שנת 2017 תיזכר מבחינה קולנועית כשנה שגילתה לנו בעיקר שני דברים: גל גדות והטרדה מינית. על גדות כבר כתבו די, ועל הטרדות מיניות כנראה לא יכתבו מספיק לעולם. אני חושבת שהשנה, יותר מאי פעם, אנחנו יכולות להסתכל על המפה הקולנועית ובאמת להבין את האקלים שבו אנחנו הנשים פועלות – כיוצרות וכצופות. ואין הסבר טוב יותר מדוגמאות.

השנה יצאו בהפצה מסחרית בקולנוע בישראל 254 סרטים מכל העולם (בעיקר מארה"ב, אבל לא רק). הרשימה שנבדקה אינה כוללת סרטים שיצאו בסינמטקים בלבד, או סרטים שיצאו בנטפליקס, למרות שכבודם במקומם מונח.

מתוכם, 222 סרטים בוימו על ידי גברים, ו-28 בלבד על ידי נשים. ארבעה סרטים בוימו על ידי גבר ואישה במשותף. כאן, לישראל יש הרבה מה לשמוח – שישה סרטים מתוך ה-28 שבוימו על ידי נשים הם סרטים ישראליים, וזאת מתוך 36 סרטים ישראליים שיצאו לקולנוע השנה. אז נכון, האחוז קטן מזה של השנה שעברה, אבל עדיין מרשים יחסית לעולם.

28 תסריטאיות כתבו סרטים שיצאו לקולנוע השנה (נכון שמדובר באותו מספר של במאיות, אבל הרשימות אינן חופפות, לא כל הסרטים שבוימו על ידי נשים נכתבו על ידי נשים, ולהיפך). 196 תסריטים נכתבו על ידי גברים, ו-21 תסריטים נכתבו במשותף.

ראינו השנה 138 סרטים שעסקו בגברים, 66 סרטים עם נשים כדמויות ראשיות, ו-36 סרטים שהדמויות הראשיות בהם היו או זוג (גבר ואישה, לא בהכרח זוג רומנטי), או חבורה (כמו למשל פאוור ריינג'רס, או זרים מושלמים). היינו חושבות שזה יתאים למה שראינו על הפוסטר, אבל זה לא המצב – חמישים וארבעה סרטים התמקדו בדמות נשית בפוסטר, ו- 102 בדמות גברית. 12 פוסטרים של סרטים הציגו מספר דמויות שיש ביניהן רק אישה אחת, עשרים הציגו מספר דמויות שיש ביניהן כמה נשים, ו-34 פוסטרים הציגו זוגות.

ואם התחלנו עם הטרדה מינית – ב-21 סרטים מתוך 254 הסרטים שהציגו השנה בישראל, היה מעורב מטרידן אחד או יותר (לכאורה ולא לכאורה). המספר הזה הוא המספר המינימלי, שכן הוא כולל אך ורק את הסרטים האמריקאיים והישראליים שיצאו, כי לא הצלחתי למצוא מידע על סרטים אירופאיים בנושא – אז יש לאן לשאוף.

מה זה אומר, בעצם?

אם חושבות על המיקום שלנו כיוצרות, אנחנו רואות שמצבנו לא מזהיר. 28 סרטים מתוך 254 (32, אם נחשב את הבימוי המשותף), זה לא מספר גבוה. מספר התסריטאיות גם הוא לא מרנין. אז נכון שחלק מהסרטים שביימו נשים היו הצלחה מסחררת (ע"ע וונדרוומן, או לא פה לא שם), אבל עדיין בסופו של דבר זה לא עזר להביא לישראל עוד סרטים של נשים, בעיקר כי סיפורי הצלחה מטורפים כמו וונדרוומן, עד כתיבת שורות אלה, נחשבו יותר כ"יוצאי דופן", ולאו דווקא כ"פורצי דרך". אז נכון, בעקבות וונדרוומן אפשר לחלום גבוה, אבל לא בטוח שנצליח להגשים את החלומות האלה.

