מאמר מאת קארן ריין וג׳ובילי ק. קוק. תרגום: שני קדר

סרי פטאבהי ג׳ויס הוא הגורו הנודע שפיתח ולימד את השיטה שמוכרת כיום כאשטנגה יוגה. יחד עם איינגר הוא נחשב לאחד מאבות היוגה המודרנית, אשר על ברכי התרגול שלו הוכשרו אלפי מורי יוגה ומאות אלפי וכנראה מיליוני יוגיסטיות ויוגיסטים. ג׳ויס הוא גם תוקף מינית. הוא נהג לגעת באברי מין של התלמידות שלו בזמן התרגול, לכאורה כדי ״לתקן״ את התנוחה. הוא גם היה תוקף מינית בזמן חיבוקים לשלום, ובזמנים אחרים. מדובר במספר לא ידוע של עדויות, כנראה עשרות, חלקן גם מתועדות בתמונות ובוידיאו. אחת מאותן תלמידות שלו שהפכו למורות, היא קארן ריין. ריין היא אחת מהנשים שפוצצו את הסיפור על ג׳ויס בשנה האחרונה לפני מותו. לאחר מכן הפכה לכותבת ואקטיביסטית בנושאי פגיעות מיניות בקהילות רוחניות. את המאמר הבא כתבה ביחד עם ג׳ובילי קוק, מורה ליוגה ובודהיזם אשר גם היא נפגעה מינית מג׳ויס כדי לחלוק מניסיונן על אופנים מיטיבים של התמודדות עם פגיעה מינית בתוך קהילה רוחנית.  

קישור למאמר המקורי

לצערנו, סיפורי #מיטו החלו להיות נפוצים בקהילות יוגה ורוחניות באותה המידה שהם נפוצים בכל מקום אחר. התופעה הזו מאתגרת במיוחד, מכיוון שלעיתים קרובות א.נשים פונים לקהילות הללו לחפש אחר ריפוי ובטחון. לכן, כאשר התעללות נחשפת בתוך קהילות יוגה, הסיכוי הגבוה הוא שחברי הקהילה לא יזהו זאת.  הצורך להשתייך מקשה על הטלת הספק במנהיגים או חברי קהילה נחשבים. למרבה הצער, רבים מחברי הקהילה הזו יעדיפו לא להתייחס לסיפורי הפגיעה כלל. למרות זאת, פגיעה מינית היא ענין רציני ופשע איום. זוהי אלימות, ולא סתם המונח ״אלימות מינית״ הולך ונהיה שגור יותר בשפה. במאמר זה, אנחנו משתמשות במונחים ״התעללות מינית״, ״תקיפה מינית״, ו״אלימות מינית״. 

שלושת המונחים הללו מתארים את מה ש״גורו״ היוגה פטאבהי ג׳ויס עשה לנו. ההיסטוריה של התקיפות המיניות של פטאבהי ג'ויס והטיוח החוזר ונשנה שלהן הוא נרחב, ותגובת קהילת האשטנגה יוגה הייתה לקויה ומזניחה, לכל הפחות. לאור כל זאת, אנו חשות חובה לכתוב את המאמר הזה כמדריך לאופן תגובה ראוי שנותן מענה ולוקח אחריות על התעללות מינית בקהילות יוגה ורוחניות. 

 

סרי פטאבהי ג׳ויס בשיעור אשטנגה יוגה. צילום מתוך יוטיוב

אמת ואי גרימת נזק

כל הדתות המרכזיות והזרמים הרוחניים שותפים לאמונה בערך הבסיסי של לדבר אמת ולהתנהג בצורה שאינה גורמת נזק. כשאנחנו מדברים אמת אודות כוחניות ומאירים אור על אלימות מינית, אנו מתייצבים לצד אחד מהעקרונות המקודשים ביותר של האנושות. האמת, או ״סאטיה״. יותר מכך, כאשר אנחנו מודעים לאופן שבו המעשים שלנו ומעשי האחרים גורמים נזק ולוקחים צעדים בכדי לתקן זאת, אנחנו נמצאים בהלימה עם אחד מהערכים החברתיים הגבוהים ביותר בעולם הרוחני והחילוני כאחד – אי גרימת נזק, או ״אהימסה״ .

