מאת: דנה קאופמן
משבר האקלים, והמאבק החברתי שנבנה כתוצאה ממנו, קנו בזכות את מקומם במיינסטרים התרבותי. כבר אין עוררין בקהילה המדעית שהמשבר אמיתי; שהוא תוצר של פעילות אנושית; ושלא נותר לנו עוד הרבה זמן פעולה עד לנקודת האל חזור. באילת ובתל אביב אסרו על שימוש בפלסטיק בחופים, יותר ויותר צמחונים מציינים מניעים סביבתיים כסיבה לשינוי בהרגלי חייהם, ובשנה שחלפה היו צפויים להשתתף 20,000 אנשים במצעד האקלים השנתי.
בדומה לפופולריות הגוברת של התנועה הסביבתית, כך גם רעיונות פמיניסטיים קונים להם אחיזה בקרב התרבות הפופולרית, כמו שראינו עם קמפיין ה-Me too, אולם הקשר בין התנועה הסביבתית והתנועה הפמיניסטית עוד לא הפך לנושא שיחה נפוץ בחוגים הפמיניסטיים.
במחקר העולמי הצביעו כבר מזמן על הקשר בין נשים וסביבה – קיים מאזן מגדרי נכון יותר במאבק הסביבתי מאשר במאבקים חברתיים אחרים, נשים נוטות לקנות יותר מוצרים ירוקים מגברים, יש קורלציה בין התקדמות לשוויון מגדרי והגדלת הרווחה הסביבתית, יש מנהיגות נשית בזירה הסביבתית כמו גרטה תונברג במאבק הנוער וחיפוש מהיר בפייסבוק יוביל אתכם לקבוצות ישראליות כמו אקופמיניזם ונשים בסביבה. נשאלת השאלה מדוע?
אקופמיניזם: אותו הסדר פוגע באקלים ובנשים
בבואנו לענות על השאלה, אנו צריכות תחילה להבין שמשבר האקלים איננו גזרת גורל. אף שמכבר הוכח שההתחממות הגלובלית אינה חלק ממחזורו הרגיל של הטבע אלא תוצאה ישירה של בזבוז המשאבים והזיהום הסביבתי שמייצרים בני האדם, במשך שנים טענו מכחישי המשבר כי ההתחממות הגלובלית היא תוצאה של סדרי טבע שהאדם אינו אחראי להם ואינו יכול לשלוט עליהם. ולהם אנו עונות – להיפך! משבר האקלים הוא תוצאה של סדרים חברתיים, וסדרים אלו ברי שינוי. כאשר אנו בוחנות את הסדרים האלו , מתגלה דבר פשוט אך מפתיע – יש קשר ישיר בין ההגנה על הסביבה להגנה על נשים. שניהם תוצרים של אותה המערכת.
משבר האקלים הוא תולדה של חברה צרכנית שאינה בת קיימא, שעסוקה במהיר ובזמני במקום בעתיד. הסדר הקפיטליסטי גורם לנו לצרוך יותר ממה שאנחנו צריכים – לצרוך מוצרים שיוצרו תוך פגיעה משמעותית בסביבה, מוצרים שעתידים להתקלקל בעוד כמה חודשים או שנים, ולרוב לא יהיו ניתנים למחזור.
בבסיס הבעיה עומדת בעיית מדד – הערך המרכזי שעל פיו כלכלה נמדדת כמוצלחת הוא במדד הצמיחה, כך יוצא שאנחנו מזהות כלכלות מצליחות עם כלכלות שצומחות משנה לשנה. המדד שמבקש מאיתנו לצמוח כדי להיחשב מוצלחים מתעלם מהעובדה שמשאבי הטבע מוגבלים ומשנה לשנה מצטמצמים לכן מבלי לשנות את הרגלי הצריכה שלנו לא נוכל לצאת מהמשבר.
הסדר הכלכלי הזה שקורא לצמיחה ומתעלם מהשלכותיה הוא אותו סדר כלכלי ניאו-ליברלי שמדיר את כלכלת הבית ועבודות הטיפול מהתמ"ג וסבור שעבודת נשים מחוץ לשוק העבודה הקפיטליסטי אינה עבודה. זהו סדר כלכלי שהונו ומשאביו נשלטים בידי גברים, ומוביל לניצול של אזרחי העולם השלישי ונשים.
אקופמיניזם מציע לנו שמי שנלחמת עבור כלכלה שוויונית ולא מוטה מגדרית, נאבקת למעשה באותה השיטה שמובילה לצריכה הרשלנית, המוגזמת והמזהמת. שתי התנועות מבינות שפתרון יגיע תוך ביזור הכוח של אילי ההון וחלוקתו לקולות מרובים, כך שהדאגה המרכזית היא לרווחת הכלל.
האינטרס של נשים, האינטרס של הטבע, האינטרס של כולנו
מעבר לגישה הדומה ביחס לסדר הכלכלי, גם נשים וגם פעילות סביבה מזהות מרכיב נוסף, ומרכזי לא פחות, של המצב – מאמצי הבידול והשליטה הגברית. לאורך ההיסטוריה גברים נהגו לבדל את עצמם מנשים כדי שיוכלו לשלוט בהן, לשלול את זכויותיהן ולנצל את משאביהן ויכולותיהן. גברים שמרו לעצמן את היציאה לעבודה ואת זכות ההצבעה והשתמשו באלימות כדי לשלוט ולדכא נשים. גברים נהגו לחשוב על אישה לא כעל אחר שווה וראוי אלא כעל אחר נחות ואף כעל כאובייקט שמטרתו הבאת צאצאים וטיפול בילדים.
את עיקרון הבידול והשליטה ניתן להחיל לא רק על נשים, אלא גם על הטבע. הנרטיב שבחסותו אנחנו מנצלים את משאבי הטבע ופוגעים במערכת האקולוגית הוא שהאדם נבדל מהטבע ונשגב ממנו, האדם חי בעוד הטבע דומם, וההפרדה הזאת מצדיקה את השעבוד של הטבע לצרכינו. מוקדי הכוח מעוניינים להמשיך לספר לנו שהטבע הוא אובייקט הניתן לניצול ועיצוב לצרכינו ולא רוצים שנראה שהאינטרס של הטבע הוא גם האינטרס שלנו – חיים ברי קיימא בכדור הארץ.
מהעמקה בהשלכות משבר האקלים עולה באופן ברור כי אלו שייפגעו תחילה, ובצורה קשה ביותר, הם אלו שתרמו הכי מעט לפרוץ המשבר, בכלל זה גם נשות העולם. נשים בעולם שלישי הן אלו שמגיעות למקורות המים להביא מים למשפחות ויהיו הראשונות להידבק במחלות ממקורות המים המזוהמים, הן חסרות נכסים ומנהלות את משק הבית, והן אלו שייפול עליהן הנטל בהעתקת משפחתן למקום מגורים אחר בעת שיטפונות, בצורות ושריפות. גם פה בארץ מי שסובלות ראשונות מתכנון עירוני לקוי וממחסור בריאות ירוקות הן נשים שמגדלות ילדות וזקוקות לשטח הפתוח כדי לבלות עם הילדים מחוץ לבית או למדרכות הרחבות והמוארות כדי ללכת עם עגלה רחבה בביטחון לעת ערב.
כפמיניסטיות אנחנו רוצות לפרק את בעלי השליטה מכוחם ולבזר אותו, אנחנו רוצות לנתץ את התפיסה הכוחנית. זוהי מטרה גם של חלק מהאקטיביסטיות הסביבתיות, בשני המאבקים עומדת מולנו אותה מערכת כוח. אקופמיניזם הוא מושג מאחד. האופן בו מעודדים גישה בדלנית ואובייקטיביזציה הן של האישה והן של הטבע, מונע מאיתנו להבין שהאינטרס של נשים, כמו גם האינטרס של הטבע, הוא האינטרס של כולנו. אנחנו מושפעים האחד מהשנייה ונמצאים ביחסי תלות הדדיים, אין אנחנו וה"אחר", יש כולנו.
