מה קורה כששלגייה עושה העצמה נשית ביער?

מאת: קרינה סטפנסקי

אני מצהירה בזאת: שלגייה וסינדרלה הן בעיניי דמויות מאוד חזקות ומודלים לחיקוי. ואני עומדת לספר לכן מדוע.

לאחרונה, כמעט כל דמות פמיניסטית היא בוסגירל: עושה את מה שהיא רוצה, לוחמת ולא דופקת חשבון. זה מדהים, אבל זה גם עושה עוול לא קטן לחלק מהנשים.

לא לכולן יש את הפריבילגיה להיות בוסגירל כזאת שמורדת במערכת. חלקנו צריכות לעבוד עם האופציות שיש לנו, וההישרדות במציאות היא המלחמה שלנו. מה זה אומר? בואו נחזור לדיסני ונגלה.

חשבון סופי:

הבית הטראומטי של שלגייה

הסיפור של שלגייה שובר את הלב. אמא שלה מתה, טראומה ראשונה, מצלקת, וקשה מאוד. היא תומכת באבא שלה, וכילדה שעדיין לא הספיקה להתפתח רגשית היא משלמת מחירים על כך שהיא המשענת הרגשית של אדם בוגר בזמן משבר עמוק. היא נאלצת לוותר על הילדות ועל התמימות שלה, להיות הכי חזקה שהיא יכולה.

ואז פתאום יש לה אם חורגת, כזו שלא מעניקה לה חום, אהבה וגב תומך, אלא מקנאת בה ומנסה להרוג אותה. "למזלה" של שלגייה היא לא מתה אלא נזרקת ליער, שמו האגדתי של החורש האורבני – הרחוב. בשני סוגי היערות ממש קשה לשרוד.

משפחה שנוצרת מהאנשים הנמוכים ביותר

שלגייה נתקלת בטוב לב של גמדים. באגדה הזו הם מטפורה לאנשים שקיימים גם בעולם: אלו שנאלצים לעבוד בעבודה שחורה, נמצאים נמוך בהיררכיה החברתית, גרים ב"רחוב-יער". והם עוזרים לה למרות שהם לא חייבים ולמרות שאין להם מספיק מקום או אוכל. אבל הם חולקים את זה איתה בכל אופן. כי הם מבינים כמה זה קשה להישאר בחיים.

שלגייה חכמה, ולא לוקחת דברים כמובן מאליו. היא רואה את ההקרבה של המארחים שלה. אין לה איך לשלם להם או לעזור. אז היא מתחילה לנקות ולבשל, כנראה לראשונה בחייה (היא נסיכה, בכל זאת). בפעולות האלו היא מוקירה תודה למארחים שלה, אבל גם הופכת עצמה לאישה בעלת ערך וחסרת תחליף, כזו שלא כדאי להיפטר ממנה. היא יוצרת לעצמה מקום, תפקיד וחשיבות.

שלגייה לא מפונקת, וכמו הגמדים – גם היא מלאת חמלה לסביבה שלה. לנקות ולבשל לשמונה אנשים שעובדים בעבודה פיזית זה קשה מאוד. שלגייה לוקחת את מה שהחיים זרקו לה ומייצר מהם בית. ופאי שניראה מדהים.

דרושה קהילה כדי להציל נסיכה

אבל אתם יודעים מה? זה לא מספיק. מלחמת ההישרדות של שלגייה ממשיכה, הפעם בצורת מכשפה שמחופשת לאישה זקנה טובת לב. יש הרבה אנשים רעים שם בחוץ. לפעמים מספיק לאכול דבר אחד לא נכון או לשנייה להשאיר את הכוס שלך בלי השגחה, והופה את בלי הכרה. במקרה של שלגיה היא לא שתתה משקה מהול בסם בבאר, היא אכלה תפוח מורעל.

בעבודה קשה, אכפתיות וחמלה שלגייה יצרה לעצמה קהילה קטנה שדואגת לה ורוצה בטובתה. הם אלו שהתאחדו סביבה כשמצאו אותה חסרת הכרה ומורעלת. הם אלו ששמו אותה במיטה מזכוכית, כדי לשמור עליה אבל גם כדי להראות לאנשים שהיא שם. הם לא היו מסוגלים להציל אותה בעצמם, אבל הם עשו את מה שיכלו כדי להגיע לאנשים שכן יכלו לעזור לה.

וגם כאן אנחנו פוגשות במציאות: שוב הכסף והעושר מצילים חיים ומשנים את המצב. אבל בואו לא נשכח את העבודה הקשה ששלגיה עשתה כדי להפוך לאישה חזקה עם קהילה תומכת סביבה. היא יצרה לעצמה חיים בהם זו תהיה טרגדיה אם היא לא תתעורר.

שלגייה יזמה ונקטה הרבה פעולות שאינן מובנות מאליהן, ושלא כל אחת הייתה מסוגלת לעשות. ברחוב  – זאת אומרת ב"יער" – כל רגע מתה מישהי שאף אחד לא טרח בכלל לנסות להציל. יש כאלה שלא הייתה להן בכלל אופציה להתחיל לייצר לעצמן קהילה קטנה שתדאג להן.

