לתחושתי, יום האישה הוא מיותר לגמרי, או לא מספיק בכלל. הוא מיותר – כי אנחנו נשים כל יום, ולא צריך לציין זאת באופן מיוחד. והוא לא מספיק בעליל – כי אי-השוויון והאפלייה ממשיכים להתקיים ולא די להיזכר בהם יום אחד בלבד. נשים כמו ליזי דלריצ׳ה לא מחכות ליום האישה בשביל לזהור, או בשביל להיאבק ולכן אני שמחה לספר עליה היום, או בכל יום.

דלריצ׳ה היא ראשת מועצת גני תקווה מזה שבע שנים וחברת המועצה ב- 15 השנים שקדמו לכהונתה. כשנבחרה היא הייתה אחת מבין ארבע נשים העומדות בראשות מועצות מקומיות, מתוך 257 בארץ – מעוז בולט במיוחד של אי-שוויון בייצוג, שצועק מרוב חשיבות והשפעה על חיי היום יום שלנו. היום כבר יש 15 ראשות מועצה, שנפגשות בפורום אותו היא ייסדה.

הסיפור של ליזי דלריצ׳ה – שמתוך תחושת אחריות ושליחות, לצד משיכה לשירות הציבורי, הפכה מסמנכ״לית כספים בהייטק לראשת מועצה מקומית – הוא סיפור אישי אבל גם אוניברסלי. סיפור על החסמים החברתיים העומדים בפני נשים בכניסה לעמדות השפעה ובפרט למגזר הציבורי ולפוליטיקה המקומית. אבל גם סיפור על נשים ועל גורמי המשיכה וההשפעה הייחודיים שלהן לתחום. 

די-אנ-איי של אכפתיות: מוועד ההורים למשרד ראשת המועצה

ליזי דלריצ׳ה החלה את דרכה בפוליטיקה דרך מעורבות בוועד ההורים של בנותיה והובילה מאבק הורים לשינוי הניהול של בית הספר שלהן ויצרה קשר עם ראש המועצה. לאחר מכן הוא הציע לה להיות חברת מועצה – תפקיד אותו ביצעה בהתנדבות, במקביל לעבודתה כסמנכ״לית כספים בחברת הייטק.

לאורך כהונתה, נושא החינוך היה חשוב במיוחד לדלריצ׳ה – היא הייתה פעילה בהקמתו של תיכון ביישוב, לאחר שבנותיה ותלמידי המועצה נאלצו להרחיק עד יהוד או קריית אונו, וחברי המועצה היו צריכים לשאת ולתת על תעדוף מכסות לתלמידים מהמועצה בבתי ספר אלו.

ליזי דלריצ׳ה. צילום: אביגיל עוזי
ליזי דלריצ׳ה. צילום: אביגיל עוזי

לאחר 15 שנה כחברת מועצה בהתנדבות, פרש ראש הרשות והיא התלבטה האם להתמודד על תפקיד ראשת המועצה, לוותר על מסלול הקריירה ועל הנוחות של ההייטק ולהתמקד בעשייה ציבורית במשרה מלאה. היא מספרת שהתייעצה עם חברים שהמליצו לה שלא להתמודד, ״החלטתי ללכת בעקבות הלב, כבר אז הבנתי שנדבקתי בחיידק העשייה הציבורית. למרות האזהרות מהסביבה שלי שמא אפגע – אמרו שאני רגישה מדי, שזה תחום גברי ומה אני בכלל מבינה בתשתיות.״ 

את מרגישה שהיו מחירים ששילמת על ההחלטה?

