הלית קראוזה ישראל צפתה עם הילדים שלה ב"בוב הבנאי" וקיוותה שהתקינות הפוליטית בסדרה תגובה גם בחינוך אמתי לשוויון בין בנים לבנות. התוצאה לפניכן: ביקורת טלוויזיה לקטנטנים.

מאת: הלית קראוזה ישראל

הסדרה בוב הבנאי היא אחת הסדרות הראשונות שילדיי ממש נפתחו אליהן ואל עלילתן כפעוטות. למי שלא מכירה, הסדרה מציגה את בוב הבנאי ואת צוותו, המורכב מאנשים וכלי רכב, שעומדים יחד בכל משימה. כלי הרכב הם הדמויות המעניינות; הם מעין ילדים של בוב, ולכן הם אלו שמתמודדים עם חולשות וקשיים ברוב הפרקים.
הסדרה מיועדת לשכבת גיל נמוכה מאוד, וכאחת ההזדמנויות הראשונות לדעת משהו על העולם, הייתי מקווה שהמציאות המוצגת בסדרה תהיה שוויונית ומתקדמת.
הביקורת המובאת כאן מתבססת על כמה מפרקי העונה החדשה דווקא, שמנסה להיות קצת יותר עשירה בעניין ועלילה. לצערי כמו העגבניות של ימינו, ההנדסה הגנטית עשתה את כולם יפים יותר, אבל לאו דווקא השביחה את הטעם והעלילה…

למה כדאי לראות?
כי בעולם הרדי-מייד שלנו, לא מזיק להפגיש את הילדים עם תיעוד מאחורי הקלעים של הכנת כל מה שאנחנו מהלכים בתוכו. ההבנה שבתכנון הסביבה שלנו טמון שיקול דעת מובילה לשאלה – האם אנחנו מסכימים עם שיקול הדעת ותוצאותיו? האם יש לנו הצעה טובה יותר? הטלת ספק זה תמיד טוב, ככה לימדני דקארט.

אחוז הבנות בין הגיבורים והאינטראקציה ביניהן
הגיבור המרכזי הוא בוב והוא מייצג הרבה מן האינטראקציה בין מזמיני העבודה לבין הצוות. בשם התקינות הפוליטית השותפה המרכזית של בוב היא בחורה וגם ראשת העיר בעונה החדשה היא אישה, אבל שיחות נפש, שיחות מקצועיות, או אפילו רק "נפל לך עיפרון" ביניהן? המממ, אני לא נתקלתי.
לעומת זאת, השותף השלישי, העוזר של ראשת העיר, וכלי הרכב כולם עד כמה ששמעתי, הם בנים. חבל. לפחות בדיבוב בעברית, אפשר היה להפוך את אחת המכונות לבת, ולזרוק לנשים איזו עצם. לפעמים מותר לתקן מה שמקולקל…

נופלים בסטראוטיפ? בין מגזר למגדר
התקינות הפוליטית כל כך מדודה בסדרה, עד שנדמה שליוצרים, כמו לבוב יש פנקס קטן לסמן בו וי על כל משימה שנדמה להם שהם הצליחו לתקן. ברשימה כתוב: אישה, אישה בכירה אפילו, שחור ואיש זקן.
אז יש אישה, כמובן נאה ובלונדינית כאחרונת וראשונת המנחות בפוקס ניוז והיא לא מעסיקה את ראשה היפה בשרטוטים מסובכים מדי רוב הזמן. גם בחור שחור יש, והוא המצחיק והקליל, כי שחורים אתם יודעים, יש להם חוש קצב והם קוליים כאלה. המבוגר הוא קצת מבולבלי ומיושן, כי על מבוגרים עדיין מותר לצחוק, התקינות הפוליטית עוד לא נכנסה בגילנות בעוצמה כבשאר התחומים.
וראשת העיר? הו! כל הסאטירה הפוליטית מתנקזת אל ראשת העיר, שאינה חכמה במיוחד וכל מה שמעניין אותה זה הדר וכבוד. אני שמה לב שהיה פופולארי להכניס מנהיגה אישה בסדרות שונות. אני מניחה שיש מחשבה שזה נורא מתקדם. אבל כשהיא בכל זאת מוקפת גברים ובמקרים רבים היא או  דמות שנכתבה לגבר עם שחקנית אישה, או שהמשמעות שלה כאישה היא רק באופנים סטראוטיפיים ושטחיים, זה לא מקדם יותר מדי. לפעמים נדמה לי שזה רק מגחיך עוד יותר עבור המשוחדים במילא, את האופציה של מנהיגה אישה.
גיבור הסדרה הבלתי מעורער הוא בוב הגבר הלבן, המנהיג ביד רמה את צוות הבנאים. הוא חתיך, הוא שקול, הוא נחוש והוא זה שמקבל את כל ההכרה על העבודה שהצוות שלו עושה. טוב,  לפחות בפן הזה הסדרה היא לגמרי מהחיים…

הבת של השכנה ממול? דימויי גוף בסדרה.
מגוון הדמויות הנשיות הראשיות כאמור מתחלק ל50% בלונדינית חטובה בעלת יופי קלאסי וסגנון לבוש ספורטיבי לבין 50% אישה חטובה ויפה המתלבשת אלגנטי ומוקפד. בקיצור שתי הנשים היחידות יפות, רזות וצעירות ושכל השאר יסתדרו.

השוס האמיתי
השוס האמיתי של בוב בנאי הוא השיר הקליט. "נצליח לתקן? כן כן כן". לא יפתיע אותי אם אשמע שסיסמת הבחירות של אובאמה נתבעה על זכויות יוצרים מכותבי השיר. מצד שני, כמו הפתגם הישן והמאוס עם הסטייק והפרה, בשביל שיר טוב לא צריך סדרה שלמה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.