ארבע שנים אחרי צוק איתן, ערביות ויהודיות עדיין מסרבות להיות אויבות

לפני 4 שנים בתחילת המלחמה בעזה, צוק איתן, ראיתי בפייסבוק הזמנה לעצרת בעיירה טירה ששמה היה ״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים״. התאספנו בבוקר כ1000 משתתפים יהודים וערבים ונשאנו שלטים בעברית ובערבית. הכי התחברתי לשלט שהניפה אשה צעירה שעמדה ליד בימת הנואמים. נכתב בו ״ערביות ויהודיות מסרבות להיות אויבות״. אפשר היה לחוש את הרצון הטוב והאנרגיה החיובית מסביב.
הנואמים היו יהודים וערבים ומאד הזדהיתי עם כך שכל אחד ואחת מהם ביטא אמפטיה לסבל של העם השני. הסבל של האזרחים בעזה ושסובלים מהפצצות וגם הסבל של האזרחים הישראלים בדרום שסובלים מהתקפות הטילים של החמאס.

צוק איתן הפגנות נגד המלחמה
"ערביות ויהודיות מסרבות להיות אויבות" בהפגנה בטירה, 2014. צילוםף אורנה רז

כהכנה לעצרת קראתי שוב את מה שנשים פמניסטיות בריטיות כתבו על הנושא של שלום עולמי, בכנס ״על נקודת המבט הנשית״: ״כבר אלפי שנים ידוע שנשים מתנגדות למלחמה (דעה שהושמעה בברור בליזיסטרטה). ברור שמלחמה פוגעת בחיים בבית, שהוא בעיקר מעוזם של הנשים. כיון שנשים פחות אגרסיביות מגברים, סולדות מאלימות פיזית, ויותר אמפטיות לסבלו של היחיד, יש לקוות שאם תגדל השפעתן בעולם יגיע גם שלום עולמי.״
הכנס בשנת 1952 הביע תקוה שנשים תהפוכנה ליותר ״מחונכות פוליטית ויותר בטוחות בנקודת המבט שלהן ואז יהיה אפשר לצפות שיגנו את תעמולת המלחמה. כיון שנשים הן הנפגעות העיקריות מזוועות המלחמה יש לקוות שהן תוכלנה להפריך את הטענה על הצורך הבלתי נמנע במלחמה שגברים רבים לוקחים כמובן מאליו.״
זה קרה שבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה האיומה והנוראה. המשתתפות בכנס קיוו שהעתיד בו נשים משולבות במוקדי קבלת החלטות יוביל לשלום עולמי. זה לא קרה עדיין
עברו מאז יותר מ60 שנה, וארבע שנים מאז צוק איתן, תנועת נשים עושות שלום קמה כדי לעצור את האלימות, לעודד את המנהיגים לחזור לשולחן הדיונים ולהגיע להסכם מדיני. אנחנו כמובן הרבה יותר ״מחונכות פוליטית״ יש בינינו מומחיות רבות. אבל לא הרבה השתנה: המחליטים הם עדיין גברים ולא ברור עד כמה הם מחויבים לפתור את הקונפליקט במזרח התיכון.
הגיע הזמן לתת לנשים להשמיע את קולן: נשים יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות

אורנה רז היא פעילה בתנועת נשים עושות שלום.

תגובות

3 תגובות

  1. אוקיי, אז אתן מסרבות להיות אויבות. יש לכן תוכנית פעולה? רעיונות פרקטיים לסיום הסכסוך? רעיונות בכלל? מהכתבה הזאת נשמע שחוץ מכוונות טובות אין לכן מה להציע. תתחילו לחשוב על זה

  2. משפט מפתח – " יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות ! " שייקח כמה זמן שייקח – בסופו של דבר זה יתממש !

  3. ההתבוננות אחורה על מה שהיה לפני 4 שנים בימים אלו קשה, קשה מאד. אני נזכרת איך במהלך צוק איתן עמדנו קומץ אנשים בצומת כרמיאל משגב עם השלטים "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים". ואיך אני ממשיכה לעמוד עם חברותי מנשים עושות שלום בצומת כרמיאל עם שלטים "נשים עושות שלום דורשות הסכם מדיני" וחושבת מה השתנה מאז…
    תודה ארנה שאת לא מוותרת, מזכירה, מספרת. אומרת לעצמי שאסור להתיאש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

האם אפשר להיאבק על הדמוקרטיה בישראל בלי להתמודד עם הכיבוש? מעין איזנר בוחנת את הסתירה שבין השאיפה לשוויון וחירות לבין שליטה מתמשכת בעם אחר, והאופן שבו פחד ביטחוני מצמצם את המרחב לביקורת ולדמיון פוליטי. לקראת הבחירות, עלינו לדרוש עתיד שבו ביטחון, שוויון ופתרון הסכסוך אינם נדחים למועד אחר.
דמיון פוליטי סולידריות פמיניסטית מעבר ללאום
ד"ר מנאל שלבי כותבת על משבר הסולידריות הפמיניסטית בזמן המלחמה ועל הקושי להציב אלטרנטיבה פמיניסטית לשיח הלאומי. מתוך כך היא מציעה חזון פוליטי משותף לנשים פלסטיניות ויהודיות, המבוסס על שוויון, זכויות אדם, שלום וביטחון אישי.
המחנה הציוני
הימין הישראלי עובר משבר שמזכיר להפליא את התהליכים שהובילו לקריסת השמאל. נועה בורשטיין חדד בוחנת את הליכוד, עוצמה יהודית והציונות הדתית, ותוהה אם דווקא הישיבה באופוזיציה תאפשר לימין להתפרק ולהיבנות מחדש.

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.