נפגעות תקיפה מינית בזמן לידה: מענה חדש לבעיה מושתקת

מאת: יעל דור

גרפיקה: יעל אופיר

"אני זוכרת היטב את השעון בחדר לידה כי היה דומה לשעון שהיה תלוי בקיר בחדר בו ישנתי בזמן הפגיעה המינית שלי. לא רק ששעון מאז ומעולם היה בעיניי מטריד, אלא שעכשיו שעת החיים החדשים התקשרה באופן מחריד לאותה השעה בה התוקף היה מגיע לחדר. ביום קבוע ובשעה קבועה. אותה שעה בה נולדה בתי…".

זוהי עדות של עמית, בקבוצת "אמהות משתפות", שמוסיפה "הבאת חיים לעולם זאת חוויה שמימית ועוצמתית אבל לא עבור כולן. לידה יכולה להיות טראומטית עבור כל אישה. אך על אחת כמה וכמה עבור נשים בעלות היסטוריה של תקיפה מינית ".

בשנים האחרונות יותר מידע מצטבר על החוויות הייחודיות שנשים שנפגעו מינית עוברות בזמן ההריון, הלידה והאימהות. כיום אנחנו יודעות שלרוב נשים אלה מתחילות את ההריון בסף חרדה גבוה ההולך ומתעצם לקראת הלידה. הן נוטות להפגין יותר סימפטומים של דיכאון במהלך ההריון והכאב מועצם יותר. במהלך הלידה עצמה, גבוהה יותר האפשרות שהתערבויות רפואיות יתורגמו לפעולה פולשנית וחודרנית, הסגת גבול, ובעקבות כך עוררות מחודשת של טראומה, כך שנוצרת לידה טראומטית.

איך נראית לידה טראומטית?

מהן הסיבות לתופעה? אם עד ההריון הייתה לנשים אפשרות בחירה, אם להגיע לבדיקות אצל הגניקולוג.ית, הרי במהלך ההריון הן מחויבות לכך. הבדיקות כוללות נגיעות באיבר המין, בדיקות וגינאליות ואפילו מחטים – כל אלו עלולים להחוות כחדירה וכאב לגוף, כמו שנחוו בזמן הפגיעה. לנשים שחיות עם טראומה, נוזל האולטרסאונד יכול להחוות כזרע ושתיה של המיץ המתוק בבדיקת סכרת יכול לעורר בחילה. כלומר, הפעולות שקשורות להריון וללידה הופכות לטריגרים שמחזירים את הנשים לרגעי הפגיעה.

בזמן ההריון, השינויים בגוף משפיעים בצורה שונה על חלק מהנשים שנפגעו מינית. החיים עם פוסט טראומה כוללים לעיתים תחושות שהגוף פגום. בזמן ההריון התחושה הזו הופכת למורכבת יותר: חלק מהנשים חוות פחד שהגוף הזה לא יכול להכיל את ההריון, ופחד מן האפשרות שלא יצליחו להיות אמהות טובות ומגוננות. וכך, נשים רבות מגיעות ללידה מותשות נפשית ובהרגשה שהגוף שלהן אינו ברשותן, שוב.

לידה טראומטית יכולה להיווצר בגלל הימצאותו של צוות רפואי זר בחדר, חוסר היכולת לצפות את מהלך הלידה ואי הוודאות מערערת את מיקומן ותחושת השליטה נלקחת מהן, בצורה שיכולה להחוות כדומה למה שחשו בזמן התקיפה. כל אלו עשויים להוביל לטריגרים ו/או לשחזורים שגורמים לניתוק רגשי ומכאן להאטה בצירים, מעבר לזמן המקובל, והאטה בדופק העובר. הסיכוי להתרחשות לידות קיסריות ומכשירניות (לידה באמצעות מכשיר ואקום או לידה באמצעות מלקחיים) שכיח בנשים שעברו תקיפה מינית.