״שילמתי בראש ובראשונה מחירים כלכליים – במקום לקבל מעת לעת פדיון מניות ושכר גבוה, עברתי למשרה ציבורית בשכר נמוך בהרבה. מאדם פרטי שתמיד שמה הטוב הולך לפניה עברתי לעולם שבו את צריכה להוכיח שאת ישרה. מראש את נכנסת בתדמית שאת לא ישרה, הרי מי הולך לפוליטיקה? תמיד אומרים שמשוגעים או מושחתים. לא הרגשתי משוגעת וידעתי שאני לא מושחתת. השם שלי היה לי חשוב מאוד הייתי מוכנה כבר להיחשב משוגעת, רק לא מושחתת.״  

דרלריצ'ה מתארת את הפער בין מסלול ההתקדמות לאישה במגזר הפרטי לעומת הציבורי: ״היה קשה ומורכב לאישה להגיע להיות מס' 1 בחברה פרטית, ואת צריכה לעבור מבחנים וראיונות. במגזר הציבורי ובשלטון המקומי בפרט את צריכה להיבחר על ידי ציבור גדול, זה מורכב ועלול להיות מפחיד ומבהיל למדי. אני יכולה להבין למה לנשים קשה לקחת את ההחלטה הלא פשוטה הזו"

"נשים משלמות גם מחיר גבוה הרבה יותר לכישלון במגזר הציבורי", מספרת לי ליזי דלריצ'ה בשיחה, "אחרי שאני שמה את כל השם המקצועי שלי בצד, עוזבת את אזור הנוחות שלי ומתמודדת לתפקיד פוליטי כאישה אתקל בקושי משמעותי הרבה יותר להוכיח שאני מנהיגה ראויה – כי אנשים יותר מדי רגילים לראות מנהיגים גברים.״ 

ליזי דלריצ'ה בישיבה מקצועית
ליזי דלריצ'ה בישיבת סטטוס היערכות לשעת חירום, של פיקוד העורף

"גברים דיברו אליי לאט בישיבות כדי שאבין על מה הם מדברים"

למרות החסמים לכניסתן של נשים למגזר הציבורי, דלריצ׳ה מזהה התאמה גבוהה יותר של נשים לתפקיד: ״אני חושבת שזה דווקא המקום שבו אנחנו הנשים יכולות להיות הכי חזקות – המגזר הציבורי מבוסס על מערכות יחסים, נרטיב של אוכלוסיות שיש צורך להבין ולגלות בו אמפתיה, להכיל ולכבד את המגוון – לגשר בין צרכים.״

איך העובדה שאת אישה משפיעה על צורת העבודה שלך?

" אני בונה קואליציות ושותפויות. יש לי אופוזיציה של 4 מתוך 13 חברי מועצה. מאחר שהצלחתי לכנס קואליציה, ההתנהלות היא של אמון, חברות. סומכים עליי ונותנים לי לעבוד״. היא מסווגת זאת כניהול נשי: ״המקום שלי כאישה מאפשר לי להבין את הצרכים של כולם ושלא צריך שאחד יפסיד. אני מנהלת מערכות יחסים ללא אגו ומבינה לעומק מה מניע כל אחד ומכבדת את זה. ככה את יכולה ליצור מערכת יחסים של ניצחון הדדי, מקום שבו כולם מרוויחים.״

״במשבר הקורונה גילינו לראשונה שלא צריך להיות ביטחוניסט כדי לנהל משבר, גילינו כמה חשוב שיהיו אנשים שיבינו נפשו של ילד והורה, להבין את ההיבטים הפסיכולוגיים ולא רק להוריד את מספר המאומתים, לא לעסוק בבעיה אחת מבלי לראות את האדוות שנוצרות בתהליך. ראינו נשים רגישות שמובילות את ערים ברגישות ונחישות.״ 

ראשת ממשלת ניו זילנד מלמדת את הבנים איך לנהל משבר

איך הסביבה הגיבה אלייך, כאישה בתפקיד ראשת מועצה?

