מאת: דפנה קפה אלפא
בסצנה הראשונה בסרט "פוקהונטס" אנחנו רואות את הימאים הלבנים האמיצים מחבקים את נשותיהם וילדיהם ועוזבים באוניות. הנשים נשארות עם הילדים לשמור על הבית ומחכות לגברים היוצאים אל האופק המרתק ואל המרחבים הקסומים.
כמה סצנות לאחר מכן, ואנו רואות תמונה דומה אבל ביבשת שונה: גברים משבט אינדיאני שבים אל הכפר והנשים והילדים רצים אליהם בשמחה, כמו חיכו להם בציפייה דרוכה.
מקומות שונים, ותרחישים דומים: הגברים הם אלו היוצאים הרחק. לנוע בעולם, לחקור אותו, לייצר בו מציאות חדשה. והנשים? הן ממתינות בבית. התרבות משנה פחות מהמגדר. אם את אישה, הבית הוא מקומך.
הסרט "פוקהונטס" מבוסס על הסיפור האמיתי (*) של המפגש במאה ה-17, בין שבט ילידי באמריקה לבין אנגלים שבאו לכבוש את הקרקע. הוא יצא לאקרנים ב- 1995 והרבה שינויים חלו בחברה המערבית מאז. הסרט זכה להרבה קריאות קולוניאליסטיות ב-25 השנים האחרונות. וב-2020 אביט בו דרך עדשה משולבת של פמיניזם ביקורתי ועדשת שימור הסביבה. אולי תופתעו – אבל הן משתלבות היטב יחד.
חשבון סופי:
האם, האב, ורוח הכובש
הסרט מתחיל עם חברת הסחר ששמה virgin, בתולה. דרכה מפליגים הימאים האירופאים בדרכם לגלות ולכבוש אדמות "שלא ננגעו קודם לכן". כבר בנקודת הפתיחה נוצרת הקבלה בין נשיות ובין כדור הארץ. ה"בתולה" (ולא משנה אם היא אישה, ספינה, חברה או אדמה), זוכה ליחס דומה מצד הגברים ה"אמיצים": הם כובשים אותה, טורפים אותה, משנים אותה, מחפיצים אותה, מספחים אותה אליהם כאל רכוש.
ד"ר קארל יונג הוא פסיכואנליטיקאי שתבע את המושגים ארכיטיפ האב וארכיטיפ האם, או "האם הגדולה". אשתמש בהמשגה שלו על מנת להציע קריאה ביקורתית מגדרית בפוקהונטס, כזו שמחוברת להתבוננות על שימור כדור הארץ.
"ארכיטיפ האם" מכיל בתוכו (בצדו החיובי של הארכיטיפ) אלמנטים וסמלים אותם אנו מקשרים לרוב אל "הטבע", ובתוכו אמא אדמה, הנהרות, הימים, בעלי החיים. כל מה שנמצא בגדילה וצמיחה, מעגליות ה"כאן ועכשיו" והירח.
למולו, וככוח משלים, מאזן וחשוב, עומד "ארכיטיפ האב", המביא עמו מושגים של הישגיות, מטרות, כיבוש, שליטה, כוח ובטחון, קידמה, חדשנות והשמש.
לכבוש בתולה
הסרט מציג, בצורה ראשונית ונכונה בתמימותה לשנות ה-90 (שאז נוצר הסרט), פערים עצומים בין התרבות המערבית לזו השבטית של ילידי אמריקה הדרומית.
המלחים המערביים מתוארים דרך "ארכיטיפ האב": הם קשוחים, גסים ולוחמניים וכל מטרתם היא הזהב והעושר (זהב ויהלומים מקושרים באופן סמלי אל ארכיטיפ האב בגישה היונגיאנית). הם אפילו מצוירים כרחבי גוף ופינות גופם ופניהם חדים ונוקשים.
למולם, ילידי אמריקה השבטיים הם עדיני פנים, רכי שיער ויפי תואר. כל תנועותיהם אומרות שירה ותנועה והרמוניה עם סביבתם. למעשה הם הטבע בהתגלמותו – האם והרוח הגדולה. הם מייצגים את הקשר לכל מה שטבעי, זורם והרמוני.
באופן התבוננות זה, כל מהות הסרט, מסע הכיבוש של היבשת הבתולית במטרה "להשתמש" בה ולהפכה לכל מה שירצה האדם הלבן המערבי, הוא בעצם השתלטות הגברי על הנשי, כיבושו והחפצתו.
ללכת מחוץ לסדר
פוקהונטס עצמה היא דמות מעורבת. מצד אחד יש בה אלמנטים "נעריים" שובבים ואמיצים, למשל כשהיא קופצת מצוק ללא היסוס. מהצד השני היא עדינה ורכה, מחוברת לבעלי החיים ולטבע, חולמת חלומות בעלי סמליות, ומדברת עם רוחות העצים ועם דמות אם משמעותית החיה בעץ עתיק.
בתוך השבט, לפוקהונטס אמנם יש רצונות משלה, אבל אביה מתעלם מהם ורוצה לשדכה ללוחם הגדול של הקהילה כדי ש"יבנה לה בית בעל קירות איתנים". היות ומדובר בשבט בו חיים באוהלים, זו אמירה שמזכירה לנו שהסרט נוצר בידי יוצרים לבנים בקליפורניה של שנות התשעים.