"איך בכלל אני יכולה לקשר את הגוף הקטן הזה למשהו חולני ומיני כל כך"

בקבוצה של "אימהות משתפות" סיפרה שלי על ההבזקים הטראומתיים שליוו אותה לאורך החודשים הראשונים לאחר הלידה:

"אצלי הכל היה בלתי נסבל. במקלחות ומהתבוננות באיבר המין בעת מריחת משחה או סיבון ראיתי את איבר המין שלי ויכולתי לחוש במגע הלא רצוי שם, בין הרגליים. עצם המחשבה גרמה לי להרגיש שאיבר המין שלי מתבייש, לא אני. לפעמים רעש המריחה היה מוציא צליל כזה, אפשר לשמוע אותו תוך כדי אקט מיני כשיש חיכוך ומגע בין עור לעור וזה שיגע אותי. גרם לי להרגיש איומה. איך בכלל אני יכולה לקשר את הגוף הקטן הזה למשהו חולני ומיני כל כך.

כל החתלה שעלה לי בה הבזק יצאתי מהחדר כמו אחרי ריצת מרתון. במשך הזמן זה החריף כי פתאום עלו בי שאלות ומאוד רציתי להבין למה הוא עשה את מה שעשה (התוקף). אחר כך מצאתי את עצמי מתנתקת. גם אם הייתה בוכה הייתי נושמת כמו בלידה ומתחברת אליה שוב בסיום.

עד היום יש רגעים שאני לא יכולה לסבול, כמו כשהיא משחקת עם הלשון תוך כדי שאני מדברת או כשהיא ממש רוצה לשבת לי על כף הרגל ולהתנדנד. הדברים הטהורים האלה שהם גילוי של הגוף בצורה הכי מקודשת ונטולת מיניות, מקפיצים אותי".

לאחר הלידה, בבית, הפעולות היומיומיות של טיפול בתינוקות מביאות לעיתים את העבר אל תוך ההווה. עוררות מחודשת של טראומה יכולה להופיע גם כשנדמה שההריון והלידה מאחורייך ושאת במסע גיבוש זהות אימהית והבנת המרחב הנכון עבורך ועבור התינוק.ת שלך.

נשים רבות מרגישות קושי להיות אימהות המסוגלות לתת מענה רגשי יציב וטיפול אוהב. חלקן מספרות שהן מרגישות כמו חבית נפץ- לא רק שהן חוזרות להרהר בפרטי הפגיעה וביכולת הפיזית והנפשית שלהן למנוע אותה, הן גם חשות שהן מסוכנות לתינוק.ת . אין בהן כוחות נפשיים ולרקום קשר אישי ואימהי, האימהות נוכחת כחוויה חוץ גופית.

"הלידה והטיפול בתינוקת גרמו לי לחוות מחדש את הטראומה"

גם עמית סיפרה ב"אמהות משתפות", על החוויה שהחלה לשלוט בחייה החל כחודשיים לאחר הלידה, והחמירה בהדרגה:

"חצי שנה אחרי הלידה כבר הרגשתי מנותקת מעצמי. השעות היחידות בהן הייתי מסוגלת לחשוב צלול היו השעות הקטנות של הלילה, וגם אז אכלתי את עצמי מבפנים. זאת הייתה תקופה של חידוד הטראומה עבורי, ובכל פעם שהסתכלתי לעבר הבת שלי והייתי צריכה לחתל אותה ראיתי את עצמי ואת מה שנעשה לי. פתאום גם יכולתי להבין הרבה דברים בתוך הסיטואציה לא ידעתי אז לשים עליהם את האצבע וגם לא בטיפולים שעברתי בשנים מאוחרות יותר. הלידה והטיפול בתינוקת בעצם גרמו לי לחוות מחדש את הטראומה אבל גם ממקום כועס ומתנגד".

נשים שעברו תקיפה מינית מתמודדות עם השלכותיה בשלל תחומי החיים. אך כשהטראומה דופקת בדלת דווקא ברגעים האלו, אישה יכולה לראות עצמה בתור סביבה לא בטוחה עבור התינוק.ת שלה. זהו מצב בלתי אפשרי, כמעט על גבול השיגעון בו אין לדעת מי מערסל את מי, האם את התינוק או התינוק את האם.