מתוך 28 התסריטים שכתבו נשים, עשרים עסקו בנשים, ארבעה בגברים וארבעה נוספים בכמה דמויות במקביל. זאת לעומת 34 תסריטים של גברים שעסקו בנשים – לא מעט מהם, אגב, סרטי אימה. כמובן שרובם המוחץ של התסריטים של הגברים עסק בגברים. כאשר גברים ממעטים לעסוק בנשים, ונשים שעוסקות בנשים כמעט ולא מגיעות למסכים, אנחנו נותרות עם קולנוע שעוסק בעיקר בגברים, שנעשה על ידי גברים, ומכוון בעיקר לגברים. מה זה אומר לגבי הדמויות של הנשים בסרטים? אפשר לבדוק לפי הפוסטרים. רוב הדימויים על הפוסטר תואמים לדמויות הראשיות בסרט, אבל יש יוצאים מין הכלל. בפוסטר של טוני ארדמן, או של העיר האבודה Z, למשל, אין בכלל דמויות. יש גם פוסטרים שמציגים הבטחה של דמות שבפועל משחקת תפקיד משני למדי, כמו הפוסטר של פטרסון שמציג את פטרסון וזוגתו במיטה, כשהיא ללא חולצה; הפוסטר של התנקשות מציג את הגיבור אוחז בזוגתו בזמן שהם רצים, כמו להדגיש שהוא מציל אותה מצרה עצומה, בשילוב המשפט: כמה רחוק תלך בשביל האהבה?, הדמות הנשית בסרט היא רק טריגר לעלילה, שסובבת בעיקר סביב הנסיונות של הגיבור להציל אותה אחרי שהוא מסתבך למוות. שתי הדוגמאות האלו מראות שני תפקידים מרכזיים לנשים כדמויות בסרטים שבהם גברים הם הדמות הראשית- אובייקט להצלה (כמו ברוב סרטי האקשן וסרטי האימה עד היום), או כבונוס ויזואלי. אין שום סיבה שדמותה של לורה, זוגתו של פטרסון, תהיה ערומה בפוסטר של הסרט, שאת רובו היא מבלה בלבוש מלא. שום סיבה, חוץ מהעולם שבו אנו חיות, כמובן.

כי אם רוב הסרטים לא עוסקים בנשים, לא מציגים נשים כדמויות מרכזיות, לא נעשים על ידי נשים לא כבמאיות ולא כתסריטאיות (מבטיחה לבדוק את אחוז המפיקות בהמשך), אז האווירה שנוצרת בתעשייה היא שהתפקיד שלהן הוא אחר – ולכן לא פלא שמתוך הנתונים הקיימים התגלה כי ב-21 סרטים היו מעורבים פוגעים/תוקפים/מטרידים (לכאורה ולא לכאורה). הייתי חושבת שהמספרים גבוהים יותר, אך מדובר בנתונים שפורסמו, ואנחנו יודעות היטב שהמספר גבוה בהרבה, כי מספיק מבט אחד רנדומלי בחדשות כדי להבין "למה אנחנו לא מתלוננות".

כמות ההטרדות והתקיפות המיניות היא לא רק תוצאה של מיעוט הסרטים שנעשים על ידי נשים והעיסוק המועט בהן על המסך, אלא גם אחד הגורמים לכך. אחד החסמים הגדולים ביותר לנשים בתעשייה הוא הטרדות מיניות, שמראות להן פעם אחר פעם שהסט אינו מקומן, ושהן לא שולטות בגורלן (המפגשים המותנים עם ויינשטיין הם רק דוגמא אחת למי קובע את המשך דרכך בעולם הקולנוע). ההטרדות המיניות, בנוסף לחסמים אחרים כמו שכר לא שיוויוני, אפלייה בתעסוקה, שעות ארוכות, חוסר ביטחון תעסוקתי ועוד, הן המובילות לכך שתעשיית הקולנוע שהחלה כתעשייה גברית, ממשיכה להיות כזו. זה בא לידי ביטוי מאחורי המסך ועליו, וגם בשיח על התעשייה, ועל "עולם האומנות והתרבות". בעולם הזה, אנחנו מדברות ובעיקר מדברים ללא הרף על הפרדת היוצר מהיצירה, וכך מתעלמים מהעובדה שהפרדה כזו באה למעשה על חשבון הנשים שנפגעו. כאשר מפרידים/ות את היצירה מהיוצר (כמעט תמיד בזכר), ומהאווירה שבה היא נוצרת, מקבלים/ות עולם שבו החוויות, הקולות, התפקידים, הסיפורים, והיצירות הם לא מגוונים באמת, אבל עדיין נתפסים כאוניברסליים ומייצגים את הכלל. כשבעצם, ההפרדה בין היצירה ליוצר ולעולם, מגיעה על חשבון נשים, והאוניברסלי הזה מייצג בעצם את עולמם של הגברים, ומשמר את מעמדם. בנוסף, התפיסה המתמשכת של אומנות ותרבות כמשהו שהוא "לא באמת מקצוע" – שנובעת, בין השאר, מהעובדה שמאד קשה להתפרנס מקולנוע ויש צורך הרבה פעמים לעבוד בעבודה נוספת – גורמת לנו להתייחס למה שמתרחש בו כקוריוז משעשע, משהו שקורה ב"בוהמה" ולא כמה שהוא באמת:הטרדות מיניות במקום העבודה. בשנה האחרונה זה נעשה מאד קשה, אבל זה עדיין קורה.

