לעמוד הראשי של הפרויקט
מאת: שובל בר
מכתב תודה לאמא שלי, שמהרגע שהגחתי לאוויר העולם תמיד אמרה לי שאני יכולה לעשות הכל, כל עוד אני עושה באהבה.
לאמא שלי, ששפתה היא שפתי ומהיום שהתחלתי לדבר לימדה אותי לעמוד ולהילחם על עקרונותי. לא באלימות, אלא בעזרת שיח ודיון.
לאמא שלי, אשת החינוך שבזכותה אני יודעת שלמידה היא מתנה, אבל שציונים אינם מגדירים אותי.
לאמא שלי, שלימדה אותי להעניק – לא כי אני חייבת, אלא כי אני רוצה.
לאמא שלי, שפרצה את גבולות הדת בילדותה אבל שומרת על המצווה הכי חשובה באדיקות – ואהבת לרעך כמוך.
לאמא שלי, שהראתה לי שליופי אין גבולות, אין מידה, אין מחיר.
לאמא שלי, שלא מתביישת לדבר על מין ומיניות, שעודדה אותי להכיר את גופי, ללמוד אותו, לאהוב אותו.
לאמא שלי, שהסבירה לי שזו אף פעם לא אשמת הקורבן, אלא תמיד אשמת הפוגע.
לאמא שלי, שיחד עם אבי יצרו בית שעומד על ערכים של כבוד הדדי, שיוויון ואהבה.
לאמא שלי, שמגשימה את חלומותיה כל הזמן, שהוציאה לאור ספר, שלומדת לדוקטורט, שמשנה את העולם.
לאמא שלי, שלאהבתה אין גבולות.
תודה אמא
בגן העדן ישבנו מול שני עצים
עץ הדעת ועץ החיים
מימים כפי שהיינו בדעת בחרנו וגם בחטאים
