קמלה האריס האלג'יראית תצטרך לחכות

מאת: אילת לוי

נשיא אלג'יריה עבד אל־מג'יד תבון הכריז לאחרונה כי נוכח התמיכה הרבה שהוא זוכה לה מצד מפלגות וארגונים שונים, ובהתאם לחוקה, הוא יתמודד על כהונת נשיאות שנייה בבחירות שיתקיימו בספטמבר. זאת כחמש שנים לאחר שעלה לשלטון בבחירות הראשונות שנערכו  באלג'יריה בעקבות המחאה העממית, אשר הובילה להדחת קודמו בתפקיד. פרשנים שונים סבורים כי היה זה מהלך צפוי וכי תבון עתיד לזכות בכהונת נשיאות נוספת.

עם זאת, רבים הופתעו כי מי שהקדימו את הנשיא ומיהרו להכריז על מועמדותן היו שלוש נשים מוכרות ועתירות ניסיון בתחומי הפוליטיקה, המשפט והכלכלה: לואיזה חנון, מנהיגת מפלגת הפועלים הוותיקה, זובידה עסול, שופטת לשעבר ופעילת אופוזיציה מוכרת וסעידה נרזה, אשת עסקים בכירה.

העיתונאי עות'מאן לחיאני מנתח במאמרו בעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד" את מועמדותן של השלוש ושואל האם יש בה ביטוי אמיתי לנוכחות משמעותית של נשים בזירה הפוליטית האלג'ירית, או שמא מדובר ב"הצגת בחירות" שכל תכליתה לשרת את המשטר הנוכחי. העיתונאית מג'דה זווין מצידה שואלת במאמרה בעיתון "רציף 22" האם אלג'יריה בשלה להיות מונהגת בידי אישה.

לחיאני מציין כי אין זו הפעם הראשונה שאישה מתמודדת על תפקיד הנשיאות באלג'יריה, ומזכיר כי כבר ב – 2004 הכריזה לואיזה חנון על מועמדותה לתפקיד, ובכך הפכה אלג'יריה למדינה הערבית הראשונה שבה אישה מציגה מועמדות לתפקיד. היא שבה ועשתה זאת גם בשתי מערכות הבחירות הבאות (ב – 2009 וב – 2014), וכאמור גם במערכת הבחירות הנוכחית מיהרה להציג את  מועמדותה.

חנון נחשבת לאישה הבולטת ביותר בזירה הפוליטית האלג'ירית, שבה היא פעילה משלהי שנות השמונים. היא בעלת ניסיון פוליטי רב במאבקי עובדים וכמנהיגת מפלגתה המיוצגת בפרלמנט ומתמקדת בנושאי חברה וכלכלה. זווין טוענת כי החברה השמרנית האלג'ירית לא חסכה ביקורת מחנון רק בשל היותה אישה. כמנהיגת האיגודים המקצועיים היא כונתה "אשת הברזל" ושיעורי התמיכה בה במערכות הבחירות הקודמות היו נמוכים למדי. על רקע זה, ניתן גם להבין מדוע יום לאחר הכרזת תבון על מועמדותו החליטה חנון לפרוש מהמרוץ ברומזה כי יש בידה מידע על כוונת הממסד להכשילה.

האישה הראשונה שהכריזה על מועמדותה בבחירות 2024 היא זובידה עסול, עורכת דין ושופטת לשעבר. בעשור האחרון נודעה עסול בעיקר כפעילה בולטת בתנועת ההתנגדות האזרחית לשלטונו של בותפליקה במסגרת מחאת החראכ שהובילה להדחתו. גם לאחר מכן, הוסיפה עסול להיאבק כנגד המשך השלטון הצבאי במדינה. עסול התפרסמה גם כמגינתם של עצורי המחאה, של עיתונאים ושל פעילי זכויות אדם שזוהו עימה.

היא אומנם התחייבה בעבר להחרים את הבחירות בטענה שאינן אלא הצגה, אך סבורה שהמציאות הפוליטית הנוכחית מחייבת הסתערות על הזירה, כלשונה, אשר תביך את השלטון ותוביל לארגון מחדש של הכוחות הדורשים שינוי פוליטי. ברשתות החברתיות לא השתכנעו מדבריה ורבים ממשיכים לראות בה בעלת ברית של המשטר.