פוקהונטס, בחושיה המחודדים, חולמת על חץ מסתובב במעגלים. חץ הוא סמל גברי ופאלי מובהק, גם מחוץ לכותלי הפסיכולוגיה היונגיאנית. המעגל, לעומתו, הוא סמל נשי מובהק. חץ המסתובב במעגלים הוא כמו מטרה שאיבדה כיוון.
בסצנות הבאות, מגלה פוקהונטס שהחץ בחלום בא לסמל את ג'ון סמית ,הלוחם הלבן ויפה התואר בו היא מתאהבת. גם ג'ון סמית מתאהב בה ובעצם משם והלאה "מאבד" את המטרה לשמה הפליג עם חברת "ווירגי'ן".
בעקבות הדרכתה הוא אינו מעוניין עוד בכיבוש האדמה: כריתת עצים, שריפת היער, חפירות לזהב ופעולות נוספות שחבריו להפלגה מיישמים בזריזות. היא מלמדת אותו להתחבר עם דובים ולרוץ עם איילים ובעצם מפרקת את תוכניות הכיבוש האגרסיביות.
גבריות מנצחת?
אבל זה לא ממש עוזר להם והחיכוך הבלתי נמנע מגיע – השבט ה"פמיניני" המחובר לטבע נסחף אחר הצבאיות הגברית של האדם הלבן. ושוב, הגברים בסרט הם זהים. לא משנה מאיזו תרבות אתה בא: אם אתה גבר אתה תילחם.
וכך, פוקהונטס נקראת לסדר ע"י אביה בטענה כי ביישה אותו. הוא דורש שתיכנע ותסכים לחתונה המתוכננת עם בן השבט שלה. היא אינה משתפת פעולה עם "הסדר החברתי", מסרבת לאביה והולכת אחר ליבה ואהבתה לג'ון סמית.
סמית נלחם עם החתן המיועד על אהבתה של פוקהונטס (כאילו לא בחרה בו כבר בעצמה) ומנצח. הדבר מוביל למותו של האינדיאני ולהמשך מעגל הלחימה: כעת אביה של פוקהונטס רוצה להרוג את סמית.
פוקהונטס שוברת מוסכמות
בשלב הזה של הסרט, מופיעה פעולה כפולה של עוצמה נשית: פוקהונטס עומדת מאחורי בחירת ליבה, ובאקט של אהבת האדם הכללית והספציפית היא נשכבת על סמית ועוצרת את אביה שנייה לפני שהוא מניף לעברו יתד פאלי.
פוקהונטס קוראת לאביה לבחור בדרך החמלה והאהבה – דרכם של ילידי השבטים מאז ומעולם. בעצם היא מבקשת ממנו לבחור בהתנהגות "נשית" ובחמלה. לאחר רגע של היסוס, ה"רוח הגדולה" שולחת אל ראש השבט מסר זהה בדמות עלים עפים ברוח. הוא משתכנע ונמנע מרחץ דמים.
בשלב הבא הימאים הלבנים עוברים תהליך דומה. הם מבינים שהאינדיאנים הם אנשים טובים בהרבה מהם, עושים את הצעד הנכון, מסיימים את הלחימה וממהרים להסתלק מהאי.
המחיר של אישה מורדת
הכל היה יכול להסתיים נהדר לולא נפצע קשה ג'ון סמית מיריית אקדח של האיש הרשע האמיתי בסרט: נציג החברה הלבן צמא הזהב. באי הקסום יש רק תרופות מקומיות וטיפול רפואי "מפגר" ונחשל ולכן חייבים הימאים לקחת את ג'ון סמית חזרה לעולם המערבי הנאור בכדי להצילו. כך נמנעת אולי לנצח אהבתם של השניים.
האם הבחירה התסריטאית לשלוח את סמית הביתה מחזירה את פוקהונטס לסדר החברתי הישן בשבט שלה? מה שבטוח הוא, שכשאנו זוכרות שהסרט נוצר ב- 1995 ניתן לראות בו את אחד מהפעמים הראשונות בהן דיסני ערערה על הסדר המסורתי, המערבי, הלבן.
בצורה בוטה וחדשנית לזמנה, בת הצ'יפ המסורה עושה ככל העולה על רוחה ובוחרת עם מי להתחתן/ לחיות/ ולבלות את ימיה. זה נכון שהיא לא זוכה באושר ועושר לעד עם אהוב ליבה, אבל אולי זה הרווח, ולא רק המחיר, של נסיכות דיסני החדשות.
אהבת את מה שקראת? נמשיך עם "בחזרה לדיסני" גם בשבוע הבא, עם סיפור אגדה חדש. ועד אז, לכתבות הקודמות בפרויקט לחצו כאן
(*) זהו הסרט הראשון של דיסני שמבוסס על סיפור אמיתי. בשתי הגרסאות נמצא התמודדות בין השבט של פוקהונטס לכיבוש האנגלי והצלת חייו של סמית בעזרת פוקהונטס. אבל, סיפור האהבה בין השניים מעולם לא הוכח היסטורית, בעיקר כי בזיכרונותיו של סמית נכתב שפוקהונטס הייתה בת עשר כשפגש בה….
תמונה בראש הכתבה: Jakob Owens מאתר Unsplash, איור "הפמיניסטית הרדיקלית": נעה כ"ץ, לוגו "בחזרה לדיסני": גילי רומן, קומיקס: באדיבות feministdisney
