הו באפי, כמה טעיתי כשזנחתי אותך בתור נערה מתבגרת. לא רציתי את מה שהיה לך להציע, לא רציתי ערפדים עם פרצוף תשעה באב שמסתובבים בבתי קברות כמו אדגר אלן פו ותוהים על מהות קיומם. לא רציתי מכשפות יהודיות חסרות ביטחון עצמי שבעצם היו ממש כמוני, רק מחפשות להשתייך. סלחי לי באפי, הייתי ילדה ולא באמת הבנתי. לא באמת הבנתי כמה הכנת אותי ללכת לאניטה בלייק שתלמד אותי את כל מה שאת כבר שכחת על חברות ומיניות ואומץ ( אני חושבת שאת ממש תאהבי אותה, היא מגניבה בטירוף והיא ממש חכמה). אני מבינה את כל זה רק עכשיו, כשאני סטודנטית לתואר שני וחוקרת מיניות נשית בפנטזיה אורבנית ומבינה שאי אפשר בלעדייך, את היית שם קודם לפני כולן. לפני בוורלי הילס 90210 (לא להאמין שאמא שלי הרשתה לי לצפות בדבר הזה) , לפני בנות גילמור (שמעולם לא אהבתי, כמה שהן יתאמצו ודיאנה עדה שהן התאמצו, הן לא יהיו את בחיים).
אבל היית שם יחד עם זינה הנסיכה הלוחמת (שגם לה אני חייבת התנצלות אבל זה כבר מכתב אחר) ולימדת אותי גם כשלא רציתי להקשיב וחשבתי שאת חופרת ומדברת שטויות של אופרת סבון נעורים ממוצעת (זה לא נכון וגם על זה אני צריכה לבקש סליחה בהזדמנות). אני מבינה כמה אני רואה את עצמי בווילו, שעמדה מול אמא שלה בפרק "ג'ינג'רברד" ואמרה שהיא לא קבוצת גיל, היא עצמה קבוצת ווילו. תביני באפי, אני לקוית למידה. יש לי דיסקלקוליה והפרעות קשב וריכוז וכל חיי רק רציתי להיות כמו כולם, רציתי לפתור משוואות יחד עם הילדים שלמדו חמש יחידות מתמטיקה ורציתי שהמחשבות שלי לא ירוצו כמו ערפד שבורח ממך, רציתי לא לגמגם כשאני מדברת כי המחשבה שלי הקדימה את קצב הדיבור ובעיקר רציתי להיות מישהי אחרת יותר מוצלחת.
מה שלא הבנתי אז ואני מבינה היום הוא שווילו דיברה אותי. היא דיברה אותי כשהיא עמדה שם מול אמא שלה ותבעה ממנה הכרה בה, בכישרון שלה ובידע שלה וביכולות שלה. ווילו דיברה אותי כשהיא פרחה עם הכישוף שלה שהציל את כולם כמה פעמים, היא דיברה אותי כשהיא התנגדה למערכת שרצתה לקבע אותה בתור ילדה מבולבלת שלא מבינה מהחיים שלה. לא יודעת אם את מכירה אותן, אבל שרה גילברט וסנדרה גובר הן חוקרות ספרות והן כתבו ספר שלם על סופרות מהמאה התשע עשרה (תבקשי מג'יילס שישאיל לך בטוח יש לו).
בכל אופן, הן כתבו על המראה של המלכה בסיפור של שלגייה בתור הדהוד של הפטריארכיה שאומרת לנשים שיש להן בדיוק שתי אופציות של ייצוג, או מכשפה רעה או מלאך גואל ועדיף להן להיות מלאך גואל כי מכשפה זה רע. ובכן, הפטריארכיה טועה כמו תמיד. מכשפות זה דבר טוב, אני יודעת כי מכשפה אחת לימדה אותי דברים שאין מצב שהייתי לומדת במקום אחר. ווילו לימדה אותי שאין דבר כזה מכשפה רעה, יש מכשפה שמשתמשת בכוחות שלה כדי להזיק. ווילו לימדה אותי שהשונות שלי בסדר, הלקויות שלי לא מגדירות אותי כי אני הרבה יותר מסך הלקויות שלי.
ווילו לימדה אותי שמותר לי לגמגם כשאני מדברת וזה לא עושה אותי פחות רהוטה וחכמה כי אם לווילו מותר אז גם לי מותר. כי ווילו הייתה כל מה שרציתי מחברה טובה בתיכון ולא היה לי, כי כולן סביבי התעסקו עם בנות גילמור והאם הן בעד דין או ג'ס (שהם כמו אנג'ל וספייק, רק בלי כל הקטע של הניבים) ואני לא התעניינתי בעוד צרות יפות של ילדה יפה והאמא הילדה שלה.
הייתי ילדה שחיפשה משהו אחר ולא ממש ידעתי מהו אז הלכתי לחפש אותו אצלך ואצל זינה הנסיכה הלוחמת וניקיטה. את שלושתכן זנחתי, אל שתיים מכן לא חזרתי מעולם ורק את תמיד נשארת שם ברקע, מחכה לי שאני אבין וארצה ללכת לבקר אותך וקיבלת אותי בזרועות פתוחות כשחזרתי עכשיו כחלק מקבוצת מחקר שמוקדשת כולה רק לך. רק על זה מגיע לך צל"ש, כי לא כל אחת הייתה מקבלת כמוך. דיאנה עדה שאני מבטיחה לא לזנוח אותך ככה יותר, כי תכלס זה לא מגיע לך. מבטיחה להביא לך קאפקייקס מקושטות עם יתדות. תודה לך באפי ובעיקר תודה לך ווילו, כי בזכותך הבנתי וחיבקתי את המכשפה הפנימית שלי.
