בשבוע שעבר נסעתי לבקר את אמינה אל-חסוני, הילדה בת השבע שנפצעה מפגיעת רסיסי טיל במהלך המתקפה האיראנית לפני כחודשיים. אמינה שוכבת בבית החולים סורוקה מאז. לצידה, אימה נאדיה שלא עוזבת אותה ולו לרגע וכן אביה, מוחמד ואחיה, תאופיק. בני המשפחה עייפים, אך אסירי תודה על כל סימן של שיפור במצבה.
"היא התחילה לדבר ולשאול שאלות על דברים שקרו לפני הפציעה", מספר מוחמד ומנסה לחייך. "היא אפילו שאלה אותי היום 'למה אני לא יודעת לקרוא?' עניתי לה אינשאללה, כשתצאי מכאן תלמדי".
כשבועיים לפני שנפגעה אמינה, הניחו הרשויות צו הריסה על הגדר מחוץ לבית המשפחה. ימים ספורים אחרי המתקפה האיראנית, בזמן שאמינה הייתה מאושפזת באורח קשה, הגיעו הרשויות והטילו צו חדש. הנושא פורסם בתקשורת ובעקבות הביקורת הציבורית, הצו נדחה. "היום בבוקר הניחו צו הריסה חדש", מספר מוחמד בייאוש. "איך זה שאני נמצא בסורוקה, הילדים שלי בבית הספר והרשויות נכנסות אלי הביתה?" הוא שואל. "אף אחד לא מתקשר, אף אחד לא מדבר. פשוט נכנסים לתוך הבית שלי ועושים בו מה שהם רוצים".
משפחת אל-חסוני מתגוררת בכפר אל-פורעה. כפר לא מוכר הסמוך לעיר ערד. בכפר יש כ-5000 נפשות המתחלקות לכשלושים משפחות מורחבות ושני בתי ספר יסודיים עבור ילדי המקום. על אף שהכפר בתהליך הכרה מאז שנת 2006, ניסיונות המדינה לעקור את תושבי המקום מבתיהם לא פוסקים. בשבועות האחרונים, מצאה עצמה משפחת אל-חסוני מתמודדת לא רק עם פציעתה הקשה של אמינה, אלא גם עם צווי הריסה שאיימו להותירם ללא קורת גג. "אף אחד לא עוזר לנו. המדינה לא שואלת לשלומנו", מספר מוחמד. "הגיעו כמה חברי כנסת לבקר, אבל אין שום עזרה מהמדינה או מהרשויות. אם היינו שווי ערך בעיני המדינה, לא היינו מקבלים צו הריסה".
זוכרים את אמינה אל-חסוני בת ה7 שנפגעה קשה ממתקפת הטילים האיראנים בנגב? הרשויות במדינת ישראל הדביקו היום צו הריסה על הבית שלה בפזורה הבדואית, בזמן שהיא מאושפזת בבית החולים. pic.twitter.com/oi89FFNXJl
— מוחמד מג'אדלה محمد مجادلة (@mmagadli) May 2, 2024
להתעורר מרעש הטילים
תושבי הפזורה הבדואית מתמודדים עם בעיות רבות, המתעצמות בזמן מלחמה. הבולטת ביותר מאז ה-7 באוקטובר היא היעדר המיגון והיעדר התראות על ירי טילים. בנוסף לכך, רבים מהכפרים מסומנים על המפה כ"שטחים פתוחים" ולכן, כיפת ברזל לא מיירטת את הטילים שצפויים ליפול בהם, על אף שחיים שם מאות ולעיתים אלפי בני אדם.
ביום המתקפה האיראנית, בזמן שכולנו שמענו את האזעקות ויכולנו לרוץ למקלטים ולהרגיש (יחסית) בטוחים, רסיסים של טיל פגעו בבית של משפחת אל-חסוני. הבית אמנם בנוי מבטון, אף הגג עשוי פח. שברי הטילים נפלו אל תוך חדרה של אמינה ופגעו בראשה. "היינו בבית, ישנו. בסביבות השעה 1:40 בלילה התעוררנו לפתע", משחזר מוחמד. "בכפר שלנו אין אזעקות, אז התעוררנו מהרעש של הטילים". הילדים, מתאר מוחמד, התעוררו בפאניקה ובבהלה והאב החל להעביר אותם במהירות לטנדר המשפחתי. "יש לי 14 ילדים. הצעיר בהם בן שש", הוא מספר. "לקחתי את כולם ואמינה נשארה אחרונה. כשהגעתי אליה, נפל הטיל".
