"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

בית המשפט העליון בארה"ב החליט לבטל את פסק דין "רו נגד וייד". בעקבות כך, הרשת הוצפה בגברים ישראלים שדורשים מאיתנו לומר תודה על כך שבארץ עוד אפשר לעשות הפלה. אז לקחתי את הדברים לתשומת ליבי, ואני רוצה לעשות את זה כמו שצריך:

אז תודה לכם גברים ותודה לך מדינת ישראל על הנדיבות, על החסד ועל אורך הרוח כלפינו. נשים פזיזות ופוחזות שבגללנו ורק בגלל חוסר האחריות וקלות הדעת האופיינית לנו, ביצית פוגשת זרע. תודה לכם על המתנה שהענקתם, מעבר לכל מה שיכולנו לצפות ולפנים משורת הדין, שהיא הזכות או יותר נכון הרשות שנתתם לנו, לבקש שתשקלו לאפשר לנו לעשות הפלה. אני מבינה שההודיה הזו עלולה להיות לא מספקת ומציעה שאנחנו הנשים, במקום כל הצעדות החמודות האלה שאנחנו עושות, שהן בכלל חלק מהבעיה כי באמת, איך מתלבשות ככה ואחר כך מתפלאות שנכנסות להריון, במקומן נעשה צעדה שנתית של הוקרת תודה למדינה ולגברים שלוקחים עלינו אחריות ומרסנים אותנו כי אחרת היינו משתוללות ומגזימות. כידוע, לעשות הפלות זה הכיף שלנו, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום.

או שבעצם לא. בעצם תהיה זאת טעות חמורה לומר תודה על מה שיש. לדוגמא, נשים בארה"ב הודו מאוד לבית המשפט העליון על פסק הדין "רו נגד וייד". הודו כל כך, והסתמכו כל כך על הפסיקה הזאת, שלפעמים קצת שכחו לדרוש מהמחוקק האמריקאי לעגן את זכותן להפלה בחוק. והאמת היא, שהפסיקה הזאת אף פעם לא היתה מספקת, ברורה מספיק או יציבה. אבל כל עוד היללנו אותה ושמנו עליה את כל יהבנו, נוצר הרושם שהכל בסדר. כך, בלי לחץ או דרישה של ממש כלפי המחוקקים בארה"ב, גם אלו מהמפלגה הדמוקרטית, שלא העלו על דעתם להתעסק בזוטות כמו ביטחון, בטיחות וחופש של נשים (וא.נשים שעלולים להיכנס להריון) ולא הקדישו מזמנם לקידום חוק פדרלי שיקבע דבר פשוט, שאסור למנוע מאשה לעשות הפלה. כמו למחוקקים "חילונים ונאורים" כאן בארץ, שהפקירו ברצון רב את גורלן של נשים, גם לרוב ה"דמוקרטים" בארה"ב לא אכפת מכן. גם כאן וגם שם אנחנו לא נמצאות בראש מעייניו של בית המחוקקים, גם לא של החלק שלא מתבטא במפורש באופן סקסיסטי או שמרני.

פסק הדין "רו נגד וויד"

"ג'יין רו" הייתה אשה פלונית שרצתה לעשות הפלה בטקסס והחוק המקומי מנע ממנה לעשות זאת. המקרה הגיע לבית המשפט העליון בשנת 1971, והשופטים האוהדים, בהיעדר חוק פדרלי להיאחז בו, הצליחו בדרכים עקלקלות לפרש את החוקה האמריקאית כך שהזכות לפרטיות כוללת בתוכה גם זכות להפלה. בפסק הדין שניתן בשנת 1973.

למעשה, אותם השופטים המציאו זאת לגמרי ממוחם הקודח, כי גם לחוקה של ארה"ב מעולם לא היה אכפת מזכותן של נשים להפלה. הפרשנות שהם נתנו לזכות לפרטיות היתה די קלושה ובבירור לא התבססה על כוונה כלשהי שעומדת מאחורה החוקה. מי חשב על זה בכלל, בנות, אולי נבין כבר שאנחנו הנשים לא מרכז העולם ויש דברים חשובים יותר.

בכל זאת, בשנת 1973, לשבעה מתוך תשעה שופטים בבית המשפט העליון בארה"ב היה מספיק חשוב להעניק את הזכות להפלה, אם כי העיגון החוקתי ההוא היה רעוע ביותר והחזיק מעמד בזכות שיווי משקל פוליטי רופף בלבד, כמו לוליין על חבל דק. כולם ידעו זאת, ואם המחוקקים, גם הדמוקרטים, היו רוצים שיווי משקל יציב יותר, הם היו מתאמצים לעגן את הזכות הזאת בחוק הפדרלי. היו להם כמעט חמישים שנה לעשות את זה מאז אותה פסיקה. אבל הם לא טרחו. 

מן הסתם, חקיקה פדרלית כזאת לא נוצרה מעולם, וכך קרה מה שהיה קורה בכל מקרה במציאות הפוליטית בארה"ב. זה היה רק עניין של זמן: בסוף השבוע האחרון קבע בית המשפט העליון שהחוקה של ארצות הברית לא כוללת את הזכות להפלה. לכן, חוק מקומי במדינת מיסיסיפי שאוסר על הפלות הוא חוקתי. משמעות הפסיקה היא שכל מדינה בארצות הברית תוכל לקבוע את כללי ההפלות שלה, מכיוון שלא קיים חוק כלל-מדינתי (פדרלי) בנושא.

בישראל, לעומת זאת, יש חוק ממש. חוק לפיו עלינו לקבל אישור מוועדה. ועדה שלפעמים מאלצת אותנו לשקר, שמשפילה אותנו, שמחטטת בפרטיות שלנו – אפרופו הזכות לפרטיות. 

אז תודה.

או שאולי נגיד בקול חזק וברור – לא תודה. בשבילנו רק חוק שאומר אסור למנוע ממך הפלה

תמונת הכותרת: ©Zuma Press/Alamy