לידה טראומטית אינה מסתכמת ברגעים בחדר הלידה. רבות מהנשים חוות תהום בין מי שהיו לפני הלידה ומי שהן אחריה. רבות מהאימהות הטריות הצליחות לחיות לצד הפגיעה ולדעת היטב מתי לתת ביטוי לקול המבטא את הפגיעה ומתי לא. הן עבדו קשה כדי לדעת לתמרן את החיים והמציאות אל מול העבר. רבות הצליחו להרגיש פחות אשמות על התקיפה, להבין שאין בהן דופי, להצליח לענות לתהיות העצמיות: מדוע זה קרה לי? למה לא סיפרתי? איך הסכמתי? לאחר הלידה התחושה היא לעיתים שעד שתחושת האשמה סוף סוף התפוגגה היא חוזרת במינון כפול בהריון ומכופל לאחר הלידה, כשכעת הנשים מרגישות אשמות בנוגע לתפקודן כאימהות.

עבור נשים רבות, החוויה הזו מלווה בבדידות ובשתיקה. הפחד המשתק הוא שאדם חיצוני יגיע, יראה בהתמסרות ובטיפול האימהי שלהן כמשהו סוטה, ויאשר את המחשבות והחששות שלהן. זו אימה שמונעת מהן מלדבר ולהזעיק עזרה, בעוד שכל מה שהן באמת צריכות זהו קול שיזכיר להן שהן הנפגעות ולא הפוגעות.

"עטופה" – פרויקט מיוחד בבית החולים "אסותא"

 כיום יש מספר מרכזי ליווי הפזורים בבתי החולים שלכולם מטרה זהה – יצירת מרחב בטוח ומוכר עבור היולדת, בו תתקיים לידה טראומטית פחות. זאת, על ידי החזרת השליטה על הגוף שלה וזאת במטרה לצמצם נזקים, להוריד את מפלס החרדה ולמנוע עוררות מחודשת של הטראומה. היקף ואופי הליווי משתנים בהתאם למרכז.

אחד מהמרכזים האלו הוא פרוייקט "עטופה" בבית החולים "אסותא" באשדוד. בבסיס הפרויקט, שהוקם לפני שנתיים, עומד רצון עז לשנות את השיח ולשים דגש על סימני מצוקה ועל המצב הנפשי של היולדת. מאז תחילת הפעילות, צוות הפרויקט ליווה כ-150 נשים, מתוכן שליש עם היסטוריה של תקיפה מינית וחלקן האחר עם מורכבות רגשית (לידה טראומטית, לידה שקטה וכו'). העבודה מבוססת על הבנה מעמיקה עד כמה חוויות העבר מציפות בזמן לידה וכמה משמעות יש לצוות המטפלים בהפיכת החוויה למעצימה או, חלילה, למרסקת.

בניסיון להבין קצת יותר את התהליך ושיתוף הפעולה הנרקם בין הצוות הייעודי ליולדת שוחחתי עם יעל ויונטה, מיילדת ומרכזת הפרויקט. היא סיפרה לי שבסמוך ללידה מתקיים מפגש הין היולדות לבין הצוות.

מה קורה במפגש?

"נערך סיור במגוון התחנות במיון יולדות ובחדר לידה. שם אנחנו מתארות בפירוט ליולדת את כל השלבים ובודקות איתה מה הכי נכון עבור על מנת להבטיח שהשליטה תהיה בידיים שלה, זאת כמובן בהתחשב בפרוצדורות הרפואיות ההכרחיות".

ומה קורה לאחר המפגש?

"בעקבות המפגש  אנחנו כותבות מסמך תוכנית והמלצות שמלווה את היולדת במהלך שהותה בבית החולים וכך כל הצוות מגויס לטפל ביולדת. במסמך כתוב כל מה שיכול להבטיח, עבור אותה אישה, חווית לידה בשליטה מלאה. לב המסמך הוא פירוט של הטריגרים העלולים להתעורר, דרכי התמודדות אופציונליות או ניסיון לעקוף את הטריגרים. למשל, עם נשים שחוו תקיפה ופיהן נחסם לא נשתמש במסיכת חמצן אלא במשקפי חמצן". 

היולדת יכולה לכתוב איך לפנות אליה, כיצד לדבר איתה, מה להגיד לה, מה מרגיע אותה, מה קורה במצב חירום ומי רשאי להיכנס לחדר (מבחינת המשפחה) וכו'. היולדת יכולה לבקש צוות נשי בלבד (בהתאם למרכז הרפואי), מוניטור אלחוטי איתו אפשר לזוז והיא  לא צריכה לשכב במיטה, שימוש באולטרה צ'ק (אולטרסאונד חיצוני המכוון לצוואר הרחם ואפשר לבדוק פתיחה באופן חיצוני, וזמין כרגע בבית החולים קפלן).

