. ברטה, אמה, נולדה בפריז, וצ'ארלס, אביה, נולד בטורקיה (לאב מרומניה ולאם מרוסיה). הם הכירו בעת חופשה במלון במצרים. לאחר תקופה בת כמה שנים של התכתבויות, הם התחתנו ועברו לגור בבריסל, בלגיה. לסין הם הגיעו בעקבות חתונתה של אחותו של צ'ארלס, אסתר, ובחרו להישאר שם. צ'ארלס עבד בהנהלת חשבונות וברטה כפקידה ראשית בפורד. פיטרו אותה בגלל האנטישמיות של בעל החברה – הנרי פורד. היא עברה לעבוד כקצרנית בצרפתית ואנגלית בחברה לייבוא פחמים של הודו-סין בשם "הונג-קיי-קול". המשפחה גרה ב-"צ'ונג-ויי-בנק בילדינג", שהיה בניין של בנק. הדירה הייתה מרווחת יחסית, וכבני המעמד הבינוני מצבם הכללי היה טוב. הם לא נחשבו לעשירים על אף שמלכה וחיים גודלו על ידי  אומנת והיו להם בבית טבח ומנקה. כיון שבאותה תקופה סין הייתה במצב כלכלי ירוד עד כדי כך שסינים הסכימו לעבוד תמורת שכר נמוך מאוד.

זמן מה לפני המלחמה הם פונו על ידי היפנים לבניין בשם "רייסקוס אפרטמנט", שהיה ברחוב סואן במיוחד ומשם נשלחו לגטו הונקיו.

תקופת המלחמה והחיים בגטו

ב-7 בדצמבר 1941 נסגר רובע הונגקיו, אזור בן ארבעה קמ"ר, בגדר חוטי תיל לגטו, וכל הפליטים והיהודים בשנחאי חויבו לעבור אליו כולל משפחתם של מלכה וחיים.

ביום המעבר לגטו הם העמיסו מזוודות עם המעט שיכלו לקחת, וחיילים יפניים לקחו אותם במכונית אל הגטו, לרחוב שנקרא מאוגרגו. כיוון שרוב יהודי שנחאי, שחלקם היו פליטים מאירופה וחלקם יהודים ממוצא מזרחי שהגיעו לסין לפני המלחמה, גרו באזור זה ממילא, לא היו צריכים להעביר לשם הרבה יהודים. הם הגיעו לבניין קטן,ישן ומוזנח, שהיה בנוי מעץ. הקירות היו רקובים, חלקם מלאים בחורים אכולים על ידי טרמיטים, ועטלפים הסתתרו בפינות הבית. זה היה בית קומות. בקומת הכניסה היו מונחים שולחן עם כמה כסאות, בקומה השנייה היו שלושה חדרים: חדר אמבטיה, חדר שינה של חיים ומלכה והוריהם עם מיטה אחת כשהשאר נאלצו לישון אל הרצפה. במיוחד כשבהמשך נולד להם אחיהם הקטן ג'קי. בחדר השלישי, דודיהם – הדודה אסתר, אחותו של צ'ארלס, בעלה אייבי וילדיהם פול ומרטי. בכל חדר היה להם אח שעזר להם להתגונן מפני הקור, ובקומה מתחת המרתף, שם נהגו להסתתר מפני הפצצות האמריקאים.

יום אחד כשחזר חיים הביתה מהעבודה, הוא מצא בדרך בין כל פח אשפה מנורה שרופה של רדיו. כיוון שלא היו לו צעצועים הוא התרגש מהמציאה כאילו הוא מצא אוצר. מאוחר יותר, בעודו משחק עם המנורה, חזרו הוריו הביתה בליווי ארבעה חיילים יפנים, שהתיישבו על כסאות בחדר השינה ובמשך שעות בחנו דוממים, עם ידיים  שלובות ורוביהם מוצבים ככידונים, את דיירי הבית שאולצו לשבת מולם אף הם. כך היו עושים בכל פעם שחשדו במשהו. הם חשדו במכשירים אלקטרוניים כיוון שהיה אסור לשמוע תחנות לא מקומיות. כשאחד מהם הבחין במה משחק חיים הוא קם לפתע, והושיט את ידו לחיים באסרטיביות מאיימת כדי שייתן לו את המנורה. הוא הורה פקודה ביפנית, אך חיים קירב אותה אליו וחיבק אותה, מגן על אוצרו. היפני הרים את הרובה שלו והפליק לו איתו על פניו. גבתו נפתחה ואפו התעקם ונשאר עקום עד היום, וכך גם עינו הימנית שנפגעה אף היא מהכה וראייתו בעין זו לקוייה. כשהוריו קמו לגשת אליו החיילים האחרים איימו עליהם עם הרובים פן יעזו להתקרב. רק כעבור כמה שעות הלכו.

לדודתה אסתר, היה מכשיר רדיו בעל תדרים קצרים שבעזרתו הם אכן היו יכולים לשמוע תחנות מעבר לים מבואנוס איירס או מאמריקה, ובעזרתו שמעו את נאומיו של ווינסטון צ'רצ'יל. הם האזינו לרדיו רק בלילות כדי שהיפנים, אשר היו מוצבים בכל סביבתם, לא יתפסו אותם. אמם, ברטה, הייתה מקלידה במכונת כתיבה את החדשות ומעבירה את הכתוב לכל אלה שלא יכלו לשמוע. לאחר מכן הם היו מכבים אותו ומחביאים  אותו בתוך סל עם קש שהיה בעליית הגג. באחד הבקרים, לפני שדודתם אסתר ושניהם יצאו לעבודה הגיעו חיילים יפנים ודרשו להיכנס לעליית הגג. לדלת היה מנעול גדול והמפתח היה אצלה, אך היא שיקרה להם שהוא אצל בעלה שיחזור מעבודתו כשוטר ימי בחמש בערב. היפנים השתכנעו ויצאו. בינתיים עלתה הדודה לעליית הגג, הוציאה את הרדיו מתוך הסל  שברה אותו לחתיכות קטנות  וזרקה אותן לתוך הסיר ששימש כבית שימוש.

השחרור והחיים אחרי המלחמה

ב-15 באוגוסט 1945 הסתיימה המלחמה לאחר שארצות הברית הפציצה את הירושימה ונאגאסקי בפצצת אטום, ויפן נכנעה. זה היה בארבע לפנות בוקר, ולאחר שהתעוררו לא ישנו עד הבוקר. לקח עוד כשלושה שבועות עד שהגטו שוחרר רשמית על ידי האמריקאים, והיפנים נעלמו המהירות וללא זכר. ביתם ב"רייסקרוס אפרטמנט", הפך בזמן המלחמה לבית החולים יפני. המשפחה חזרה אליו, אך קרובי המשפחה מצד ברטה, שנשארו באירופה, סבלו מאוד במהלך המלחמה. אביה, נתן, נספה באחד המחנות. התקופה בין סיום המלחמה לעלייה לישראל הייתה התקופה המאושרת ביותר בילדותם של מלכה וחיים. היו להם שירותים, מים חמים להתקלח, הם החלו ללמוד בבית ספר יהודי, ואחרי כל היום היו הולכים לפארק שמול ביתם לצפות באירועי הספורט שארגנו האמריקאים: מרוצי סוסים, משחקי כדורגל, משחקי בייסבול ועם כולם עם קולה וגלידה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.