לנצח עם הקלפים שהמציאות מחלקת לך

וכמה מילים על סינדרלה, שכמו שלגיה, איבדה אם בגיל מוקדם, טיפלה באבא שלה, וקיבלה אם חורגת שמקנאת בה. האם החורגת והבנות שלה מתעללות בסינדרלה: נפשית, מילולית (חשבו על כינוי הגנאי "לכלוכית"), וגם פיזית- נועלות, מרעיבות ומעבידות אותה.

בנסיבות החיים האלו סינדרלה יכלה בקלות לוותר על כל תקווה וקשר למציאות. גם לא היינו מופתעות אם הייתה הופכת לאכזרית. אבל היא לא עושה את זה. לאורך החיים המזעזעים והקשים שלה, סינדרלה שומרת על אופטימיות, תקווה וחמלה לבני אדם ולכל בעלי החיים החלשים בבית. לא רבות היו עושות את מה שהיא הצליחה לעשות, ומגיעה לה הערכה.

סינדרלה גם הופכת ליוזמת כשהיא עובדת עם מציאות החיים שלה כדי ללכת לנשף. הפיה והמהפך הם מטפורה שמסמנת את הכוח שיש בלנצל את מה שיש לך, ולעבוד עם מה שנפל בחלקך, ואולי גם לשמוח עליו.

עכשיו, זה לא הנשף הראשון של הנסיך, והוא לא מתרגש מנערה יפה בשמלה מעוצבת וטעם טוב בנעליים. הנסיך מבחין בכוח של סינדרלה: היא לא לוקחת דברים כמובן מאליו, כמו שאר הנוכחים בנשף. היא מודה על מה שיש ונהנית ממה שקורה סביבה. זו תכונה יפה שמאירה את העולם, נדירה כיום ובעבר, ובעיקר ראויה לציון כשמי שאוחזת בה היא אישה שהעולם התאכזר אליה.

המלכודת של "להציל את עצמה"

אני מרגישה שסינדרלה היא מקבלת הכי הרבה הייט מהזן החדש של "את יכולה להציל את עצמך" (לא! לא כולן יכולות! הלוואי שהיה נכון אבל זה לא, ולטעון ככה זו גישה נוראית ומסוכנת. ומה שנקרא – כן, כן, ראיתן את זה בא – האשמת הקרבן).

לאחר הנשף סינדרלה חייבת לחזור הביתה. אין לה אופציה אחרת, היא לא יכולה לבחור בשום כיוון שונה. אם לא הייתה שבה לבית היא כנראה הייתה מתה מרעב, ממחלות או מקור. לא היה לה מקום אחר לפנות אליו.

אם נחזור לאגדה כמטפורה: אנחנו יודעות מה סינדרלה עברה ומי היא. הנסיך מציל אותה בגלל איך שהגיבה לנסיבות החיים שלה: היא הצילה את עצמה בכך שלא איבדה תקווה וידעה תמיד להסתכל על הכוס המלאה, גם אם הייתה בה רק טיפה אחת.

הנסיך הוא דרך להוציא אותה מהכוס הריקה. ובמטפורה הזו אפשר גם לחשוב, במקום על הנסיך, על סוג של אנג'לינה ג'ולי: מישהי שבאה ולוקחת את סינדרלה לחיים טובים יותר (תזכרו שזה אומר שיש עוד הרבה סינדרלות בדיוק כאלה שנשארו מאחור). אבל גם אם ג'ולי או כל נסיך שהוא לא היו בוחרים בה, סינדרלה הייתה נשאר אופטימית, עוזרת וחזקה נפשית, כי זו מי שהיא בחרה להיות, כשהחיים פגעו בה.

נשים חזקות באות בהרבה צורות שונות

שלגייה וסינדרלה ראויות להערכה ולחיקוי. הן הראו חוזקה ויכולת לא בעולם פנטזיונרי אלא בעולם מציאותי, בו אנו עובדות עם נסיבות ואפשרויות החיים שלנו. שתיהן נותרו בגבולות האפשר, ובתוכם גילו ויצרו לעצמן את הדרכים למצוא מקורות כוח וחוסן.

נשים חזקות באות בהרבה מאוד גרסאות, יש כאלה שמתחילות מהפכות ומאבקים. יש כאלה שדואגות לסביבה שלהן במה שאפשר. ויש כאלה שפשוט שורדות ולא מאבדות צלם אנוש בדרך.

אהבת את מה שקראת? כדי לקרוא את הסקירות הקודמות בפרויקט "בחזרה לדיסני" לחצו כאן 

תמונה בראש הכתבה: N_Steffens מאתר Pixabay, איור "הפמיניסטית הרדיקלית": נעה כ"ץ, לוגו "בחזרה לדיסני": גילי רומן