מאת: גיא רומן

פלוגות החילוץ וההצלה של פיקוד העורף (פלח"ץ) היא יחידה קרבית שבשגרה תופסת קווים לאורך גבולות המדינה ואיו"ש, ובחירום אמונה על חילוץ אנשים מהריסות של מבנים וכדומה.
פלח"ץ היא יחידה מעורבת, המוצגת כיחידה שבה הגברים והנשים, הלוחמים והלוחמות, מאיישים את אותם התפקידים וזוכים לאותו היחס.
אנחנו יודעים שנשים מקבלות יחס שונה בצבא אבל פעמים רבות, העניין מוחבא  בטענת שוני התפקידים של לוחמים אל מול משקיות/פקידות/סמבציות. לכן החלטתי  לבדוק איך נראים הדברים כשמדובר בחיילים וחיילות שמשרתים באותו התפקיד ואף בתפקיד שנחשב למהולל בצה"ל – כלוחמים ולוחמות.

הלוחם

בשביל להתקבל לפלח"ץ  צריך חייל להיות בעל פרופיל 72 ומעלה. זו למעשה הדרישה היחידה עבור לוחמים שמעוניינים לשרת ביחידה.. המוטיבציה להגיע ליחידה נמוכה ורוב הלוחמים המגיעים ליחידה לא אוהבים אותה ואפילו מזלזלים בה. הרבה מאוד לוחמים נוהגים לומר שיש שני סוגי לוחמים בפלחץ: אלה שרצו להיות ג'ובניקים ולא הצליחו להוריד פרופיל, ואלה שרצו להיות לוחמים ביחידה אחרת והגיעו לכאן בטעות.
יחידות קרביות אחרות מזלזלות בפלח"ץ כיוון שיש בה גם לוחמות. יש בפלח"ץ גם לוחמים מצויינים בעלי מוטיבציה גבוהה, אבל רובם יסכימו שמדובר ביחידה עם מוטיבציה נמוכה, לפחות בכל הנוגע לחייליה הגברים.

הלוחמת

חיילת שרוצה להיות לוחמת בפלח"ץ צריכה להיות בעלת פרופיל פרופיל 72 ומעלה. אך בשונה מהגברים עליה גם לעבור גיבוש מכין לוחמות, לחתום עוד שנה בצבא (כלומר לעשות שלוש שנים חובה) ולדעת שהסיכויים שיקראו לה למילואים יהיו זהים לאלו של הלוחמים ביחידה.
הלוחמות ביחידה הן בעלות מוטיבציה גבוהה: לא רק שהן בחרו ביחידה בוודאות ואין שום סיכוי שהגיעו אליה בטעות, אלא שהן צריכות גם להתחייב לשרת שנה נוספת ולקחת על עצמן אחריות נוספת..
כמו הלוחמים, גם הן מתמודדות עם הזלזול של היחידות האחרות ("אתן לא באמת לוחמות"), ולעיתים גם בזלזול מתוך היחידה מצד חלק מהלוחמים שחלקם מתוסכלים משילובן של נשים ביחידה. תסכול שמתבטא בדבריו של ל' לוחם באחת הפלוגות, "פתאום אתה מגלה שיש בנות וזה מוריד לך מהיחידה".

השירות

כל לוחם ולוחמת מתחילים את הכשרתם בטירונות ובאימון מתקדם בבסיס ההדרכה של היחידה שם הם לומדים להיות לוחמי חילוץ והצלה.
במהלך ההכשרה (וגם במהלך הכשרות נוספות בשירות כמו קורס מ"כים קורס קצינים וכו) הלוחמים והלוחמות צריכים לעבור מספר מבחנים, חלקם פיזיים כמו בראור, בוחן מסלול וכו.
בהרבה מאוד מבחנים פיזיים הרף עבור לוחמות שונה משל הלוחמים; רף יותר נמוך במבחני ריצה, קיר פחות גבוה בבוחן מסלול, אימונים עם סרגל מאמצים אחר ועוד. הסיבה העיקרית לכך, לפי קצינות אימון גופני מהיחידה, היא שהצבא לא מעוניין לשחוק את הלוחמות ולפגוע בבריאותן. ההבדלים האלה לא עוזרים ללוחמות להלחם בסטיגמות שהן צריכות להתמודד איתן.
מ' משה"ד ביחידה אומר "יש הבדל מהותי בין גבר לאשה." ומוסיף, "הלוחמות צריכות לעבור רף נמוך יותר כי מפחדים  'לשבור' אותן"/

למרות זאת, לא צריך להיות מר כושר כדי להיות חייל ראוי. לראיה, לוחמים ולוחמות בקו יורדים בכושר ברוב המקרים בגלל חוסר זמן להתאמן וחוסר יכולת לשמור על אורח חיים שמשפר כושר ובכל זאת מצליחים לתפוס את הקו ולבצע את המשימות שלהן הוכשרו.
כפי שמעיד ג' סמל מחלקה ביחידה, "אני מכיר הרבה לוחמים שלא עוברים בכלל את המבחני כושר ובכל זאת עוברים את ההכשרות והקורסים אבל פחות מתייחסים לזה מאשר לעניין הרף השונה שיש ללוחמות".

אחרי ההכשרה, בבסיס ההדרכה, הלוחמות והלוחמים שלא יצאו לקורסים (לרוב קורס מ"כים), מגיעים לפלוגה מבצעית בקו, שבה הלוחמים והלוחמות מבצעים את אותן המשימות.
גם בקו, יש מספר משימות שבהן יש הבדלים בין לוחמים ללוחמות.
למשל באיוש פילבוקס (מגדל שמירה), עמדת שמירה שנשארים לישון בה כמה ימים. מטעמי "השילוב הראוי" לא שולחים לשם גם לוחמים וגם לוחמות. אז פשוט שולחים לשם רק לוחמים. לדעתי, אם היו יותר לוחמות ומפקדות בקווים היו גם שולחים לשם לוחמות.
חיילות גם פחות נבחרות להשתתף במשימות "איכותיות". פעמים רבות המפקדים והמפקדות צריכים להחליט את מי לקחת איתם לפעילויות האלה, בדרך כלל הם מעדיפים לוחמים על פני לוחמות, שיוכלו לעמוד במאמץ הפיזי הגדול של המשימות האלה, למשל: מעצר רגלי שכולל הליכה ארוכה, הפרעות סדר שיש בהן חיכוך פיזי גדול עם האוכלוסייה המקומית וכיו"ב.
לדעתי, אפשר היה לתת ללוחמות לבצע את אותן המשימות כמו של הלוחמים, השאלה היא האם הלוחמת הספציפית, כמו הלוחם הספציפי, מתאימים לביצוע המשימה. במיוחד כאשר בזכות הטכנולוגיה פערי הפיזיות הם פחות רלוונטיים.

פיקוד

בצבא, בכדי להתקדם יש לעבור מסלול פיקוד.
יש שלושה סוגי מפקדים:

בעלי תפקידים במפקדת הפלוגה: חיילים שלא עברו קורס מ"כים אבל נחשבים לחיילים טובים ואחראים שנותנים להם תפקידים מוגדרים בפלוגה כמו: סרס"פ, נהג, קשר, משק"ש, משה"ד, עוזר מ"פ, פ"פ.
מפקדים בדרגות זרוע: חיילים טובים בעלי פוטנציאל שעברו קורס מ"כים וקיבלו תפקיד פיקודי שמתחיל בפיקוד על כיתה. משם הם מתקדמים לסמל מחלקה ומשם לרס"פ.
קצינים קרביים: מפקדים טובים בדרגות זרוע שרצו להתקדם ויצאו לקורס קצינים. אחר כך הם יכולים להפוך למפקדי מחלקות  ואז לסמ"פים ואז מ"פים ולאחר מכן לתפקידים בכירים יותר.

אם לוחמות ולוחמים ביחידה מקבלים יחס שיוויוני לחלוטין אז אחוז הנשים בתפקידי פיקוד צריך להיות דומה לאחוזן בקרב הלוחמים הפשוטים.
כלומר,  אם בכל מחזור חדש שמתגייס יש x אחוז נשים אז צריך להיות בערך x אחוז נשים בכל רמה ותפקיד ביחידה.
בואו נבדוק איך נראה המצב בשטח בצורות הפיקוד השונות:.