אמת ואי גרימת נזק הם עקרונות יסוד אשר מתווים את הדרך הנכונה להתמודדות עם התעללות. ההיסטוריה של מקרי התעללות מינית אשר לא טופלו בתוך הקהילה מראה שצורת ההכשרה והערכים התרבותיים של הקהילה הינם פגומים. אנו מקוות שקהילת היוגה והקהילה הרוחנית שמתקשות להתמודד עם הבעיה של התעללות מינית תשננה את סדרי העדיפויות שלהן מטיוח הנושא לשירות של האמת (סאטיה) ואי-גרימת-נזק (אהימסה).

חיפוש אחר ידע ומומחים מחוץ לקהילה

קחו כדוגמה את הטרגדיה של התעללות מינית בקהילת האשטנגה. מתרגלי האשטנגה הם מהמתרגלים המסורים ביותר ביוגה המודרנית. בנוסף, כמה מהאשטנגים מחפשים ללא הרף ידע ולמידה ממסורות אחרות כגון איורוודה, טנטרה ובודהיזם.  תרגול של אסאנה יוגה, פראנהיאמה ומדיטציה, והקשבה חומלת – כל אלו יכולים להיות שיטות בעלות ערך לריפוי. אבל אף אחת מהשיטות הללו לא מנעה מפטאבהי ג׳ויס מלתקוף מינית תלמידות, ואף אחת מהשיטות הללו לא עזרה לקהילה לעצור אותו ולקחת אחריות על פשעיו. אף אחת מהפרקטיקות הללו לא יכולה להתמודד ביעילות בהתעללות ברמה הפרטית והמוסדית, או יכולה למנוע מאלימות מינית להתרחש שוב. 

הדרכה ולמידה ממומחים ומומחיות עצמאיים יעזרו לקהילה לזהות התעללות, להגיב בצורה מיומנת, לזהות מגרעות שמאפשרות להתעללות להימשך ולפתח מדיניות ומערכות שצופות ומונעות מהתעללות להתרחש בעתיד. 

 

חנכו את עצמכם אודות אלימות מינית 

הכירו את החוקים למניעת תקיפה מינית (בישראל – החוק למניעת הטרדה מינית הכוללת גם מעשים מגונים – ש.ק) המבוססים על התנהגות התוקף ולא על כוונת התוקף או האופן שבו הקורבן חווה את מעשיו. התעללות מינית עשויה להרגיש טוב, רע, ניטרלי או ללא תחושה. זה לא משהו שנקלט מיידית במערכת. ואמנם ההתנהגות נראית מהצד ככזו שניתנה בה הסכמה – הסכמת אמת אינה יכולה להתרחש כאשר ישנם יחסי כוח כמו אלו שמתקיימים ביחסי מורה-תלמיד. 

הכירו את החוק בנוגע לאלימות מינית והסכמה. לפי מחלקת המשפטים האמריקאית, תקיפה מינית יכולה להיות תחת שימוש בכוח אבל לא בהכרח, ויכולה לכלול גם תפיסה או ליטוף. החדרת אצבעות נחשב עבירה במדינות רבות בארה״ב כולל קולורדו, הוואי וושינגטון – מדינות בהן תקף ג׳ויס נשים בצורה הזו.

זהו מיתוסים בנוגע לתקיפה מינית. למשל – אלימות מינית לא קשורה למין. היא אלימות שמשתמשת לרעה במין ובמיניות כדי להפעיל כוח על האחר. לשלוט, להפחיד ולפגוע. כאשר פטאבהי ג׳ויס תפס את אברי המין והשדיים שלי בזמן שהוא ״תיקן״ את תנוחת היוגה שלי בזמן השיעור, אני, ג׳ובילי קוק, חשתי שהוא נהנה מתחושת הכוח ולאו דווקא חווה עונג מיני. תקיפה התלמידות חסרת הבושה שלו בנוכחות אחרים, בזמן שהוא חומק מהתעמתויות בנושא, מדגימה את עמדת הכוח שלו כמנהיגה של האשטנגה יוגה.

הכירו את המונח ״גרומינג״- טיפוח. זהו התהליך של יצירת בסיס לקשר רגשי של אמון עם הקורבנות בכדי להפחית את יכולת ההתנגדות שלהם להתעללות המינית. האהבה או הגדולה שהמתעללים מקרינים החוצה עלולות להוות סימן לכוח ולכריזמה שהתוקפים מפעילים כדי לעשות ״גרומינג״ לקורבנותיהם. 

עבריין המין המורשע לארי נאסר השתמש בפאסדה של ״בחור נחמד״ וה״סמכות שלו כרופא״ כדי לעשות גרומינג לקורבנותיו, הוריהן, מאמנים ויש האומרים קהילה שלמה. בצורה הזו, הוא יצר שכבת הגנה על עצמו מעונש תוך כדי שתקף מאות נשים צעירות וילדות במשך עשורים. 