מקרה מבחן מצוין לדמיון לא רק בין המאבקים אלא בין הפתרונות להם נמצא, למשל, בתכנית הגרין ניו דיל בארה"ב, שהוצעה ע"י חברי המפלגה הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ואדוארד ג'יי מרקי להתמודדות עם משבר האקלים ומטרתה להפסיק את השימוש בדלקים מאובנים ולהפחית את פליטת גזי החממה. אבל יש אבל, והוא מעניין: הדרך להשיג את היעדים האלו היא תוך תיקון בעיות חברתיות של עוני, אי שוויון כלכלי ואפליה גזעית.
אקופמיניזם בפעולה: הדרך לפתרון בעיות אקלימיות עוברת דרך צמצום פערים מגדריים
תומכי הגרין ניו דיל סבורים כי פתרון טכנולוגי למשבר האקלים יהיה זמני ויש להתמודד עם הבעיות בשורש השיטה, כי הן אלו שמובילות לפערים שצוינו. בתכנית מסבירים כי יש קשר בין הקיפאון בשכר במשק האמריקאי לבין חוסר השוויון בהכנסה בהשוואה בין גברים ונשים או שחורים ולבנים או בין האחוזון העליון לכל שאר האוכלוסייה. שינויי האקלים וההרס הסביבתי רק החמירו עוולות חברתיות אלו מפני שמי שנפגע מהם בצורה המשמעותית ביותר הן הקהילות המוחלשות והפגיעות כמו בעלי ההכנסה הנמוכה והנשים.
התומכים בהצעה סבורים שכדי להיחלץ ממשבר האקלים חייבים לעשות שינויים משמעותיים בכלכלה ובתעשייה וניתן וצריך לנצל אותם כדי לתקן את אותן עוולות מערכתיות שיצרה השיטה. כלומר תוך כדי פתרון הבעיות האקלימיות הם מעוניינים גם לצמצם את הפערים המגדריים, החברתיים והמעמדיים, את פערי השכר ואת הנגישות לתנאי קיום נאותים ויש להם תכנית כיצד לעשות זאת.
נפגעי המשבר הסביבתי יהיו מי שסובלים וסובלות מעוני ואי שוויון, ייפגעו מי שנמצאות בתחתית הסולם החברתי. תנועת הצדק האקלימי מבקשת להאיר שהמאבק אינו מאבק על הגנת העצים ודובי הקוטב, זה מאבק על התנאים שיוצרים את החיים שלנו ומי שהולכים להיפגע מהמשבר הם א.נשים. הסיפור הסביבתי הוא לא סיפור אפוקליפטי של הכחדת המין האנושי כגזירת גורל אלא סיפור של פוגעים ונפגעים. ככל שתנאי המחייה יהפכו קיצוניים יותר בכדור הארץ בעקבות עליית הטמפרטורות והמחסור במים ומזון כך יקצין אי השוויון ויתרחבו הפערים החברתיים. מי שישרוד יהיה מי שיוכל לקנות מערכת קירור חזקה יותר, לקנות מים מינרליים ומזון מיובא ולהקיף את ביתו חומה שתמנע מהפליטים הרעבים שצריכים להתקרר מהחום שבחוץ.
הפמיניסטיות היו הראשונות להבין שהאישי הוא פוליטי וזו העת להבין שגם הסביבתי הוא פוליטי. אקופמיניזם מייצג את העמדה הזו. נשים נאבקות למען עתיד ילדיהן, נשים נאבקות לפירוק השליטה הפטריארכית, נשים נאבקות לביזור הכוח ולכלכלה שיתופית, נשים נלחמות לעולם ירוק יותר.
לקריאת כתבות נוספות על הצטלבות מאבקים לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: silviarita מאתר Pixabay
