הישמרו לנפשכן! הפוסט הבא מכיל ספויילרים גדולים לפרק האחרון של האנטומיה של גריי וכמו כן דן בהתפתחויות עלילה גדולות מהעונה החמישית של האישה הטובה, העונה השלישית של דאונטון אבי והעונה האחרונה של דם אמיתי.

ביום שישי בבוקר, צפיתי בפרק האחרון של האנטומיה של גריי.
שמעתי שמועות שיש התרחשות גדולה בפרק.
ראיתי את הפרקים הקודמים וחשבתי לעצמי, אולי דרק ימות?
הרי משהו בקו העלילה שלו ושל מרדית' היה משונה כל השנה. בהתחלה היה את הויכוח הענק סביב המעבר שלו לוושינגטון. אחר כך, חשדנו שאולי הוא בוגד במר. לבסוף, הוא חזר פתאום לסיאטל עם שיר בלב והכריז על אהבתו הנצחית למרדית'. זה הרגיש מהר מדי. שונדה ריימס (יוצרת הסדרה ומלכת העולם) לא פותרת קונפליקטים בצורה כזו פשוטה. משהו היה חשוד.
ועדיין, לא יכול להיות ששונדה תהרוג את דרק, חשבתי לעצמי.  כלומר, זה יכול להיות מעניין כי באמת שמערכת היחסים של דרק ומרדית' נהייתה די משמימה בעונות האחרונות ולהרוג את אהוב ליבה יוביל אותה חזרה לדרך האפלה והמיואשת של העונות הראשונות וגם ידגיש את הדמיון בינה כאם חד-הורית לבין אמא שלה. האמת, שזה יכול להפוך את הדמות של מרדית' לרלוונטית ומעניינת שוב. ועדיין, לא יכול להיות. זה דרק, מקדרימי, הבחור שחלמנו עליו במשך שנים, חצי מהזוג שנמצא בלב הסדרה. אין מצב שיהרגו אותו, נכון? נכון?? נכון???

Dr._Derek_Shepherd
דרק שפרד בגילומו של פטריק דמפסי קרדיט: abc

 

אחרי 45 דקות של בכי בלתי נשלט קמתי מהספה אל תוך עולם נטול דרק.
הרגשתי עצב כמובן אבל גם תקווה מסויימת. אחת הסדרות האהובות עליי נהייתה שוב מרגשת. הסיפור של מרדית' גריי שוב יתפוס את מרכז הבמה והרי לסדרה קוראים "האנטומיה של גריי" לא "האנטומיה של גריי ושפרד" אז בעצם למה לא לספר את סיפורה של מרדית' בלי דרק?
נזכרתי שהרגשתי ככה לא מזמן.
שנה שעברה, באמצע פרק שנראה סטנדרטי לחלוטין של "האישה הטובה", וויל גארדנר, אהובה של גיבורת הסדרה אלישיה ושלי כמובן, נרצח. זה היה המוות המפתיע ביותר שראיתי בטלוויזיה אי פעם. גם בגלל ש"האישה הטובה" אינה סדרה שבה דמויות מרכזיות מתות לעיתים תכופות וגם בגלל שמערכת היחסים בין וויל ואלישיה הייתה כה מהותית לסדרה. לא הייתי בטוחה איך הסדרה תתאושש.
אחרי הרבה דמעות גיליתי שהסדרה התאוששה די בקלות. הסיפור של אלישיה וההתמודדות שלה עם העולם הקשוח של הפוליטיקה בשיקגו רק הפך יותר מעניין ויותר מרגש. "האישה הטובה" עוסקת בסיפורה של אלישיה פלוריק ולא של אלישיה וויל גארדנר.

קדריט: cbs
וויל גארדנר בגילומו של ג'וש צ'ארלס. קדריט: cbs

אחרי שצפיתי במוות של דרק, מושא האהבה של גיבורת העלילה שלנו, ונזכרתי במוות של וויל, מושא האהבה של עוד גיבורת עלילה (ותכ'לס גם שלי באיזשהו אופן לא טבעי – אל תשפטו אותי!) לא יכולתי שלא לחשוב שיש כאן תופעה מעניינת.
וויל ודרק לא היו מושאי האהבה הראשיים הראשונים שראיתי מתים על המסך שלי בשנים האחרונות.
בסוף העונה השלישית של הסדרה הבריטית "דאונטאון אבי" נוסע לו מת'יו, אחת מהדמויות הראשיות של הסדרה ומושא האהבה של מרי על הכביש בדרך לאישתו שזה עתה ילדה את בנם הראשון. אחרי כל כך הרבה זמן שצפיתי בסדרה וחיכיתי לכך שזוג הנאהבים יחיו יחד באושר ועושר לא יכולתי שלא לצרוח כשלפתע מת'יו הדרדר מהכביש ומת בתאונת דרכים מזוויעה.
גם בסוף העונה האחרונה של "דם אמיתי", סדרת הערפדים העוסקת במשולש אהבה בין סוקי (נא לקרוא כ-סוקיייייייי במבטא דרומי כבד) לשני מחזריה הערפדים – ביל ואריק, מושא האהבה המרכזי של סוקי – ביל – מצא את מותו (מידיה של סוקי יש לציין).

משהו מעניין מתרחש על מסך הטלוויזיה שלנו ולפתע אני חרדה קצת לגורלן של הדמויות הגבריות האהובות עליי (אם מישהו ייגע בג'יימי מאאוטלאנדר אני לא יודעת מה אעשה!). אז מה קורה כאן? האם פמיניסטיות מטורפות השתלטו על מסך הטלוויזיה שלנו והחלו להפיץ שנאת גברים ולהרוג דמויות גבריות על ימין ושמאל? כנראה שלא. אני חושבת שההסבר מעט עדין יותר מזה. אבל לפני שאכנס אליו בואו נחזור קצת אחורה בזמן.

בשנת 1999, טבעה מבקרת הקומיקס והתרבות הפופולרית גייל סימון את הביטוי "נשים במקררים".
הביטוי התייחס לעלילה מחוברת 54 של גיבור העל גרין לאנטרן שבו הגיבור שב לביתו ומוצא את חברתו שנרצחה, מבותרת במקרר.
סימון השתמשה בתקרית כדי להאיר אור על תופעה נפוצה בספרי קומיקס – הריגתן הגרוטסקית של דמויות נשיות שנועדה לקדם את העלילה של גיבור הסדרה.
הביטוי אמנם נטבע בכדי לתאר התרחשויות שאופייניות לעולם הקומיקס אבל הוא רלוונטי גם בכל הקשור לסרטים וסדרות טלוויזיה. באופן כללי, נראה היה שמאוד מסוכן להיות אישה שקרובה לגבר שנמצא במרכז העלילה של סרט או סדרה טלוויזיונית. אמהות, בנות, חברות ונשים נחטפות, נרצחות, וזוכות להתעללות זוועתית והכל בכדי לספק לגיבורי העלילה מניעים – נקמה, ייאוש וכו…

הפאנל המפורסם בו מוצא הגרין לאנטרן את חברתו במקרר.
הפאנל המפורסם בו מוצא הגרין לאנטרן את חברתו במקרר.

בשנת 2003, ישבתי מול מסך הטלוויזיה בבית הוריי וצפיתי בפרק סיום הסדרה של דוסון קריק.
באותה תקופה לא ידעתי מה זה "נשים במקררים". לא ידעתי הרבה מאוד דברים. ידעתי שג'ואי ופייסי צריכים לחיות יחד לנצח נצחים ושג'ן לינדלי צריכה לנצח על העולם שתמיד היה כה מרושע אליה.
אם אתן נשים בגילאי העשרים – שלושים לחייכן אתן כנראה כבר יודעות איך הסיפור הזה נגמר. הסדרה נגמרה עם מותה הטראגי של ג'ן ודמעות, דמעות לרוב.
באותה תקופה לא יכולתי להבין למה שיוצרי הסדרה יחליטו להרוג דמות כל כך אהובה בפרק האחרון שלהם? יש לציין שלא מדובר בסדרת מתח או אקשן אלא בסדרת דרמה לנערות. למה לא לתת להן סוף שמח ודמות נשית להעריץ?
הסיבה היא שג'ן הייתה דמות פורצת דרך מדי. היא הייתה ההוללת, זו שניסתה סמים ואלכוהול בצעירותה. זאת שאהבה סקס. זאת שהייתה אם חד-הורית. דוסון קריק הרגו אותה כי זה היה סופן של דמויות נשיות יוצאות דופן ברוב הסדרות של אותה תקופה – הן התאימו את עצמן למסגרת או שהן מתו.

ג'ן לינדלי בגילומה של מישל וויליאמס
ג'ן לינדלי בגילומה של מישל וויליאמס

המוות של ג'ן סימן עוד משהו. הוא הבהיר מי עמד במרכז הסיפור. אולי הייתי צריכה לנחש מראש שג'ן תמות. הרי לסדרה קראו דוסון קריק. דוסון לא יכל למות. החבר הכי טוב שלו לא יכל למות. מושא אהבתו הבתולית (שלא בחרה בו! הידד לג'ואי!) לא יכלה למות. זה השאיר רק את האקסית ההוללת.
המוות של ג'ן לימד אותי שסדרות הורגות כל דמות שנראית להן לא מהותית לעלילה המרכזית.
אפילו "משחקי הכס" שנראה שיכולה להרוג כל דמות בכל רגע, לא באמת תעז להרוג את הדמויות המרתקות והאהובות על הצופים. אלו הדמויותש בסיפור שלהן אנו צופים. והסיפור שלהן עדיין לא נגמר.

המוות הגברי שאנו עדות לו בשנים האחרונות, מבהיר שאנחנו בעידן חדש של סדרות טלוויזיה. עידן שבו אנו צופים בסיפורן של נשים.
"האנטומיה של גריי", "האישה הטובה", השם של הסדרות הללו אמור היה כבר להבהיר לנו מראש מי נמצאת בלב העלילה שלהן – מרדית' גריי ואלישיה פלוריק. הסדרות הללו מספרות לנו את סיפורן. הסיפור של איך הן התאהבו, הולידו ילדים, הסתדרו בעולם, למדו על מי לסמוך ועל מי לא וגם נתקלו בגזרות גורל מזעזעות שמכריחות אותן לעצב מחדש את חייהן.
כשצפיתי בעונה האחרונה של האישה הטובה וראיתי את ההתמודדות של אלישיה עם המוות הפתאומי של וויל הרגשתי חזקה. הרגשתי שאם אלישיה יכולה לשרוד דבר כזה נורא, אז אני ודאי שיכולה להתמודד עם המבחן המטופש שיש לי מחר.
אם סוקי הצליחה להרוג את ביל קומפטון אחרי שנים של קשר מלא באהבה אבל גם מאוד לא בריא (לא רק בגלל שהוא כלל ערפדים ופיות וכו…) אז מה זה דדליין בעבודה בשבילי?
מארי הצליחה לדאוג לפרנסה של המשפחה שלה באנגליה של תחילת המאה העשרים עם תינוק פעוט ובלי בעל ואני לא יכולה לאזור אומץ ולהתחיל עם הבחור החתיך שיושב לידי בפאב? Fuck that shit!

פתאום אני מבינה איך זה ודאי הרגיש להיות גבר שקורא קומיקס במשך כל השנים האלה. הגיבורים שאתה מזדהה איתם עוברים זוועות פיזיות ורגשיות, מתגברים על מוות של הקרובים ביותר אליהם ומצליחים לשקם את עצמם, להציל את מי שיקר להם ולמצוא סיבה להמשיך לחיות. כמה מעצימה היא התחושה שגם אתה, כמוהם, יכול לעשות את אותו הדבר.

אני לא יודעת כמה זמן ייקח למרדית' להתגבר על המוות של דרק. אני לא יודעת מה ההתפתחות המטורפת הבאה ששונדה תפיל עליה ואני לא יודעת מה עתידן של הדמויות הגבריות האהובות עליי בטלוויזיה (ג'יימי, תשמור על התחת המהמם שלך בבקשה!) אבל אני יודעת שילדה בתיכון שצופה באנטומיה של גריי כנראה תרגיש קצת יותר בטוחה בעצמה מול עולם מפחיד ולא צפוי. היא בטוח תקבל יותר בטחון עצמי מאשר לו הייתה צופה בג'ן לינדלי חולה בסרטן ומתה מול עיניה.

אני כמובן לא מצדדת בלהרוג אף אחד, דמות או לא, גבר או אישה. אבל השינוי הזה שראינו שבו לפתע גם דמויות גבריות יכולות למות (ויש להבהיר שזה לא שחסרות מיתות של דמויות נשיות בשנים האחרונות. אין כאן עניין של היפוך תפקידים אלא של שיוויון בסיכונים.) מאותת שבעידן החדש של הטלוויזיה שלנו יש גם נשים שהן מרכז העלילה. יש דמויות נשיות מספיק חזקות שלא צריכות אף גבר לצידן. גם אם זה טראגי. זה מסר חשוב ועמוק ואני לא יכולה שלא להתפעל מהאומץ של יוצרות הסדרות הללו והנחישות שלהן לייצר מודלים אמיתיות לחיקוי.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.
אם אתן שואלות אותי מה הבעיה המרכזית המונעת מהאנושות להתמודד עם האתגרים הרבים שמציפים אותה – היא שפסיכופטים מולכים עלינו במופע מתעתע ואכזרי במיוחד. אבל יש מה לעשות, יש לנו כבר את הידע של איך להתמודד עם פסיכופטים

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.