מוחמד ושאר ילדיו נמלטו למעברים של המים מתחת לגשר כדי לתפוס מחסה. "נשארנו לישון שם שלושה לילות", הוא מספר בכאב. "פחדנו לחזור הביתה, מחשש למתקפה נוספת". במקביל, הבן הבכור חילץ את אמינה במהירות למגן דוד אדום בערד. משם, היא פונתה בדחיפות לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נלחמה על חייה במשך ימים. "כשהגיעה לבית החולים היא הייתה במצב אנוש, מונשמת ומורדמת", נזכר מוחמד בכאב. "במשך עשרה ימים היא עברה שני ניתוחים, כשהיא מורדמת. רק אחרי עשרה ימים היא התעוררה. הרופאים היו בהלם. היה לנו נס גדול". מאז התעוררה, אמינה מאושפזת במחלקת טיפול נמרץ ילדים.
מוחמד מפנה מבט אל נאדיה, האם היושבת לצד מיטתה של אמינה "היא לא עזבה את אמינה מהרגע שהיא הגיעה, היא לא רוצה ללכת הביתה עד שאמינה תחלים". מוחמד מתאר ילדה שמחה, שאוהבת לשחק וללכת לבית הספר. "היא לומדת בבית הספר היסודי של הכפר, בכיתה ב'. לאחרונה היא שאלה מה שלום המורה שלה, פאטמה".
הבית הנטוש
מזה מספר שבועות שמוחמד מהרהר בגורל ביתו הנטוש, למעשה, מאז האסון. אחיה של אמינה מפחדים לישון שם ומוחמד חולם להרוס אותו ולבנות מחדש עבור המשפחה, אך הוא יודע שהפקחים יהרסו את מה שיבנה מיד. "מאז שהחלה המלחמה, תאופיק בני ואני לא עובדים", הוא מסביר. "לפני כן, עבדנו ליד הגדר בעזה. בנינו אותה. עבודה מסוכנת, אבל לפחות היה לנו משהו. עכשיו, עם 13 נפשות בבית, שזקוקות למזון, המצב שלנו קשה מאוד".
כעשרה ימים אחרי המתקפה האיראנית, נתרמו מגוניות והוצבו ליד בית המשפחה. אך זה היה מאוחר מדי. הנזק כבר נגרם ואמינה נפצעה באורח קשה. "היו שני אזרחים שהגיעו ועזרו לנו", נקודות אור קטנות מאירות את עיניו של מוחמד. "הם הביאו קצת כסף ואוכל לילדים. אני אסיר תודה להם. הם הבטיחו לי שיבואו לשתות קפה בחודש הבא", הוא מחייך, אך הדאגה ניכרת בעיניו. "הילדים עוד מפוחדים והפחד שלהם רק גובר מהמחשבה לאבד גם את הבית".
בעוד כמה ימים צפויה אמינה לעבור ניתוח מסובך. המתח מורגש בדבריו של אביה שכעבור כמה שעות מרגע הפגישה שלנו, נוסע לביתו ומצית את סככת הגמלים. התלאות שנצברו על משפחתם בתקופה האחרונה הכבידו מאוד על מוחמד. מצד אחד, החרדה לשלומה של אמינה לקראת הניתוח המורכב, ומהצד השני, האיום שמרחף מעל ביתם לאחר שקיבלו צו הריסה. הייאוש והזעם על כל המציאות הבלתי נסבלת שמשפחתו נקלעה אליה הובילו את מוחמד להעלות באש את סככת הגמלים בביתו. קצין משטרה מגיע בעקבות השריפה ומוחמד מתעלף במקום.
בימים האחרונים, אמינה עברה בהצלחה את הניתוח המורכב שמוחמד כל כך חשש ממנו, ניתוח מורכב שנמשך שעות ארוכות, לסגירת האזור הפגוע בראשה. בהמשך הדרך, צפוי לה תהליך של שיקום פיזי ארוך. המשפחה מייחלת ליום שבו אמינה תוכל לחזור לספסל הלימודים, לשחק עם חבריה, לצחוק ולחייך כמו שכל ילדה בגילה צריכה.
פציעתה של אמינה היא תזכורת כואבת להזנחה שחווה הקהילה הבדואית בכפרים הלא מוכרים, קהילה שנותרה שקופה וחשופה, ללא הגנה בסיסית מפני איומי טילים, וללא תמיכה בעת משבר.