 

השופטת רוזמרי אקילה במשפטו של לארי נאסר יצרה תקדים בנושא בכך שאיפשרה ליותר מ-150 קורבנות להקריא את הצהרותיהן. כל מי שהותקפה הורשתה לדבר, בין אם הייתה מעורבת בהליכים המשפטיים ובין אם לאו. השופטת הזמינה את הקורבנות: ״השאירו את הכאב שלכן כאן, ולכו לעשות דברים מופלאים״.

דברו בצורה שתומכת בקורבנות ולא יוצרת טראומה נוספת או משמרת את תרבות האונס

הגיבו לקורבנות ברגישות ובזמן הנכון. המנעו מהאשמת או ביוש קורבן. שאלו מה הקורבן נזקקת לו וצריכה. חפשו ידע בנוגע לדיכוי ומודעות לטראומה. 

אל תמשטרו את הצורה והטון שבה הקורבנות מדברים ומספרים את סיפורם או הצורה שהם אמורים או אמורות להרגיש. קהילות רוחניות רבות מעריכות שלוות נפש, איפוק, אובייקטיביות ורוגע. לא יתקיים צדק באם התכונות הללו יתועדפו על חשבון האמת. זה מאוד מתאים למדכאים ולאלו שנהנים מפריווילגיות להיות שלווים ומאופקים. הם לא צריכים לסבול ולהתמודד עם חוסר הנוחות והכאב של הדיכוי. גזלייטינגרים (גזלייטינג – סוג של מניפולציה שגורמת לטשטוש תחושת המציאות. ש.ק) יכולים להיות מאסטרים של רוגע ושלווה. 

הפסיקו לתמוך בפומבי בפוגעים ולהרוויח מקשריכם עמם או עם שמם. הצהרות שמאדירות את הפוגעים עלולות להשתיק ולפגוע בקורבנות. יש סיכוי נמוך שקורבנות יצאו החוצה עם סיפורן אם לא ייראה להן שהקהילה מעוניינת לשמוע, ואם הקהילה תומכת בפוגעים בצורת הצהרות כגון: ״אני עדיין אוהב אותו, אף אחד לא מושלם״ או ״לי הייתה רק חוויה נהדרת איתו״, או ״אסור לנו לשכוח איזה איש גדול הוא ואת כל הטוב שהוא עשה״. 

אל תשתמשו ביופמיזם (לשון נקיה). למשל, כשג׳ויס הניח את ידיו על אברי מין של אישה ואפילו חדר אליהם עם אצבעותיו, במקום לקרוא לזה תקיפה מינית או אונס, המעשים הוגדרו בקהילת האשטנגה כ״תיקונים״.

השתמשו בשפה אקטיבית  אשר מדברת על התעללות בצורה פעילה ולא סבילה- למשל- במקום להגיד ״הקורבן חוותה התעללות״ אמרו ״התוקף התעלל מינית בקורבן״. 

קחו אחריות

אשרו והאמינו לסיפורי ודיווחי ההתעללות. 

התנצלו על כך ששתקתם, הכחשתם, הצדקתם או אפשרתם להתעללות להמשך.  חברי קהילת השמבהלה הבודהיסטית, אשר התאכזבו מהיעדר ההכרה בפגיעתם בידי המנהיגים שלהם ובהיסטוריה של התעללות מינית, כתבו מכתב התנצלות לדוגמה

דווחו על התעללות שהייתם עדים אליה. מאז הפוסט #מיטו הראשון שלי באוקטובר 2017, כמה ממורי האשטנגה כתבו לי, קרן ריין, בכדי להציע תמיכה. הם חלקו איתי שהם היו עדים לכך שפטאבהי ג'ויס תוקף מינית תלמידות ומתנהג בצורה מתעללת אחרת. כאשר ביקשתי מהם להצהיר על כך בצורה פומבית כדי לתקף את סיפורי המתלוננות, הם סרבו. 

התגובה הזו שוברת לב, יחד עם הידיעה שכמה מהמורים הכי בולטים ומכובדים בקהילת האשטנגה היו במייסור באותו זמן שאני הייתי. הם היו עדים לתקיפות המיניות הנרחבות, ועדיין כמעט כולם נשארו שקטים. 

כמה ממורי האשטנגה הציעו להקשיב לי. נראה שהם חושבים ש״להקשיב״ זוהי צורת הפעולה היחידה הנדרשת כלפי קורבן של תקיפה מינית. הם לא הראו שום ענין בעיסוק בהצעות אשר במאמר זה. התייחסתי לנושא במאמר הזה.

קחו אחריות. בקשו ממורים להצהיר הצהרות פומביות המכירות בהתעללות בכל ארגון שבו הם הוכשרו, כוללתגובתם להתעללות, והאם הם הרוויחו באופן ישיר או עקיף בכך שהם התעלמו או אפשרו אותה. למדו אך ורק עם מורים שמצהירים על כך. 

הבינו והתייחסו למגבלות הארגון

התעללות מינית לא מתרחשת בוואקום. זהו בעיות מבניות, מורים ושיטות לימוד אשר מאפשרים ואפילו מייצרים פגיעה. 

למדו אודות בגידה מוסדית – הדרכים שבהם תגובה מסוימת או הימנעות מתגובה להתעללות מגבירה את ההשפעה של הטראומה על הקורבנות. מחקרים מראים שבגידה מוסדית יכולה לגרום נזק גדול יותר לקורבנות מאשר ההתעללות עצמה. 

חפשו ובדקו חלוקת כוח בלתי הוגנת, כגון מנהיגים מוערכים שקשה לאתגר אותם או שלא נותנים דין וחשבון לאף אחד, או ארגון שבו יחסי הציבור יותר חשובים מביטחון המשתתפים ושקיפות. כאשר התפקוד או המוניטין חשובים לארגון יותר מהשלמות הנפשית והגופנית של חבריו, מנגנוני ניהול המשברים של הארגון עלולים להוביל לשנים של השתקה וטיוח של מקרי התעללות. 

כאשר הנושא של התעללות מינית עלה באשטנגה יוגה, התייחסות חוזרת הייתה: ״אנחנו לא רוצים לזרוק את התינוק יחד עם מי האמבט״- התייחסות אשר ממקמת את יתרונות התרגול בחשיבות מעל הנזק שנוצר בידי המוסד או הארגון. בכך שמסיתים את מוקד הדיון הרחק מההתעללות עצמה, הטיעון מאפשר באופן אקטיבי את ההתעלמות ממנה, ובכך חוזר ומאשר את קיומם של אותם מגנונים שגרמו להתעללות הזו להתרחש מלכתחילה.

 

עצבו מדיניות ופרקטיקות שעוזרים למנוע פגיעות נוספות 

העריכו את ״חושפי השחיתויות״ (ה-Whistleblowers, אותם אלו שחושפים את מעשי הפגיעה).

העריכו וכבדו את האומץ של חושפות המקרים אשר מדברות על הפגיעות שלהן ושל אחרים. 

במאמר על בגידה מוסדית, ד״ר קרלי פרטניטסקי סמית׳ וג׳ניפר פריד כותבות: ״בכדי לשנות את סדרי עדיפויות הארגון מניהול המשבר להכרה אמיתית בהתעללות אשר התרחשה בין כתליו, דיווח וחשיפת התעללות צריכה להיחשב פעולה שיש בה כבוד״.

עצבו מדיניות ברורה ונגישה לגבי אופן דיווח על התעללות וכיצד יראה תהליך מצוי הדין והחשבון עם הפוגעים, כולל כיצד יראה תהליך הפיצוי של הנפגעות והנפגעים. התייעצו עם הנפגעות.ים כאשר אתם מעצבים את המדיניות הזו ושלמו להן עבור היעוץ והמידע החשוב שהן תורמות. 

וודאו שכל המורים והתלמידים מודעים למדיניות הזו. 

אל תתעלמו ואל תסתירו מידע מהציבור בנוגע לדיווחים על פגיעות או נזק. 

מספר חודשים לאחר שחזרתי הביתה, אני, ג׳ובילי קוק, סיפרתי למורה האשטנגה המקומי שלי שג׳ויס תפס את אברי המין שלי בזמן ששהיתי במייסור. בזמן שג׳ויס היה עדיין בחיים, סיפרתי לשני מורי יוגה נוספים אודות ההתעללות. כל אותם מורים בעצמם חוו תקיפות של ג׳ויס, היו עדים להן, או היו מודעים להתעללות בזמן שהותם במייסור. כשסיפרתי להם מה ג׳ויס עשה לי, אף אחד מהמורים לא נראה מאוד מופתע או מזועזע, או נראו בשום צורה כרוצים לפעול בנושא. 

באשטנגה יוגה, לא קיימת הנהגה שמסוגלת להתמודד עם מקרי תקיפה מינית ואין מערכת של דיווח. בנוסף, אין מדיניות ברורה או כללים אתיים לגבי הנושא. בהמשך ישיר לכך, אין תהליך לקיחת אחריות. החוסר הזה הוא אולי המקור הגדול ביותר לתסכול ולתחושת הבגידה המוסדית שאותה אני חשה. 

תהליך הסמכה בארגון שאין בו שקיפות, לקיחת אחריות או פיצויים עבור התעללות הוא תהליך שאינו שלוקח בחשבון בטיחות. בחרו בהסמכה דרך ארגון שאינו מתפשר בנושא. 

בצעו באופן קבוע הערכה בצורה שקופה לגבי מידת הבטיחות של הפרקטיקות המוצעות. אנחנו לא יכולות להדגיש עד כמה זה חשוב – מכיוון שזה הטבע האנושי לרצות להימנע נושאים לא נוחים. דרך אחת לוודא שאנחנו לא מתחמקים מהנושא הוא לקיים ועדה ופעילות שנתית שמוקדשת באופן קבוע לפרקטיקות של בטיחות וסקירת מדיניות בכדי לוודא שהתגובה להתעללות ופגיעה היא מהירה ומיומנת.  

השתמשו במשאבים

להלן רשימה קצרה של ארגונים ואתרי אינטרנט המציעים חינוך ליחידים או לקהילות בנוגע לאלימות מינית והתעללות במוסדות (חלק זה הותאם לישראל, ש.ק).

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מרכזי הסיוע פועלים ברמה הפרטנית, ומספקים תמיכה רגשית עבור קורבנות אלימות מינית; וכן ברמה האזורית, בהעלאת מודעות וחיזוק הקשרים עם הקהילות בתוכן הם יושבים.

הלובי למלחמה באלימות מינית  המטרה של הארגון היא לדאוג לכך שכל נפגע ונפגעת אלימות מינית בישראל יקבלו טיפול מקצועי, מיידי ומותאם מהמערכות הרלוונטיות במדינה. אנחנו מקדמות את הטיפול המערכתי בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. טיפול מערכתי נכון מביא להרשעות של עברייני מין, מפחית את ההשלכות הפיזיות והנפשיות של הפגיעה בקרב הנפגעות והנפגעים, ומסייע בהגברת הביטחון הציבורי במדינה.

מענים לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית – ריכוז שירותים במערכות הבריאות והרווחה

 אודות הכותבות:

 קארן ריין היתה מורה מוסמכת בשיטת ג׳ויס לאשטנגה יוגה. בזמן שלמדה בהודו עם פטאבהי ג׳ויס, הוא תקף מינית אותה ותלמידות אחרות באופן קבוע. קארן כעת כותבת כדי להעלות מודעות לאלימות מינית ודיכוי. הכתבות של קארן באתר מדיום | האתר הרשמי

בשלושת העשורים האחרונים, ג׳ובילי קוק חוקרת מגוון של מתודות של יוגה ומדיטציה. היא תלמידה של יוגת אשטנגה וויניאסה ולמדה יוגה אוניברסלית ופארהיוגה. היא מתרגלת מדיטציה בודהיסטית וטאואיסטית. ב-2009 היא קיבלה תואר דוקטור באתנו-מוזיקולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון. בנוסף, היא בעלת הסמכה E-RYT 500 ומלמדת יוגה ב YMCA בסיאטל למעלה מ-20 שנה.  

Bibliography

Freyd, J. J., & Birrell, P. J. (2013). Blind to Betrayal: Why We Fool Ourselves We Aren't Being Fooled. New York, NY: Wiley.

תודה לשירה סיטון פרידפרטיג על העזרה בהגהה ובעריכה

צילום ראשי, Marcos Paixão, Unsplash

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

צילום: סיה רם שצ'ופק
מה קורה כאשר פוגשות פוגע שמודה שפגע, לקח אחריות על מעשיו ואף ישב בכלא? אתי בן שימול פגשה אדם כזה במהלך נסיעה באוטובוס וזה הביא אותה למחשבות מרובות על אפשרויות אחרות של עשיית צדק במקרים של אלימות נגד נשים ואלימות מינית בפרט. היא מתארת לנו את המחשבות שהמפגש יצר אצלה ועל הטלטלה הרגשית אחריו
ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.
ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.