Reading Time: 3 minutes

תוכיחי שאת לא עוקפת

כן, זה ככה פשוט: דת, לאום, גזע, מין, נטייה מינית, צבע, דעה פוליטית. הכל שקר. בני אדם לא יפסיקו לעולם להמציא תירוצים וסיבות לשמר את הונם ומעמדם ולצבור עוד ועוד נכסים וזכויות יתר.
Reading Time: 3 minutes

מאת: חן אלמליח

מרגע שהשער נפתח הם היו נכנסים בשורה, בשקט וסדר מופתי, כי הם הרי ידעו – חובת ההוכחה חלה עליהם, כל העינים נעוצות בהם והשער שנפתח לכמה רגעים הוא כמו פרס שצריך להצדיק. כאילו שחיכיון של שעות בשמש הקופחת של עמק בית שאן לא מספיק. כאילו שעשורים במציאות הצורבת של בית שאן, ישראל – לא מספיקים.

ואז הגיעו התיאורים. והדימוי של שיירת המחאה שגזרה על עצמה רמת קדושה גבוהה מזו של האפיפיור, מתהלכת לראשונה בין שבילי הקיבוץ – לא יוצא לי מהראש: בעוד אלו מתפעלים ממה שהיה סגור בפניהם עד היום, מסופקים על עוד צעד של התקדמות במאבק לשיוויון אזרחי וצדק חלוקתי, סביבם תושבי הקיבוץ מביעים את מורת רוחם ומלווים אותם בהקנטות וצילום חודרני ללא הפסקה.

אם לא היה די בשער סגור עד כה, הם ידאגו לאמלל אותם כך שיתנדבו בעצמם לברוח ולנעול את השער אחריהם. ולא להעיז עוד לדרוש שיוויון לעולם.

ליטל רוק 9, ארקנסו

דייזי בייטס הולכת זקופה היישר אל תוך בית הספר עם גיבוי של פסק דין מבית המשפט העליון של ארה״ב שקבע: זו זכותה האזרחית והחוקית ללמוד בבתי הספר הציבוריים של המדינה. היא נאבקת לשדר ביטחון וקור רוח גם כשהקללות והצעקות הופכים לנסיונות לפגוע בה פיזית ממש. היא גם יודעת שכוחות הביטחון המקומיים לא שם בשבילה. גברים אלימים, נשים שמרניות וילדים שלא לימדו אותם טוב יותר.

אני חושבת על זה, על מה היא וחבריה עברו והלב בוכה בוכה בוכה.

מי מכם יודע בכלל איך זה להתהלך בעולם אשם על אלוהים יודע מה, עד שתוכיח אחרת?

בני אדם לא יפסיקו לעולם להמציא תירוצים וסיבות לשמר את הונם ומעמדם ולצבור עוד ועוד נכסים וזכויות יתר. כן, זה ככה פשוט: דת, לאום, גזע, מין, נטייה מינית, צבע, דעה פוליטית. הכל שקר. כוח, ממון. הכי פשוט שיכול להיות:

איום לאומי – איום על מוקדי כוח
איום מגדרי – איום על מוקדי כוח
איום מעמדי – איום על מוקדי כוח
מלחמת דת – מלחמה על מוקדי כוח

Daisy Lee Gatson Bates

שערים, ועדות קבלה והפרדה – חלילה חלילה, שלא יפרוץ כאן בטעות שיוויון.

זה כל כך ציני, כל כך כל כך ציני, שכל הטיעונים העולים מצדם של אלו שמחזיקים בכוח נשמעים כמו יללות של תינוק שעדיין לא הבין את עקרון השיתוף. אבל בשונה מתינוק, אין כאן עצם תמימה אחת והמאבק הזה על כוח, פוצע את הנפש.

תסלחו לי (או שלא) שגבר וולגרי בתחפושת אישה מעורטלת הפך עכשיו סמל מאבק, זה אחד הדברים שהכי פחות היינו צריכות בחיים. אתם משחקים בקקי. רמת אינפנטיליזציה של אספני קלפים של ״חבורת הזבל״. זה פוצע את הנפש שאתם לא מבינים איך זה להתהלך בעולם כשחובת ההוכחה היא עלייך. וזה כל כך ציני, כל הסיבות שבאות להצדיק את חוסר השיוויון ביננו, שלא פעם ולא פעמיים וביחוד בשנה האחרונה, אמרתי לעצמי: פאק איט, אם הכל פה תרמית אחת גדולה ממילא והבדיחה על חשבוני, למה בכלל להאבק?

