השבוע פורסם תחקיר הקרב בקיבוץ חולית ב־7 באוקטובר. שנתיים וחצי אחרי הטבח מצליח צה"ל לפרסם מה קרה באותו היום בקיבוץ הקטן סמוך הגבול. באותו שבוע שבו גילינו שגם לחולית, כמו לניר עוז, הגיע הצבא רק לקראת השעה שתיים בצהריים ועד אז נלחמו ונפלו חברי כיתת הכוננות ותושבי.ות חולית כאשר נותרו לבדם מול מחבלי חמאס, בשבוע הזה יצא שר האוצר, שהוא גם שר במשרד הביטחון בממשלת ישראל, והגדיר את אירועי הטבח ובהם חולית: "מחדל טקטי".
מהו מחדל טקטי? זהו מושג שמייחסים בדרך כלל לאירוע בסדר גודל של "כמעט ונפגע", למחדל שיכול היה לגרום לאסון כבד, או למחדל שגבה חיי בודדים ושממנו לומדים כדי למנוע כישלונות גדולים יותר, רחבים יותר, אסטרטגיים.
אבל כאשר מתבוננים בשקופית שפרסם הצבא ובמקרא שלה מופיעים: נקודה אדומה: "מוקד טבח". נקודה צהובה : "מוקד חטיפה". נקודה כתומה: "ניסיון חטיפה". ונקודות ירוקות: "מוקדים בהם נפלו חללי צה"ל", שום דבר במקרא הזה לא שגרתי ולא טקטי.
המקרא של חולית: טבח, חטיפה והפקרה
נכנסתי לכל מפה שפרסם הצבא ביחס לאירועי חולית. קראתי את ציר הזמן והשתלשלות האירועים שוב ושוב, שוחחתי עם דוברת הקיבוץ. בשום צורה לא ניתן לקרוא למה שקרה בחולית או בשאר יישובי חבל אשכול באותו היום מחדל טקטי, הנה כמה דוגמאות:
בשעה 7 בבוקר פוצצו מחבלים את הגדר המזרחית וחדרו לקיבוץ: "המחבלים פתחו במסע הרג, חטיפה, הרס וביזה. עד הגעת כוחות צה"ל לחמו תושבי הקיבוץ וחברי כיתת הכוננות לבדם במחבלים, סייעו וחילצו תושבים מבתיהם תחת אש וסיכון חיים".
בין 7 ל־8 בבוקר מתואר בתחקיר כי "חטפו המחבלים שישה אזרחים מאזור הרפתות ורצחו עובד זר נוסף".
בשעה 7:10 הרבש"ץ כבר נפל. סגן הרבש"ץ יישאר להילחם עד סוף היום ועד שיימצאו כלל גופות חברי הקיבוץ חמישה ימים לאחר מכן. הוא לא יעזוב עד שכל הנעדרים יאותרו או יוגדרו חטופים.
בשעה 7:20 מתוארת פריצת מחבלים לבית שבו תושבת שנזרק עליה רימון מחולצת על ידי שכנים.
באותה השעה מחבלים נכנסים לבית אחר ויורים בזוג הורים שהחביאו את בתם בת ה־7 בארון.
ההורים נרצחים. הילדה מחולצת לבדה שעות לאחר מכן על ידי שכנים.
בשעה 12:30 התושבים עדיין לבדם. אזרחית שתירצח מאוחר יותר מחסלת מחבל שפרץ לביתה. מחבלים נוספים נכנסים לביתה, רוצחים אותה וחוטפים את שני ילדיה הפעוטים בני חמישה חודשים ושלוש.
בשעה 13:30 בצהריים נמשך האירוע שהוגדר "מחדל טקטי": המחבלים מעבירים את שני הילדים לידי אזרחית אחרת וחוטפים את שלושתם לעזה.
האזרחית מובלת בצעדות החטיפה של 7 באוקטובר. היא רואה מחבלים נעים בחופשיות על הגבול הפרוץ, ירי מסוקים מעל. בשלב מסוים היא ננטשת ומתחילה לצעוד תחת אש עם שני פעוטות שהוריהם אינם איתם. רק בשעה 19:00 בערב היא מגיעה מותשת לשער הקיבוץ עם הילדים המבוהלים והצמאים, היא השקתה אותם מטפטפות מים שמצאה בדרך.
בגרפיקה של נתוני הקרב בקיבוץ המספרים לא מרפים, לפחות 80 מחבלי חמאס נכנסו לקיבוץ הקטן ובמשך שעות עשו בו "מחדל טקטי". תחת הכותרת "כוחות שלחמו בקיבוץ" מופיעים, כצפוי, שמות יחידות ומספרים. אבל גם המילים הבלתי נתפסות: "תושבים מקיבוץ חולית". אלו שאיש לא הכין, אימן או צייד להילחם בכוחות נוח'בה מיומנים.
ממחדל לשכתוב
ואולי צריך לכתוב זאת שוב ושוב: מה שקרה בחולית אינו “מחדל טקטי”. גם לא מה שקרה בשדרות, אופקים, יער רעים, ציר 232 ושאר יישובי העוטף. זו קטסטרופה אסטרטגית, זה כישלון מדיני, צבאי ומודיעיני חסר תקדים. הפקרת גבול וביטחון שאף מדינה ריבונית אחראית לא הייתה מאפשרת, ובוודאי לא מנסה לטשטש בדיעבד. מה אומר לנו שר האוצר שהוא גם שר לביטחון, מה אומר לנו ראש הממשלה שביקש להחליף את “טבח 7 באוקטובר” ב”אירועים”, וקורא לנו “להפסיק לגלול”? שניהם מהדהדים את אותו המסר: אל תתעכבו על מה שקרה כאן באמת.
אנחנו אולי נצא לשמש אבל לא נפסיק לגלול, כי אור השמש מחטא. ובכנות, מי שלא מוכן להביט במחיר האנושי של הנהגתו, לא יכול להגדיר לאחרים מהו “מחדל טקטי” ומהם ה"אירועים" עליהם מדובר.
זה היה טבח שנגרם בשל מחדל אסטרטגי קטסטרופלי. למחדל הזה יש אחראים.
ותחקיר חולית השבוע יוצא נגד ההשכחה שהאחראים מנסים בכל כוחם להוביל.
אבל התחקיר של חולית מראה עוד משהו. באופן טראגי, זורחות בו רעות, אנושיות ובעיקר מנהיגות ישרה ומצפונית של הרבש"צ, של סגן הרבש"ץ, של שכנים ושכנות, של אימהות, של השומרים ברפת, של העובדים הזרים, של חטופה ששוחררה והופקדה על שני פעוטות שאינם שלה.
תנו לי מנהיגים.ות שמסוגלים להתבונן במקרא של קיבוץ חולית, להתעמק בו, לא להקטין ולא לנרמל, גם לא להכחיש. תנו לי מנהיגים.ות שיקשיבו לקהילת חולית שמבקשת “להשתקם, לצמוח ולהיבנות במקום הטבעי שלה, אליו היא קשורה בעבותות”.
תנו לי מנהיגים שחרדת קודש ויראה פוגשת אותם גם במחדל טקטי, לא רק באסטרטגי.