״בשנה הראשונה בתפקיד הרבה גברים שפגשתי בדרך המקצועית – בישיבות, בכנסים, דיברו אליי לאט כדי שאני אבין על מה הם מדברים – כולל יזמים בנושאי בנייה ונדל"ן, תשתיות ונושאים כלכליים… עד שהבינו שאם לא ידברו אליי הרבה יותר מהר אני מאבדת את הסבלנות ומשתעממת. את התוכן הבנתי מהר בזמן שהם עוד לא סיימו 'להסגביר' לי לאט.״  

בקדנציה הראשונה שלה, היא היתה מחזה יוצאת דופן – אחת מתוך ארבע ראשות רשויות ברחבי הארץ. ״החווייה הייתה חווייה חלוצית ומחייבת, שאנחנו פשוט חייבות להצליח להתעלות למול כל הציפיות.״ היא מספרת, ומוסיפה שסייעה לחברות מועצה מרחבי הארץ שפנו אליה בעקבות כך – בלויי מקצועי, תמיכה ושיתוף רעיונות. 

לנשים יש כוחות ייחודיים שמועילים למגזר הציבורי

אך לצד האוירה החלוצית, דלריצ'ה גילתה אחווה של גברים בתחום, שנשענו על היכרות קודמת דרך תפקידים קודמים – בצבא ובשירות הציבורי. "כמו איזו אחוות שריונרים״ לדבריה. ולכן, עם היבחרה לקדנציה שנייה, כשלצידה כבר 14 ראשות רשויות בארץ – היא הקימה את ״פורום ה-14״. בנוסף, היא מובילה את הוועדה של משרד הפנים לקידום שוויון מגדרי, לבקשת מנכ״לית המשרד, ובמסגרת התפקיד כתבה דו״ח על קידום נשים בשלטון המקומי.  

אז עם כל האתגרים האלו, למה בעצם כדאי לנשים להתמודד לתפקיד ציבורי כזה?  

״שילוב נשים בעמדות מפתח ובפרט בראש הרשויות המקומיות בישראל, זו לא פחות מאשר משימה לאומית. אנחנו צריכות אותן כדי לשנות את פני השלטון המקומי. זה לא מרחב גברי, זה מרחב שמשפיע על כל אורחות חיינו: איך יראה המרחב הציבורי, איזה מתקני משחק יהיו, סיוע למשפחות מצוקה, תשתיות, כלכלה עירונית, שיח ציבורי, נוער". 

המקרר הקהילתי של גני תקווה, ליזי דלריצ'ה וחברת הכנסת אורנה ברביבאי

"לקחתי על עצמי משימה לתרום להגדלת מספר הנשים בזירה המקומית, זו משנתי, על הערכים האלה גדלתי ואני מעבירה אותם הלאה. את, שחושבת לעצמך שאולי יש לך סיכוי, שתוכלי לשנות את מה שמפריע לך, שתוכלי להנהיג, להוביל ולפעול למען עשרות אלפי תושבים שרק מחכים למנהיגה נשית: הצטרפי אלינו".

(*) ליזי דלריצ׳ה היא גם חברת דירקטוריון בעמותת שי-וויון ופעילה בולטת בעמותת כ"ן. היא מובילה את השיח בנושא שוויון ומניעת אפלייה ביישוב גני תקווה, ובימים אלו יוזמת מחקר אקדמי בנושא השפעתה של ראש רשות מקומית אישה על תפיסת השוויון והערך העצמי של ילדות וילדים ברשות. לעמוד הפייסבוק של ליזי דלריצ׳ה

לכתבות נוספות על נשים בפוליטיקה המקומית לחצו כאן

תמונות בכתבה: דוברות המועצה תמונה של ליזי דלריצ'ה: אביגיל עוזי

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית
החלטות משרד החינוך על קיצוצים וצמצומים בתקציבי החינוך בגיל הרך הם יריה ברגל בדרך להתאוששות החברה הישראלית מאתגרי המלחמה. הגיל הרך הוא הפתרון למשבר, לא הבעיה. זה הזמן לפיתוח תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתוציא אותנו מהבוץ.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.