קשישה וטוב לה

מאת: דניאל סולומון.
.

"מה את בת 28?? אני לא מאמין, את נראית מקסימום בת 18!"
זה משפט די שכיח שיוצא לי לשמוע מאנשים שפוגשים אותי לראשונה.
בהמשך הם אומרים את הדברים הבאים: " איזה יופי, איזה כיף לך, מאחל לך שתמיד תישארי כך עד 120, כל הכבוד לך! "

 .

על פניו נראה שמחמיאים לי, אני אפילו נופלת לרגע בפח וחושבת לעצמי "היי, באמת כל הכבוד לי! אני נראית צעירה וכולם אוהבים את זה וצעיר נחשב יפה, אז אני יפה, הצלחתי, קול". 

.

מה בעצם הבעיה פה? היא קשורה לנורמות החברתיות על מה נחשב יפה בחברה שלנו, או במקרה הספציפי שלנו מהי "אישה יפה" ומי ראויה להיקרא יפה.

נסי לחשוב לרגע על מקרה בו החמיאו לך על מראה גילך הצעיר. חשבי לעומק על המחמאה הזו. כשאני עצרתי לרגע לחשוב הרגשתי בלבול כשעצרתי לעוד רגע חשתי בעתה וכשעצרתי לעוד כמה רגעים חשתי כעס.
אז כל הכבוד לי על כמה שאני נראית צעירה, על מה כל הכבוד? מה עשיתי? במה הצלחתי? בלתעתע את העולם שאני בת כך וכך כשלמעשה אני בת כך וכך? למה מגיע לי פרס על יצירת אשליה?

 .

הידד! אני קוסמת! בואו כולם לראות את המופע בו בניגוד לשאר היצורים והישויות בטבע, אני מצליחה לתת אשליה של נעורים, להתעלות על הטבע, להתנגד לו, לא חלילה להתמסר לו. כל סממן של זקנה מתפרצת, שערה לבנה, נשירה או קמט אני איכשהו מגרשת, אכן מופע מרהיב. אלפי מעריצים יש לי והם אוהבים אותי בזכות האשליה שאני נותנת! ! ואם חס וחלילה הפנים שלי יחבור אל החוץ ויהיה לאחד?! האם עדיין יאמרו לי שאני יפה? האם עדייו יאהבו אותי?

.

"את נראית פצצה" אומרים לי. כן אני באמת פצצה, פצצת זמן מתקתקת, הרי לא תמיד אוכל להראות צעירה. לפתע אני רואה את הגוף שלי כאויב, אני חוזרת הביתה ומסתכלת במראה, מחפשת בטירוף את כל הפגמים, כל מה שיכול 'להסגיר' אותי. כעת אני מבועתת ואז אחרי כמה דקות, שעות, ימים, שנים של אי שפיות אני כל כך כועסת! 

.

זה מה שאני חושבת: כל כך נמאס לי שכל פעם שפוגשים אותי לראשונה, יש שיחה של רבע שעה לפחות על כמה אני נראית צעירה, נמאס לי מאיחולים שאני תמיד אשאר כך עד 120. למה מחמיאים לי על מצב נתון? על משהו שאני לא מתאמצת לעשות? על משהו שבטוח ישתנה? משהו שאין לי שליטה עליו, הזדקנות, כן כתבתי ה ז ד ק נ ו ת!! המילה הכי מפחידה ביקום!. מדוע מחמיאים לי על חלק שהוא כל כך לא מהותי לאישיות שלי? למה נותנים לי הרגשה שעלי לקפוא על שמרי ולהראות צעירה לנצח? למה זה כל כך חשוב לכולם להראות צעירים? 

 . אולי אעריך יותר אנשים שיתייחסו לדברים שאני בתור דניאל, האישה שבפנים, זאת שבתוך הגוף והפנים שכולם מייחסים להם חשיבות כה גבוהה ורמה. מה עם הדברים שאני מתאמצת למענם? מה עם עבודת המידות שאני עושה כדי להיות אדם יותר טוב? 

 . לא ייתכן שאחוש פחד כמעט מנטרל, אם רק אתן לו להשתלט עלי, בכל פעם שאני חושבת שיש לי קמט או נשירה, בכל פעם שאני חושבת שאני 'מזדקנת' או משמינה או מה שזה לא יהיה שמחייב אותי לא להשתנות, לא לזוז, לא לנשום, כדי לעמוד באיזשהו אידיאל של יופי נצחי..

אני כותבת את הדברים לא מתוך חוסר הערכה על מה שיש לי בחיים האלו, אלא מתוך כעס ותסכול על הדגש שהחברה שמה על הדברים הללו, ושלי נראים כה שוליים לעומת מה שיש לי להציע בתור בת אדם עם אישיות שדווקא כן משתנה ורוצה להשתנות וללמוד ולהתאים את עצמה לכל מיני מצבים ומקומות חדשים ולהתפתח, להתרחב לגדול ולצמוח גבוה גבוה. 

.

לא יצא לי לשמוע שמאחלים לבחורה שתתרחב, שתגדל, שתצמח, שתשתנה – כי מה שמאחלים לנו כל הזמן זה שנשאר תמיד אותו הדבר. שתמיד נראה ילדות בנות 18 ואם אנחנו לא נראות כך, אז שנבזבז את כל הזמן שלנו בלהראות כך, במקום לעסוק בדברים חשובים בהרבה. 

.

אני רוצה למסור כאן מסר של אהבה, לכל הילדות, הנערות, הבחורות, הנשים: אתן יפות כמו שאתן! לכל אחת יש את יופייה הייחודי לה והניסיון ליצור דימוי יופי אחד מאוד מסוים שאמור להתאים לכולן הוא אבסורד ומועד להביא עמו המון כאב ותסכול ועל כך אינני צריכה להביא הוכחות. ניתן לראות אותן במציאות היום יומית בהפרעות אכילה, בניתוחים פלסטיים, בהתמכרות לספורט, ברצון להיות מושלמים ואנטי אנושיים כמעט.

גם אני לא חמקתי ממלתעותיו של דימוי היופי הנשי בחברה שלנו, אך כעת לאחר שחשתי בלבול, בעתה והמון המון כעס, אני בוחרת לא להיות קורבן, להילחם. זוהי מלחמה לא קלה כלל וישנן נסיגות רבות, אך לראשונה מזה שנים, אני לא נלחמת בעצמי, אני נלחמת למען עצמי ולכן גדלים סיכויי לנצח. אז כשמישהו מחמיא לי על כמה שאני נראית צעירה, אני שואלת אותו בעדינות" מה המחמאה?" ומסבירה לו שמאוד התבלבלתי ואפילו פחדתי ולפעמים אני עדיין קצת מפחדת ואז גם כעסתי , אך אחרי זה הבנתי שכולנו קורבנות של אותה מלחמה. כעת אני מנסה להעביר את המסר, גברים ונשים כולנו שבויים של "דימוי היופי" כולנו צריכים להפסיק להילחם בעצמנו ולהתחיל לאהוב את עצמנו מחדש. כמו שקיבלנו את עצמנו כשהיינו ילדים לפני שידענו מה נחשב יפה ומה ראוי לאהבה, פשוט אהבנו הכול ולא פחדנו מכלום.

בברכת אור ואהבה, דניאל.