לעמוד הראשי של הפרויקט
מאת: בת אל אמסטר שוורץ
לפני שהפכתי את אמא שלי להיות אמא, היא היתה צביה. וגם אחרי שהיא ילדה אותי – היא עדיין הייתה צביה. גם אמא של-, וגם אישיות מופלאה, מגוונת, מלאה ושלמה בזכות עצמה.
אמא שלי לימדה אותי שאפשר להיות אמא טובה, ואפילו טובה מאד – ועדיין לדאוג לעצמך. מהרגע שנולדתי היא השקיעה את כל כולה בי, בטיפולים הרפואיים שהייתי צריכה לעבור, בלשמור עליי מהעולם הקשה שבחוץ, לגונן עליי ועל אחותי מהשפעתם של גירושים הרסניים ושל אירועים שונים במעגל החיים. אבל תמיד, תמיד אני זוכרת אותה גם יוצאת לבלות, לרקוד, לפגוש חברים ולטייל – איתנו, עם אבא שלי או עם חברים וחברות.
אמא שלי היא לא אמא מושלמת, כי אין דבר כזה. אבל היום, כשאני אמא בעצמי, אני כבר יודעת שאין דבר כזה אמא מושלמת. יש אמא שלמה – אמא שהיא אנושית, טבעית, אמיתית, וגם טועה. אמא שהיא קודם כל בנאדם, עם סל שלם של צרכים, מחשבות, רגשות ודעות.
אמא שלי לימדה אותי להיות אמא שלמה – אמא שהיא הכי אמא של-, וגם הכי בת זוג של-, וגם הכי חברה של-, וגם הכי רק היא, לבד, בלי שותפים ועם הרבה "אני", שחייב להיות שם כדי שהיא תוכל לתת לאחרים.
תודה, אמא, שנתת לי את התשתית לאהוב, לסמוך, לצמוח, להיות – ועל זה יכולתי להיבנות ולהפוך לאמא שאני היום.
מוקדש באהבה לצביה שוורץ.
