צוללים נגד אלימות: שותקים עם הנרצחות במעמקי הים

מאת: ענבל כרמל 

ביום חמישי ה26.12 התקיימה באילת תערוכה תת ימית על שם מאיה ווישניאק ז"ל בשם "צוללים נגד אלימות". התערוכה הייתה פתוחה לקהל הרחב והוצגו בה תמונותיהן של 22 נשים שנרצחו בישראל מתחילת השנה. האירוע התקיים לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים והופק על ידי ההתאחדות הישראלית לצלילה.

תמונותיהן של הנשים הותקנו בעומק של כשישה מטרים. המבקרים יכלו לצפות בתערוכה באחת משתי דרכים. לשנרקל ולהביט בתמונות ממרחק או ללבוש ציוד מתאים, להציג רישיונות צלילה ולרדת מתחת לפני הים. בעומק הים שולטים השקט, הקור ויש הטוענים שגם הבדידות. בשונה מעצרות או הפגנות אשר זועקות את זעקתן של הנשים בקול רם, בתערוכה תת ימית אי אפשר לדבר או לשמוע. התערוכה באה להמחיש באופן פיסי את הרגשתן של הנרצחות ברגעיהן האחרונים: קריאותיהן לעזרה לא נשמעו.

ההיענות בציבור הצוללים הייתה רחבה והגיעו מבקרים רבים. אך במקביל להיענות הגבוהה חלק מהמבקרים הביעו תמיהה לגבי הקשר בין ההתאחדות הישראלית לצלילה לבין רצח נשים. מרבית האירועים אשר התרחשו ביום המאבק לאלימות כלפי נשים ארגנו ע"י ארגונים חברתיים או פוליטיים, בעוד ההתאחדות הישראלית לצלילה הינה עמותה שמטרתה קידום ענף הצלילה.

תשובתם של חברי הנהלת ההתאחדות הייתה ברורה ואחידה: "אלימות כלפי נשים אינה בעיה רק של נשים או רק של קבוצות אוכלוסייה ספציפיות. כולנו שייכים, לכולנו יש נגיעה בנושא. יש להתייחס לכך בכמה שיותר פלטפורמות". ההסתכלות החברתית הרחבה והאמירה של חברי ההנהלה בהחלט ראויים לציון ואני מקווה כי ארגונים נוספים ילכו בעקבות קהילת הצוללים. יחד עם זאת הבחירה להקדיש את התערוכה לזכרה של מאיה וושניאק אינה מקרית.

מאיה ווישניאק כבר לא תהפוך ל"דייבמאסטר"

מאיה בת ה- 22 נרצחה ע"י בן זוגה במאי השנה. מאיה אהבה את הים, והצלילה הייתה אחת מתחביבה המרכזיים. כנערה עבדה במועדון הצלילה "אוקטופוס" בתל אביב, ולאחר השירות הצבאי תכננה להשלים את הכשרתה ולהפוך "לדייבמאסטר": אחת מרמות ההכשרה הגבוהות ביותר בעולם הצלילה. חלום שאותו, כמובן, לא הספיקה להגשים.

אחותה של מאיה, שירה וושניאק ,ציינה כי הנוכחות באירוע אינה פשוטה עבורה מבחינה רגשית "אילת זה מאיה. לא פשוט לי להיות כאן. לצלול עם אבא שלי ואחותי אבל בלי מאיה רק ממחיש את חסרונה. למרות שקשה לי להיות פה אני חושבת שזה חשוב. אנחנו רותמים תחום חדש למאבק. ככל שנדבר על זה יותר ונעלה את המודעות יש לנו סיכוי למחוק את השם של הנרצחת הבאה מהקיר". גם אביה של מאיה, אריאל, התרגש מאוד והודה רבות למארגנים. חברי משפחת ווישניאק צללו והצטלמו ליד תמונה של מאיה (תמונה בראש הכתבה).

המשתתפים באירוע – עוברי אורח, חברים ובני משפחה של הנרצחות או צוללים שהגיעו במיוחד לאילת – כולם התרגשו מאוד מתערוכת "צוללים נגד אלימות" וציינו שעוררה בהם סערת רגשות. חן, צולל שהגיע במיוחד מהצפון הרחוק, שיתף אותנו בהרגשתו "ראיתי מודעה בפייסבוק ונסעתי את כל הדרך מהצפון, נורא מעצים מצד אחד ובמקביל גם עצוב מאוד. ממליץ לכולם להגיע. אחת הצלילות המרגשות שחוויתי. חבל שהתערוכה תתקיים רק יום אחד". עוברת אורח אילתית שנקלעה לחוף במקרה בחרה לתאר את הרגשת במילה אחת בלבד –"מצמרר".

ערן אשכנזי, חבר בהנהלת ההתאחדות ואחד מיוזמי האירוע, הוא זה שהתקין את התערוכה מתחת למים. הוא סיפר לי: "הוצפתי ברגשות קשים. להתקין כל תמונה ולראות את השם ואת התמונה… זה מאוד קשה. במיוחד שיצאתי מהמים לקחת עוד ציוד וראיתי את האחיות של מאיה בוכות זה קרע אותי". לאחר מכן הוסיף "מה שמיוחד במיזם מתחת למים זה השקט. אותם נשים לא יכלו לדבר. גם אנחנו מול התמונות לא יכולים לדבר. השקט הזה מתחת למים מאוד רועש."