יעל אומרת שעצם הפגישה המקדימה כבר תורמת להפחתת החרדה ולסלילת הדרך עבור לידה טראומטית פחות כי "רואים את היולדת" – "כתיבת המסמך נועדה להכין את היולדת ללידה עם מינימום טראומה ועל כן יש מעבר על כל מה שיכול להגביר את החרדה שלה".

נקודה נוספת וחשובה לא פחות היא שהעבודה על המסמך והתהליך מול הצוות הרפואי בעצם מסירים ממנה כל צורך להסביר את עצמה ודואגים שהיא תהיה מוקפת בצוות מוכר וכזה היודע את ההיסטוריה שלה.

מהפרספקטיבה של בית החולים מדובר למעשה בשינוי רחב היקף ומוסדי של השיח בחדר הלידה, כדי להפוך אותו ליותר מכיל ואמפתי. הדרכים הרגילות בהן צוותים רפואיים מדברים בחדר הלידה כוללות הנחיות כמו "תרפי", "זה לא יכאב" ועוד, בזמן שהנשים שכובות על הגב, מרותקות למיטה ולא יכולות לזוז. השילוב בין המנח למילים יכול להיחוות כטריגר.

ולכן יש מקום לתשומת לב יתרה למילים בהן משתמש הצוות. חדרי הלידה מגויסים ללוות את שינוי הטון, המילים וחווית הלידה כדי להעצים את האישה ואת גופה החזק. על הדרך הצוות הופך לרגיש יותר, או מה שנקראה "מודע טראומה" ומכך מרוויחה כל אוכלוסיית היולדות.

בחדרי הלידה הרגישים האלו נמצא, מלבד שינויים בבחירת מילים, גם  תיווך והסבר מפורט על מהות הבדיקה ואורכה, הפוגה בין מתן ההסבר עד לקבלת אישור מהיולדת עצמה לבצע פעולה, תשומת לב להתנהגויות המשדרות לחץ ומצוקה כמו התמהמהות בכניסה לבדיקות, חוסר יכולת לבצע בדיקה וגינאלית וכו'.

צוותי חדרי היולדות מתודרכים לסייע ליולדת לנהל קשר חדש עם כאב. יעל אומרת שבזמן הלידה האישה צריכה להרגיש שהיא זאת השולטת בכאב, נושמת לתוכו ומוציאה אותו החוצה. בשונה מכאב פיזי הנגרם בתקיפה מינית שם הוא מוחדר לגוף ומאבן אותו.

תוכלי לתת לנו דוגמאות מלידות שהשתתפת בהן? איך זה נראה בשטח?

"אישה שעברה תקיפה לא יכלה שהמרדים יהיה מאחוריה. אנחנו השתדלנו לאפשר שזאת תהיה מרדימה, אישה  אך גם בדקנו מול האישה מה יקרה במידה ולא נוכל לאפשר זאת. בעלה היה דמות מפתח בסיפור וביקשנו אישור חריג שהבעל ישאר לצידה והוא הרגיע והיה לצידה.

"תהליך הליווי מצריך מהסגל הרפואי למידה מתמשכת והפקת לקחים מיידית ולכן כל מה שקורה בחדר לידה עולה על הכתוב במטרה להשתפר כל הזמן. למשל, הייתה לנו יולדת שעברה את כל הלידה בצורה מעולה ובחוויה טובה ולאחר הלידה השלייה לא הייתה שלמה והיה צורך ברביזיו. התחושה של היד של הרופא בתוך הגוף שלה הייתה נוראית והציפה הכל ולכן בלידה הנוכחית שלה היינו בעיקר מכוונות מטרה סביב השלייה".  

רוב הנפגעות לא מקשרות בין לידה טראומטית לטריגרים

נשים לא תמיד מודעות לקיומם של מרכזי הליווי, ולא תמיד יודעות לזהות בעצמן את סימני החרדה שצצים בעת ההריון ולשייך אותן לתקיפה המינית. ישנם מקרים בהם המטופלת שרויה במצב של הצפה רגשית המופיעה בתחושת אי נוחות וחוסר אונים בעת פעולה רפואית חודרנית ולא יכולה לדבר את הפגיעה שלה. לפעמים הדבר הוא גם תוצאה של הדחקה ארוכת שנים או בעקבות חוסר יכולת רגשית להכיר בסימפטומים שנחווים בזמן ההריון והלידה ולשייך אותם לפגיעה.