אני לא אוהבת לריב, בחיי שאני לא אוהבת. אני אמנע ממריבה כל עוד אני יכולה, עד שאין ברירה. השבוע החולף היה שבוע גדוש במריבות. אולי זה החום, אולי זו המגיפה, אולי זה המחסור בכיס. אולי זו התחושה הכללית שננטשנו, כל אדם לעצמו ולגורלו. אני חושבת שזה שילוב של כל אלו פלוס העובדה שמעולם לא היה כאן באמת דבק; לא לאומי, לא יהודי, לא תרבותי, גם לא מעושה כזה ומעוגן בחוק הבלתי רשמי רק לשם הנימוס, שגרם לנו לסתום קצת את הפה להיות אדיבים מעט אחד כלפי השני.

החברה הישראלית היא ג׳ונגל אמיתי. וככל שאני חיה כאן וככל שאני מטיילת בעולם, אני מבינה כמה בלתי אפשרי להדביק אותנו יחד. שום רעיון או אידאל שבעולם לא יכול לשוני ביננו ולהיסטוריה השבטית העכורה, רצופת העוולות, שתמיד מבעבעת מתחת לפני השטח וקמה לתחייה מחדש, בכל הזדמנות אפשרית.

אני חושבת שיכולתי להמנע מהרבה מריבות אם גוון העור שלי היה בהיר יותר. אם היה לי סטיילינג כללי של חננה ולא של מישהי שיכולה להחזיק מעמד בפרץ האלימות. אולי זה השילוב של הזהב עם עוד כמה מאפיינים חיצוניים שמעביר אותם על דעתם. איך אמרה לי קיבוצניקית אחת השבוע? ״תורידי את המשקפיים כשאת מדברת״, נראה לי שזה בגלל הורסאצ׳ה, נראה לי בגלל שזה עלי. נראה לי שבעיניה, זה מה שהצדיק תוקפנות בלתי מידתית כלפיי. כאילו, באמת, מריבות על דברים טריוויאלים כמו לשבת במיקום מסוים בחוף ציבורי, או להניח רגע שקית ניילון בצד כדי לעשות פעולה אחרת, או לזוז שנייה מהתור מבלי שום כוונה לעקוף – כל אלו הופכים אותי לאיום ממשי על המרחב והסדר ומביאים עלי תגובות שהיו נמענות ממני, אם הייתי פחות ״מאיימת״, אם היה לי פחות פרצוף של ״עוקפת״.

תוכיחי שאת לא עוקפת.

תהיי קטנה קטנה, בלתי מורגשת, תעמדי זקוף גם מול ההקנטות והעלבונות, תלכו בטור מסודר ושמרו על שקט גם אם צועקים עליכם. אל תשבו ליד הבריכה, זה לא יראה טוב. אל תעשו שום דבר שיכול להצדיק את מה שמראש הם חושבים עליכם, מה שמראש היווה עילה לשרטוט גבולות והפקעת הזכויות והנכסים שלכם, בעבר בהווה ובעתיד. מה שפעל לטובת המנגנון שייצר מעמד אדונים ומעמד עבדים. ואל תערערו על הסדר הזה, זה רק יביא לתגובה אלימה ועוצמתית יותר.

נכון, יש הרבה מהחרא הזה בכל העולם וגם אנשים לא חביבים ואדיבים לא חסר, אבל לפחות שם בעולם, אף אחד לא מנסה למכור לי את זה בעטיפת אחדות וערבות הדדית של זהות משותפת. זה כלא עם ציורי קיר ילדותיים ומטעים בחזית, שעדיין צריך לפרוץ. האופן שבו החברה הישראלית, מהראש ומטה, מתמודדת עם משברים היא הוכחה ניצחת לתרמית ההיסטורית.

זה לא דבק, זה מים. וגם עליהם נריב.

