Reading Time: 2 minutes

"צרחת פה כל כך"  – על הסרט "מחיקה מלאה"

בסרט "מחיקה מלאה", הפנטזיה על קסם הלידה ויופי הבריאה נסדקת למול חדר לידה אפור וצוות רפואי קריר, שדורסים את היולדת. לילי הלפרין בסקירת מסך.
Reading Time: 2 minutes

מאת: לילי הלפרין*

חדר מיון יולדות הוא מקום מורכב עבור היולדת ועבור הסובבים אותה. לשם מגיעים נרגשים ומלאי ציפיות גיבורי הסרט "מחיקה מלאה", דניאלה (מיכל קרני שגם כתבה את התסריט) ובן זוגה יותם (השחקן אבי גולומב), לקראת הלידה הצפויה של בנותיהן התאומות.

בסרט משובח, אותו ביימה סופי ארטוס ("עמק"), אנו מלווים את הזוג מהגעתם לבית החולים ועד הלידה. המצבים המתרחשים במהלך ההמתנה, הבדיקות והולדת התאומות, האינטראקציות בין היולדת עם בן זוגה, ובעיקר התקשורת מול הצוותים הרפואיים – הם כולם במרכז הסרט.

העלילה המתרחשת כולה במקום אחד, היא על פניה פשוטה והמצבים בה מוכרים. אך כמה מפתיע, אין זה כך. האירוע המרגש והמכונן הופך לטעון, והיולדת הופכת מולנו  מאשה רגועה לחיה פצועה ממש.

בשלושים דקות מצליח הסרט להדהד מצבים והתנהגויות של חוסר סבלנות ושל תוקפנות סמויה כאלה המוכרים לנו גם במרחבים אחרים. הנה כמה דוגמאות ששמתי אליהן לב.

5 דרכים למחוק יולדת

אנשי הצוות הרפואי מפגינים פנים קשות ורציניות, מביעים קוצר סבלנות וחוסר אמפטיה ליולדת,  מתעלמים מרצונותיה או שפותרים אותה בביטוי המקומם "קצת סבלנות, בסדר?". בדומה ל"פלא הלידה" של חבורת מונטי פייתון, בו מתלהב הצוות הרפואי מהמכשור המתוחכם שהגיע לחדר הלידה יותר מהיולדת, גם ב"מחיקה מלאה" מהווה היולדת סוג של מעמסה. חברי הצוות אינם "מרוצים" מהתנהגותה ומתגובותיה ורק מחכים לסיום המשימה.

ברקע נשמעות האשמות סמויות "את לא עושה נכון", "את זזה המון" ועד ל"לא יאומן, כל אחת רוצה אפידורל ואחר כך מתלוננת!".

בכל הליך רפואי ובוודאי בלידה, התקשורת היא מטבעה חד כיוונית ועיקרה הוראות בלשון ציווי של עשה או אל תעשה. אלא שכאן טון הדיבור הוא קצר, כעוס ומזלזל: "תסגור את המוזיקה", "תתכסי". במקרה אחר אנו שומעים את המיילדת רוטנת כי "כזה דבר עוד לא היה לי". במעטה של מקצועיות או של דאגה הדיבור הוא סרקסטי ומעליב "מה האפידורל לא עזר לך? צרחת פה כל כך".

התגובה לקריאות הכאב של היולדת היא האשמה נגדית: "אם לא תזוזי אז זה לא יכאב לך", והמרדים אומר "אם את זזה נצטרך לעשות הכל מחדש ואין לי זמן".

המתחם עצמו משדר קדרות וניכור. הציוד הטכנולוגי כמו החדר עצמו הוא קר ואפור רחוק מליצור חוויה חיובית בלידה לא נשמעה מילה רכה או מעודדת חוץ מ"חמודה" שנאמרה בהיפוך ובתגובה מבקשת היולדת שלא לקרוא לה כך. שפת הגוף מסויגת, נטולת חיוך או מגע פיזי של נחמה ואין אמירות או מחוות העשויות להרפות את המתח. וכך, במקום להיות נוכחת באקט הלידה מוצאת עצמה היולדת המתוחה והמותשת מתנצחת עם הצוות.

מאחת הנזיפות שמקבל הזוג, "תקשיבו, המחלקה שלי מפוצצת יש הרבה שצריכות עזרה", אנו למדים כי המחלקה עמוסה. יתכן שהעומס, העייפות והשחיקה המאפיינים את עבודת הרופאים מסבירים חלק מהמתחים.

קשה להישאר אדישים לדרמה המעוררת הערכה, שחמלה רבה אין בה. בעזרת צוות שחקנים מעולה מצליחה הבמאית ללכוד במדויק סצנות מורכבות המוכרות מההוויה הישראלית העכשווית כשההבדל הוא בתכיפותן ובריכוזן. לא בטוח לאיזה קהל פונות היוצרות. אך לדעתנו זהו סרט חובה לא רק לסטודנטים לרפואה ולעובדי מערכת הבריאות אלא לכל עיסוק בו נדרשת אמפטיה גם כלפי ה"לא נחמדים" ובהם יולדת הצועקת שאינה רוצות ללדת. כדאי מאוד ליישם את ההמלצה הוותיקה "אל תבזבזו זמן על הכשרת מטפלים אלא על בחירתם".

"מחיקה מלאה" ,פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021 ,תחרות הסרטים הקצרים.

*המחברת היא ראש מרכז אמת לסובלנות

לקריאת סקירות מסך נוספות לחצו כאן

תמונה: מתוך הסרט "מחיקה מלאה"

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

הוא הלך בשדות: הצגה בבית לסין

ללכת בעקבות מיקה: אשת ספר קוראת את "הוא הלך בשדות"

Reading Time: 4 minutes שמו של הרומן הקלאסי מפנה את המיקוד שלנו לגיבורו, אבל בספר ישנה גם גיבורה – מיקה. ירדן ברקאי מגלה בה אישה פורצת דרך ומודל לחיקוי גם היום, ושואלת איך הצליח משה שמיר ליצור דמות נשית מורכבת כזו בישראל של שנות הארבעים?

קראי עוד »
תמונה של ז'קלין כהנוב

"אילו אלוהים היה קצת אישה": הספור המדהים של ז'קלין כהנוב

Reading Time: 4 minutes מה קורה כשאישה מזרחית כותבת מחשבות הומניסטיות יהודיות בקהיר הקוסמופוליטית של אמצע המאה העשרים? נוצרים טקסטים מהפכניים שרק אישה יכולה לכתוב, ושרלוונטיים גם לנו כיום. הצצה לחיים ולטקסטים של הכותבת ז'קלין כהנוב, לציון יום מותה

קראי עוד »