המספרים האלו שנמצאים פה, בשילוב עם מחקרים שנעשים ברחבי העולם בימים אלו ובודקים את הנעשה בארצות אחרות, מראים לנו תמונת מצב לא שוויונית בעליל. את המצב הזה אפשר לשנות, לא רק בעזרת טיפול בהטרדות מיניות ואי שוויון תעסוקתי על סוגיו לפני ותוך כדי עשיית הסרט, אלא גם בהפצתו. אין לי ספק בכלל שהשנה נעשו יותר מ-28 סרטים על ידי נשים בעולם, רק שאלו לא הופצו בישראל. ברור לי שאי אפשר להפיץ את כל הסרטים שנעשו, אבל מבט ביקורתי יותר על היבול המופץ לבתי הקולנוע, ומה ההשפעה שלו, יכול לגרום לשינוי אמיתי אצל המפיצים, ובעקבותיו בהרגלי הצפייה שלנו, ובתפיסת העולם שלנו.

לסיכום – בשנת 2017 יצאו בישראל מסחרית 254 סרטים, מתוכם 28 בוימו על ידי נשים, ו-28 נכתבו על ידי נשים. ארבעה סרטים בוימו במשותף על ידי גבר ואישה, ו-21 נכתבו במשותף. 66 סרטים עסקו בנשים כדמות מרכזית, ו-36 הראו שתי דמויות ראשיות או יותר שאחת מהן אישה. מטרידנים, פוגעים ותוקפים מינית – לכאורה ו/או לא לכאורה – היו מעורבים ב-21 סרטים מתוכם. שנת 2017, שתיזכר כשנה שבה מילון מרים וובסטר בחר את המילה "פמיניזם" כמילת השנה, וקמפיין #METOO, על מגבלותיו (הרבות) הרעיד את קירות התעשייה, היתה שנה משמעותית מבחינת העלאת המודעות לנעשה מאחורי הקלעים, בעיקר בארה"ב, אבל האם באמת השתנה משהו? כנראה שנאלץ לחכות עוד זמן רב כדי לדעת.

**** תודה לפורום מבקרי הקולנוע בישראל על רשימת הסרטים שיצאו השנה להפצה – הרשימה כוללת סרטים מדצמבר 2016 ועד דצמבר 2017.
**** המידע על הסרטים, כולל פוסטרים, נלקח מאתר seret.co.il, ומאתר imdb.com.
**** המידע על הסרטים בהם מעורבים מטרידנים/תוקפים/פוגעים ועוד מהאתר המעולה(!): https://therottenappl.es.
**** כבונוס, הנה רשימת הסרטים בהם מעורבים מטרדינים לכאורה ולא לכאורה (משאירה לכן לעשות גוגל ולגלות מי מואשם במה). זוהי רשימה חלקית מכיוון שכפי שאמרתי, יש ידע חלקי בלבד:

3 דורות
47 מטר
אמוג'י הסרט
אמת מטרידה יותר
בייבי דרייבר
גלגל ענק
האיש שהפיל את הבית הלבן
המפסטד
המרגל סנודן
זוג יונים
חי את הלילה
טיסה 112
ליגת הצדק
מאחורי המספרים
מכוניות 3
מלחמת 90 הדקות
פצצה אטומית
קדחת הצבעונים
קוקו
רוחות קרות
שומרי הגלקסיה 2

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

כבר בעונה הראשונה היה ברור ש"האחיות המוצלחות שלי" היא סדרה אחרת, שהציתה את תור הזהב ביצירה הנשית הקומית בטלויזיה הישראלית. כעת היא הגיעה לעונתה האחרונה. דלית נלקן מספרת על הדמויות הנשיות שמייצגת כל אחת מהאחיות ועל החשש שבעוד שנתיים מהיום, תור הזהב הנוכחי יגווע, גברים יכתבו מלחמה והמהפך הפמיניסטי יחזור אחורה.

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.