תמונת הכותרת: צילום מהאוויר של ביסאן (בית שאן של היום) ב-1937 (מתוך Palestine remembered)

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. Avatar
    אמיר

    איפה הסרטון של תושבי ניר דוד? שהקליטו מבחר קללות וקריאות מצד תושבי בית שאן מעבר לשער? שפרצו את השער? שמצטערים שהיטלר לא סיים את העבודה? כלפי יהודים שהתיישבו בארץ ב-1936 במהלך חומה ומגדל?

  2. Avatar
    ilnai

    מעניין מה היה קורה לו המזרחים היו עולים ראשונים
    איך הייתה נראית המדינה

  3. Avatar
    משה

    חן… אין לך מושג כמה את צודקת. כמה כל המלחמות הן בעצם מלחמות שליטה, ואיך משסים אותנו אחד בשני בשביל להסוות את המאבקים האמיתיים, על מוקדי הכוח.

    חונטות סגורות שנלחמות להשאיר את הכוח אצלם ויצרו לצורך זה קליקות סגורות לכל אחת שפה משלה, ומערכת סבוכה של חוקים, תקנות, וועדות, נהלים, אישורים ועוד שמטרתם אך ורק לשמש חסמי כניסה לתוך הקליקה. החסמים בנויים ככה שכדי לעבור אותם אתה חייב עזרה מבפנים.
    אף אחד לא ימנע ממך להגיש את הבקשה או למלא את הטופס, אבל בלי מישהו שיעביר את הבקשה שלך מערימה אחת לערימה שניה, היא יכולה לשכב גם שנתיים על השולחן לפני שיחזירו לך תשובה שלא צירפת אישור כזה או אחר.
    והעזרה הזאת חייבת להגיע מבפנים, והיא לא מגיעה בחינם. תמורת העזרה הזו עליך לשלם בעזרה משלך, ככה זה עובד, מישהו חולק אתך את הכוח שלו, ועליך לחלוק איתו את הכוח שלך. ואם אין לך כוח? אז תשארי בחוץ. צורת העזרה והאופי המדוייק שלה נתונים למסורת ארוכת שנים, כלכך ארוכה שהיא הפכה לטבע. זו מערכת של קליקות סגורות שסוחרות בכוח ושררה לכל אחת מטבע והילך מקובל משלה . וצורת התשלום המקובלת בקליקה אחת לא בהכרח דומה לאחרת. לכל קליקה יש את המוצר שלה: זאת מקצה אדמות לישובים, אחת מקצה תדרי שידור, אחרת את הזכות לעסוק במקצוע מסויים, ולכל אחת את המטבע שלה.
    צריך הבנה עמוקה מאד במערכת וחדות עין מיוחדת כדי להבחין בהתנהלות פסולה או לא חוקית. והרי רק חברי הקליקה מבינים מספיק לשם כך. כך לא ניתן לפקח עליהם וגם לא ניתן להכנס פנימה. את צריכה משהו מבפנים אבל אין לך את המטבע בשביל לשלם? אז תשארי בחוץ.
    כל זה נכון בזמן שהקליקה חזקה ויציבה. אבל מה קורה אם קליקה נחלשת? ולמה שהיא תחלש?
    הקליקות האלה נוצרו ע"י השלטון: פקידים שמסיבה זו או אחרת של קרבה לשליט קיבלו לידיהם יכולת הכרעה, הקימו גופים שינטרו את חלוקת המשאבים, ומינו את מקורביהם לגופים האלה בהנחה שזה ישתלם להם בעתיד, ושישלמו להם ויסחרו איתם במטבע הפנימי הזה בעת הצורך. אני כמובן מתכוון לשמאל הציוני על פניו השונות ששלט במדינה במשך שנים וצייתו בינם לבין עצמם ל"קוד אתי" של כבוד שאומר מה ההילך המקובל וכיצד לסחור בכוח. הקליקה זקוקה למגע עם השלטון, כמתווך בין הקליקות, לצורך המרת מטבע אחד באחר, או קניית משאבים באמצעות המטבע, כי הרי בסוף כוח אי אפשר לאכול.
    אבל כבר שנים שהשמאל לא בשלטון, וצינורות המזון במעלה המדרגות של השלטון מנותקים ומי שיושב שם לא מחזיק בקוד האתי או במטבע. והקליקות שעדיין מחזיקות בהמון כוח, הופכות מנותקות ולא יציבות וגוברים הפיתויים, בעלי עניין מבחוץ מעוניינים במוצר שלהם יותר ויותר, ומתחילים להווצר סדקים בקליקה עד שאחת החוליות החלשות יותר (בסך הכל אנחנו מדברים על אנשים) נכנעת ללחץ ומוכנה לקבל מטבע אחר מאשר ההילך המקובל בקליקה. והשימוש במטבע החיצוני הזה שאינו מקובל בקליקה בולט הרבה יותר מסחר במטבע המקומי ואם מישהו מבחין בו ומתעקש מספיק בשביל לגלגל את זה הלאה אולי בסוף נקרא על זה בעיתון והמשטרה תחקור את זה ותקרא לזה שוחד. אבל זה רק מה שעשו שם שנים, ההבדל הוא רק בנראות של הדברים.
    והנסיונות הנואשים האלה עכשיו של השמאל להפיל את ביבי ואת הימין מגיעים בדיוק מהסיבה הזאת. כל המוסדות שלהם מתנוונים ומתייבשים, הם מתפוררים מבפנים. הם לא יכולים לשרוד כלכך הרבה זמן מנותקים מהשלטון. הם בהיסטריה טוטאלית ופשוט יורים לכל הכוונים בתקווה שמשהו יתפוס, בעבודה מחליפים ראשים כמו גרביים, "מפלגות מרכז" שונות מנסות את מזלן, אם זה תחת איש תקשורת פופוליסט או איש צבא, והכל כי הם גוססים.
    השחיתות של ביבי היא רק תירוץ, היא לא באמת מעניינת אותם. מה שהם רוצים זה את הנתח שלהם, כבר שנים שהם יושבים ולוטשים בכל השחיתות הזאת עיניים מהצד ומריירים, בזמן שמרעיבים אותם. הם לא מסוגלים עוד, הם חייבים את השלטון עכשיו ובכל מחיר. אם בקלפי או דרך בית משפט, או דרך הצבא או המשטרה, זה לא משנה, הם חייבים חמצן.
    ויש להם אלפי אנשים, אידיוטים שימושיים שיוצאים בשבילם לרחובות ומנסים להחזיר אותם לשלטון. אידיוטים שימושיים לא פחות מאלה שצועקים "ביבי המלך" כשביבי ממשיך להשתין עליהם בקשת.