לכן, באסותא לקחו צעד קדימה ויצרו תשתית למערך איתור של נשים בהריון שייתכן וחוו טראומה מינית. הרצאות והדרכות מועברות לכלל הצוות הרפואי: מיילדות, רופאים ואחיות במחלקת אם ועובר. ההרצאות נותנות לצוות כלים כיצד לאתר את הנורות האדומות שמאפיינות נשים שעברו טראומה.

יעל אומרת "ההרצאות תורמות לצוות לזהות סימני מצוקה אצל נשים וזה משרת אותנו בלהגיע אליהן, למשל דרך השלוחות שלנו בקהילה. למשל, רופאים שעוברים למיון נשים או אלה שבמקביל נמצאים גם במרפאות הפרטיות ובקופות החולים – מפנים אלינו נשים. הם השליחים שלנו לאיתור אוכלוסיית היעד ומתן מענה מתאים לה". וכך ניתן גם מענה לרופאים שבעבר היו "נתקעים" לאחר חשיפה של פגיעה מינית ולא הייתה להם כתובת מתאימה להפנות נשים אלו בלידתן

אתם מציעים ליווי גם לאחר הלידה?

"לאחר הלידה ישנה שיחת עיבוד קצרה ובאופן לא פורמלי הצוות ממשיך את הקשר עם היולדת. בימים שאחרי יש חשיבות רבה לשיחת עיבוד- זכרונות מהלידה צפים ועשויים להיתפס כמאיימים וטראומתיים. העיבוד תורם לנירמול הסיטואציה ומשייך את אותם זכרונות למקום בריא ומרפא".

הרבה נשים מספרות שכלל לא היו במודעות לכך שלידה יכולה לעורר מחדש טראומה. ורובן מספרות שלא ידעו שקיימת אפשרות לליווי בלידה ובחודשים שאחריה. אני רוצה להאמין שזוהי התחלה טובה של שינוי באופן השיח התקשורתי והטיפול הרפואי המוצע ליולדות.

ליווי רגשי הוא חשוב והלוואי ויהיה באותה רמת מודעות אקסקלוסיבית של מלונית וחדר לידה טבעי. לפעמים כל מה שצריך זה קול אחד שידע לתרגם את הלא נאמר ואת הקושי בלתת שם לפחד. לפעמים מה שעושה את ההבדל הוא וצוות רפואי קשוב ורגיש שיראה את היולדת כמכלול גוף ונפש.

בימים אלו מתארגן מעגל שיחה לנפגעות תקיפה מינית  לקראת לידה או אחריה, בליווי של פסיכותרפיסטית ומיילדת. לפרטים ניתן לפנות ליעל במייל yaeldormw@gmail.com

אם את או מישהי שאת מכירה יכולות להיעזר בשירות, מצורפת כאן רשימת מרכזי הלידה בהם מוצעת תוכנית ליווי ליולדת:

אסותא אשדוד – עטופה  072-3398332
שמיר (אסף הרופא)  – יד ביד  08-9779072
בילינסון – מרכז יובל  03-9377578
בני ציון – מלידה לצמיחה 04-8359704
הדסה הר הצופים –02-6778844
הדסה עין כרם – בואי נדבר 02-6778844
הלל יפה – אשה לאשה 04-7744080
העמק – 04-6494555
כרמל – 04-8844489
ליס – איתך  03-6973113 , 03-6974787
מאיר – אלמה   09-7471666
שיבא – את לא לבד 03-5305200
קפלן – מרפאת לי – לך 08-9441231
מעייני ישועה  – 03-5771188
רמב"ם – מרפאת מג"ן 04-7773807
המרכז הרפואי לגליל (נהריה)  –050-7887838
שערי צדק – יד ביד 02-6666228

לכתבות נוספות בנושא רפואה מגדרית לחצו כאן 

תמונה בראש הכתבה: Javier Esteban מאתר Unsplash