משתתף נוסף באירוע היה אביהוא סלה, אחיה של מיכל סלה ז"ל שנרצחה ב 3 באוקטובר 2019. תמונתה של מיכל לא הופיעה בתערוכה השנתית ובכל זאת אביהוא בחר להגיע במיוחד מירושלים על מנת לקחת חלק. "התרגשתי מאוד שיש אנשים שמתנדבים ועושים דברים כאלה, שאכפת להם. אני חושב שזאת יוזמה מבורכת. וזה אפילו מדהים עוד יותר שהיוזמים הם למעשה ארגון שאין לו קשר ישיר לנושא. אני מחכה לראות ארגונים נוספים שייקחו חלק בהעלאת המודעות"

היוזמה של ההתאחדות הישראלית לצלילה לקיים את האירוע בהחלט נחשבת חדשה בנוף, אך יתכן כי ההפקת האירוע היא סממן לתופעה חברתית רחבה הרבה יותר. אלימות כלפי נשים היתה קיימת מאז ומעולם. אולם ,לאחרונה התעורר השיח הציבורי סביב הנושא. יתכן כי שנת 2020 תיזכר בתור השנה בה אלימות כלפי נשים הפסיקה להיות "רק" בעיה של קהילה ספציפית או של ארגוני הנשים. קיימת האפשרות כי התערוכה התת ימית לזכרה של מאיה וושינאק ז"ל היא דוגמה להתעוררות הכללית המתרחשת בקרב הציבור בחודשים האחרונים.

שאלתי את המארגנים כיצד נוצרה התערוכה. ערן אשכנזי מספר "פנתה אלי טל ידידה שלי והעלתה רעיון לבצע צלילת זיכרון למאיה ז"ל. העליתי את הרעיון מול תמר ורון מההתאחדות ואמרתי להם שכדי לעשות צלילת זיכרון לכל הנרצחות שנרצחו על ידי בני זוגם אבל שהמיזם יהיה לזיכרה של מאיה. מאותו הרגע רון לקחה את האחריות על אירגון הצלילה. אני, תמר ושחר עזרנו לרון שהמיזם הזה יצא לפועל".

רון (מוגלי) נוסבאום היא חברת הנהלה בהתאחדות ועבדה יחד מאיה "באוקטופוס". מיד כשראתה את ההודעה של ערן אמרה שהיא בפנים. "הייתי שקועה עמוק בשוק מהרצח של מאיה. אני בקבוצת סיכון, וכשהיא נרצחה, יצאתי ללוויה שלה. זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית ב 6 שבועות, עד אז שום דבר לא היה חשוב מספיק". רון סיפרה שעבדה על התערוכה יותר מאשר בעבודה שלה, שלא לגמרי ידעה למה היא נכנסת, אבל שביום הצלילה הרגישה שזה היה שווה את כל המאמץ. היא התרגשה במיוחד מתגובותיהם של משפחת סלה ומשפחת וושניאק אשר נכחו באירוע.

מהי המשמעות של אירועים כמו תערוכת הצלילה? האם יש מקום לארגונים נוספים שאינם עוסקים בנושאים חברתיים להפיק ארגונים דומים? המילים של רון שולחות אותנו, אולי, לעבר תשובה: "אני בן אדם ציני, מאד קל לי להגיד 'נו טוב, כמה הבדל זה יעשה', אבל אני חושבת שגם אם זה לא יהיה המהפכה שכולנו חולמות שזה יהיה – זה עדיין שינה משהו. זה נגע באנשים. זה הראה לאנשים שאכפת לנו, ושיש על מה לדבר, ושיש דרכים יצירתיות לעשות את זה."

כאשר נכחתי בתערוכה עברה במקום, באופן מקרי אישה אשר סבלה בעבר מהתעללות אלימה וכיום נמצאת הליך משפטי אל מול אבי ילדיה. אותה אישה סיפרה לי בעניים דומעות מתרגשות שהיא שמחה לראות שלמישהו אכפת, שהיא שמחה שאנחנו שם, שקיום האירוע נותן לה ולנשים כמותה כוח וחיזוק. אירועים מסוג זה לא יעזרו לאלו אשר כבר שילמו בחייהן את מחיר האלימות. אך יתכן, אולי, כי אירועים דומים והפיכת הנושא ל"בעיה של כולנו" יוכלו למנוע את הרצח הבא ולקדם חקיקה בנושא. בעיניי, מה שבטוח זה שהנכחת הנושא במרחב הציבורי עוזרת ונותנת אומץ לנשים אשר סובלות מהתעללות, כוח להתלונן, לברוח ואולי להצליח להציל את עצמן.

"צוללים נגד אלימות" צפוי להפוך לאירוע שנתי. השבוע נפתח דף רשמי בפייסבוק לתערוכה

לכתבות נוספות בנושא אלימות מגדרית לחצו כאן

תמונות מתערוכת "צוללים נגד אלימות": תמונות מתחת למים – מתן רוזנטל, תמונות מעל המים: ענבל כרמל