  4. Avatar
    משה

    רק קצת פרספקיבה גברית…
    את צריכה להוכיח שאת לא עוקפת? יצאת בזול, כנראה שלהיות אישה זו עדיין פריווילגיה.
    אני צריך להוכיח שאני לא אונס.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

לה מאמי: מה שקורה בשירותי הנשים לא נשאר שם

Reading Time: 3 minutes הסרט "לה מאמי" נכנס לשירותי הנשים במועדון מקסיקני בו גברים משלמים כדי לשתות ולרקוד עם גברות יפות. סיפורן של 2 נשים וחדר שירותים אחד מאפשר הצצה לפיסה בחיי נשות מקסיקו. הסרט זמין און ליין כחלק מפסטיבל דוק-אביב

פוליטיקלי מצלמות: תומר אסייג

Reading Time: 3 minutes תומר אסייג, צלמת סטילס ויוצרת דוקו מתל אביב מצלמת את המחאה בבלפור ומטיילת בדההב של אחרי כיכר תחריר. בלוג הצילום של פוליטיקלי קוראת, פוסט שלישי בסדרה

טראמפ והפרברים: ד"ש משנות החמישים

Reading Time: 3 minutes בניסיון נואש לייצר פער בבחירות, טראמפ פונה לנשות הפרברים ישירות, באותו האופן בו פנה ניקסון לאנשי הפרברים אי אז בשנות השישים, באמצעות איום על הבית. אך האיומים שלו נכשלו במבחן הקשר לבוחר – ולמציאות. סיקור הבחירות בארצות הברית מנקודת מבט פמיניסטית