מפקדת הפלוגה (מפל"ג):
במפקדת הפלוגה יש נשים בתפקיד פקידות פלוגתיות אבל כמעט ואין ייצוג נשי בשאר התפקידים.
מפקדים בדרגות זרוע:
לבעלי תפקידים מהסוג הזה (ולקצינים) יש השפעה מאוד גדולה על הלוחמים והלוחמות האחרים כי הם המפקדים הישירים שלהם שמכשירים אותם, מקדמים אותם ומכשירים אותם להמשך שירותם.
ברמה הפשוטה ביותר של מ"כ (מפקד כתה), ישנו אחוז דומה של מ"כיות לאחוזן של נשים בקרב החיילות הפשוטות. ישנה הנחייה (לא פקודה מפורשת) שמפרטת כי יש להוציא מספר מסויים של לוחמות לקורס מ"כים ואחר כך לפזרן ברחבי היחידות כך שיהיו מ"כיות ברוב היחידות. למרות זאת, עדיין קיימות מחלקות שיש בהן רק מ"כים גברים. כמעט תמיד ישנו רוב של מ"כים גברים בכל מחלקה ולא נתקלתי באף מחלקה עם יותר ממ"כית בודדת.
ככל שאנו עולים בסולם התפקידים, אחוז הנשים מתחיל לרדת. ברמת הסמל ישנה ירידה קטנה באחוז הנשים. בתפקיד הרס"פ שאותו ממלא רק מפקד אחד בכל פלוגה והוא מקביל במובן מסויים למפקד הפלוגה מקרב המפקדים שאינם קצינים, יש כבר ירידה משמעותית באחוז הנשים. בממוצע יש פחות מאשה אחת שממלאת תפקיד זה בכל שנה מתוך 16 רספים ביחידה.
נתון זה מחשיד גם בהקשר לסטיגמה הנפוצה הנוגעת לנשים מפקדות (מ"כיות בעיקר) שגורסת כי הן מאוד קשוחות, צעקניות, ומקפידות על משמעת. חיילים ומפקדים יכולים לומר לא פעם  "הן רוצות להוכיח את עצמן אז הן צועקות ונהיות אובר קשוחות".
אבל כשאנשים מתבקשים לתאר את תפקיד הסמל, ולבטח הרס"פ, הם מתארים מישהו שצריך להיות קשוח, מפחיד, מעניש. מישהו ששם דגש על משמעת וסדר.
על פניו, הגדרות התפקיד מתאימות לסטיגמה שמפקדים רבים שותפים לה ועדיין יש ירידה משמעותית באחוז הנשים שממלאות תפקיד זה.
ב', מפקד מחלקה, אומר: "מי שבוחר את האנשים האלה זה מפקד הפלוגה וסגנו שכמעט תמיד הם גברים. נראה לי שהם יעדיפו לעבוד עם גבר מטעמי אגו, שובניסטיות, וכי הוא כנראה יהיה איתם באותו הראש"
קצינים קרביים:
קצינים חותמים על שירות קבע. הם צריכים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה במיוחד גם בכד לשרת פרק זמן ממושך וגם בכדי שיוכלו להנהיג את הלוחמים שתחתיהם.
על פניו, נראה שללוחמות פלח"צ ישנה מוטיבציה גבוהה בהרבה מאשר ללוחמים ביחידה ולמרות זאת ישנה ירידה קלה באחוז הנשים בקצונה בהשוואה לאחוזן ביחידה.
בקרב מפקדי מחלקות יש ירידה קלה מאוד באחוז הייצוג הנשי.
בתפקידי קצונה גבוהים יותר המצב רק מחמיר, ישנן מספר נשים בודדות שמשרתות כסמ"פ או מ"פ. בדומה לרס"פ, מי שממנה את המ"פ והסמ"פ הם לרוב גברים.

אז למה זה קורה?

נ', מפקדת מחלקה, אומרת: "נשים לא נמשכות לעניין של קריירה צבאית. מתישהו אני ארצה כבר להתחיל את החיים, להקים משפחה…"

ר', סמלת, מוסיפה: "כבר חתמנו שנה עכשיו זה לחתום עוד".

מ', מפקדת מחלקה, אומרת: "יש מחלקות שהבנות והבנים לא מסתדרים ביחד",
ומוסיפה "אומרים לנו בבית למה לך? למה את צריכה את זה?"

א', מפקד מחלקה שהגיע מיחידת חי"ר רק של גברים, אומר: "מעדיף שלא לעבוד איתן (לוחמות) כי יש כל מיני הקלות שצריך לתת להן כמו שעות שינה ותוספי מזון. מעדיף לחסוך את העיסוק בזה".

פ', סמל מחלקה, אומר: "יש לוחמות שמסוגלות לעמוד בכל הדברים בדיוק כמו הגברים אבל לא מספיק. בגלל זה מקלים עליהם בהכשרה ואז הן נהיות פחות טובות מהלוחמים כי הן עוברות הכשרה שונה".

הסטטיסטיקות והעדויות הללו מעידות על האתגר הכפול שחיילת לוחמת ניצבת בפניו. אישה שמתגייסת להיות לוחמת, כי היא רוצה לתרום בדיוק כמו כולם, ניצבת מול אתגרים שגברים לא צריכים לעמוד בהם:
בבית צוחקים עליה שהיא "בוצ'ה".
בצבא אין לה מודלים לחיקוי בדרגות הגבוהות והיא רואה שייצוג נשים בתפקידים בכירים הולך וקטן מה שיכול לגרום לה להאמין פחות בסיכוייה להצליח בקריירה צבאית, שלא לדבר על כך שנשים נתקלות בשובניזם בוטה מצד חיילים אחרים ומיחידות אחרות.
בחברה של היום כששומעים את המושג לוחמת, מצטיירת בתודעה מישהי "גברית", "מכוערת", "שרירית", "מוזרה". דברים מקוממים בפני עצמם.
למרות הדימויים האלה, הלוחמות צריכות עדיין להילחם בתוך הצבא עם סטיגמות שמקטלגות אותן כ"שבריריות", "חלשות פיזיות", "בכייניות" ועוד סטיגמות שתוקפות את נשיותן.
הלוחמות של היום צריכות להתמודד עם חברה וצבא שרואה אותן כלא נשיות מספיק וכנשיות מדי בו זמנית! דבר שיכול להיות בעל השלכות גם מעבר לשירות במיוחד כשחושבים על ההשפעה שיש לצבא על האוכלוסייה ("עם בונה צבא בונה עם").
המצב הזה חייב להשתנות והשינוי הזה צריך להתחיל מהבית ולא מהצבא.
כל הכבוד לכן לוחמות ישראל שאתן נלחמות בשביל המדינה וגם נגד השוביניזם שלה.

עלו והצליחו!

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.