פעילות פמיניסטיות מצידן, מלינות כי מעולם לא הייתה פעילה בעמותות הנשים ולא השתתפה במאבקים לשינוי חוק המשפחה השמרני או החוק להפללת אלימות נגד נשים. עסול עצמה התייחסה לעצם התמודדותה כאישה. היא כפרה בתפיסה השמרנית שלפיה אישה אינה מתאימה להנהגה והדגישה את מקומן המרכזי של נשים בצבא האלג'ירי עוד בתקופת המאבק בקולוניאליזם הצרפתי.

המועמדת הנוספת במרוץ לנשיאות היא אשת העסקים סעידה נזרה, העומדת בראשות "הקונפדרציה הכללית של העסקים האלג'יריים" מאז 2016 וידועה כמבקרת חריפה של השלטון. בשנה שעברה היא שיגרה מכתב לנשיא, בו הלינה על התנאים הקשים לניהול עסקים במדינה ולמשיכת השקעות זרות ומחתה על השחיתות הפושה. בתגובה לכך, נפתח כנגדה קמפיין תקשורתי מסיבי שהוביל אותה לעזוב את מולדתה למשך זמן מה.

עם זאת, בהכרזתה על התמודדותה בבחירות היא שבה ומתחה ביקורת על המצב הכלכלי-חברתי באלג'יריה תוך התמקדות בכישלונו של השלטון בפיתוח המדינה, כלשונה. זאת כפי שבא לידי ביטוי בהתרחבות תופעות כגון בריחת מוחות, הגירת צעירים מתוסכלים ושחיקת מעמד הביניים. נזרה ביקשה לתרום מניסיונה המקצועי לקידומה של אלג'יריה בתחומי המדע והטכנולוגיה והציבה את הנושאים הללו בליבת המצע שלה. יש לה קהל תומכים המצדדים במאבקה בממסד, אך יש גם מי שמציינים כי היא נעדרת ניסיון פוליטי.

האם עצם הצגת המועמדות של שלוש הנשים המרשימות הללו היא ביטוי לשיפור במעמדן של נשים בזירה הפוליטית האלג'ירית? לחיאני מזכיר כי הסתכלות כוללת על זירה זו חושפת תמונה עגומה למדי המעידה על ייצוג חסר של נשים: מתוך שישים המפלגות הפועלות במדינה רק שלוש מונהגות בידי נשים ושיעורן של חברות הפרלמנט הלאומי עומד על 8% בלבד. מעבר לכך, בולט במיוחד היעדרן של דמויות פמיניסטית בזירה הפוליטית-מפלגתית.

זווין טוענת כי השמרנות המאפיינת את החברה האלג'ירית מקשה על פעילותן של נשים בפוליטיקה וכי ביקורת המופנית כלפי נשים שכן משתתפות בה מובילה לא אחת לפגיעה בתדמיתן ובתדמית של משפחותיהן. לדבריה, על אף שהפוליטיקאיות האלג'יריות הן במובנים רבים חלוצות, לא נראה כי הן תוכלנה לכבוש את כס השלטון בסביבה שכזו.

הסוציולוגית סועד נורי מסכימה אף היא כי התפקידים הבכירים במדינה עדיין שמורים לגברים בלבד. עם זאת, היא סבורה כי ההכרזה על התמודדות של שלוש הנשים במרוץ הנוכחי לנשיאות משקפת את המודעות הפוליטית והאקטיביזם הפוליטי הגוברים בקרב נשים באלג'יריה. היא מציינת לחיוב את הניסיון המגוון של כל אחת מהמועמדות ומקווה שהן תסלולנה את הדרך לכניסת נשים נוספות לפוליטיקה, בעיקר בבחירות הבאות, שיתקיימו בעוד שנתיים, לפרלמנט.

בסופו של דבר, יושב ראש ועדת הבחירות האלג'ירית הכריז כי מבין שישה עשר המועמדים לנשיאות, רק שלושה נמצאו כמי שעומדים בתנאי החוק. מדובר בשלושה גברים בהם, כצפוי, תבון. מעבר לכך, בימים האחרונים החלה חקירה כנגד כמה מן המועדים שנפסלו, בהן נזרה, בגין הונאת בחירות לכאורה. נראה, אפוא, כי אלג'יריה עדיין לא מוכנה לקמלה האריס משלה.

אילת לוי היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר.