ארבע שנים למלחמת "צוק איתן" – האם נשים יביאו שלום? | אורנה רז

ארבע שנים אחרי צוק איתן, ערביות ויהודיות עדיין מסרבות להיות אויבות

לפני 4 שנים בתחילת המלחמה בעזה, צוק איתן, ראיתי בפייסבוק הזמנה לעצרת בעיירה טירה ששמה היה ״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים״. התאספנו בבוקר כ1000 משתתפים יהודים וערבים ונשאנו שלטים בעברית ובערבית. הכי התחברתי לשלט שהניפה אשה צעירה שעמדה ליד בימת הנואמים. נכתב בו ״ערביות ויהודיות מסרבות להיות אויבות״. אפשר היה לחוש את הרצון הטוב והאנרגיה החיובית מסביב.
הנואמים היו יהודים וערבים ומאד הזדהיתי עם כך שכל אחד ואחת מהם ביטא אמפטיה לסבל של העם השני. הסבל של האזרחים בעזה ושסובלים מהפצצות וגם הסבל של האזרחים הישראלים בדרום שסובלים מהתקפות הטילים של החמאס.

כהכנה לעצרת קראתי שוב את מה שנשים פמניסטיות בריטיות כתבו על הנושא של שלום עולמי, בכנס ״על נקודת המבט הנשית״: ״כבר אלפי שנים ידוע שנשים מתנגדות למלחמה (דעה שהושמעה בברור בליזיסטרטה). ברור שמלחמה פוגעת בחיים בבית, שהוא בעיקר מעוזם של הנשים. כיון שנשים פחות אגרסיביות מגברים, סולדות מאלימות פיזית, ויותר אמפטיות לסבלו של היחיד, יש לקוות שאם תגדל השפעתן בעולם יגיע גם שלום עולמי.״
הכנס בשנת 1952 הביע תקוה שנשים תהפוכנה ליותר ״מחונכות פוליטית ויותר בטוחות בנקודת המבט שלהן ואז יהיה אפשר לצפות שיגנו את תעמולת המלחמה. כיון שנשים הן הנפגעות העיקריות מזוועות המלחמה יש לקוות שהן תוכלנה להפריך את הטענה על הצורך הבלתי נמנע במלחמה שגברים רבים לוקחים כמובן מאליו.״
זה קרה שבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה האיומה והנוראה. המשתתפות בכנס קיוו שהעתיד בו נשים משולבות במוקדי קבלת החלטות יוביל לשלום עולמי. זה לא קרה עדיין
עברו מאז יותר מ60 שנה, וארבע שנים מאז צוק איתן, תנועת נשים עושות שלום קמה כדי לעצור את האלימות, לעודד את המנהיגים לחזור לשולחן הדיונים ולהגיע להסכם מדיני. אנחנו כמובן הרבה יותר ״מחונכות פוליטית״ יש בינינו מומחיות רבות. אבל לא הרבה השתנה: המחליטים הם עדיין גברים ולא ברור עד כמה הם מחויבים לפתור את הקונפליקט במזרח התיכון.
הגיע הזמן לתת לנשים להשמיע את קולן: נשים יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות

אורנה רז היא פעילה בתנועת נשים עושות שלום.