Reading Time: 2 minutes

ח'ולוד ח'מיס: להכיר את אמיליה

Reading Time: 2 minutes

מאת: ח'ולוד ח'מיס

מכירות את האימהות החופרות האלה? שכל יום מתקשרות תשע פעמים? אז אמא שלי. עד אוקטובר 2008 במשך שנים רבות, כל יום מתקשרת באופן אובססיבי. כשהייתה מסתובבת בחנויות בהדר הייתה מתקשרת לבדוק אם אני צריכה תחתונים, אם לילדה חסר גרביים, ויש מבצע טרנינג לילדה, ויש קרם חדש על המדף בסופרפארם. כשהייתה בסופר הייתה מתקשרת לבדוק אם חסר לי מצרכים במטבח. לפעמים הייתה מתקשרת ומבקשת ממני לאסוף אותה אחרי משמרת ערב מהעבודה, או להקפיץ אותה לשיעור ריקודי בטן, או לים למעגל מתופפים. הייתה גם מגניבה לי כמה מאות שקלים מאחורי הגב של אבא כל חודש, סתם כדי לפנק אותי. כן, הייתה לי האמא הכי חופרת שיש, עד אוקטובר 2008.
באוקטובר 2008, כך באמצע החיים, כשהייתה בת 56, בעודה רק מתכננת לנסוע למצרים לקורס ריקודי בטן מתקדם, ומתכננת גם טיול להודו לאיזה אשרם לעשות מדיטציה, אישה מלאת חיים, רוקדת כשמונה שעות בשבוע ריקודי בטן, לוקחת את מישל, הבת שלי, לימי כיף בכל מיני מקומות, הכל פתאום נעצר. היא לקתה באירוע מוחי מאוד קשה, אשר פגע קשות ושיתק את חצי הגוף וימני שלה, וגם פגע במרכז הדיבור. מאישה מלאת חיים, הפכה להיות לאישה שתלויה פיזית באחרים בכל פעילות בסיסית. אישה חסרת קול משלה. וכך, פתאום, הטלפון דמם. פתאום, הדבר שהכי התגעגעתי אליו זה החפירות שלה וההצקות שלה באמצע היום. הטלפון פשוט לא מצלצל.
משפחתי ואני עברנו תהליך ארוך במשך שמונה השנים האלה. היום, חברות שואלות אותי איך אני יכולה להיות כל כך אופטימית כל הזמן ומאיפה יש לי כל כך הרבה סבלנות לטפל באמא שלי שלושה ימים בשבוע עם חיוך? אז להגיד שבשנתיים הראשונות לא בכיתי את עצמי עד שנרדמתי כל לילה? להגיד שלא נשבר לי הלב לרסיסים כל יום מחדש? אבל בשלב כלשהו גם צריך להחלים, ולהסתכל על כל מה שיש, ולא על מה שאבד. ומה שיש זאת משפחה אוהבת ומכילה. מה שיש זה אבא שמטפל באמי במסירות שלא ראיתי מעודי. מה שהאירוע המוחי לימד אותנו זה לאהוב יותר, להיות משפחה מלוכדת יותר, דואגת יותר. אותי זה לימד הרבה מעבר. הייתי בת 33 כשזה קרה, והייתי בתחילת דרכי המקצועית, רצה כמו מטורפת אחרי הישגים. האירוע המוחי של אמי לימד אותי להאט את קצב החיים, להשתאות ולהתפלא מהדברים הכי קטנים שהחיים האלה מציעים לנו.
הכי חשוב, למדתי להכיר את אמיליה. אמיליה שהיא לא בהגדרת "האמא". אנו נוטות להכיר את האימהות שלנו ולראות אותן רק בתפקיד "האמא". למדתי להכיר את אמיליה, אישה בפני עצמה, את סודות הילדות שלה, את הכמיהות שלה, את הצחוק שלה, את האישה שהיא.

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    talma

    indeed. so it is. thank you

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

מסתמן: עצירות במתקן כליאה עברו כריתות רחם ללא הסכמתן

Reading Time: 4 minutes דיווחים ראשוניים על כריתות רחם והליכים כירורגים אחרים שנעשו ללא הסכמה בנשים במתקני כליאה בארצות הברית. ברקע: היסטוריה אמריקאית של עיקור כפוי במאה האחרונה, בקרב אוכלוסיות מוחלשות – ילדות אמנה, נכות, סובלות ממחלות נפש, וכהות עור

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

הייתי שם

Reading Time: 50 minutes במה פתוחה לעדויות על אלימות כלפי נשים, כחלק מפרויקט #הייתי_שם בעמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת. העדויות הללו מציגות תמונה רחבה ומעמיקה של אלימות כלפי נשים בישראל ושל המדינה, החברה והתרבות שתומכות בה.

בעקבות האימהות – יומן מסע

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.