לאחרונה אנחנו נחשפות למושג ״צדק מאחה״ (restorative justice) או ״צדק מעברי״ (transitional justice). שניהם מנגנונים שמטרתם העיקרית היא בניית החברה וגישור בין הפוגע לנפגע. האחרון הפך בעשור האחרון למושג מוביל במשפט הבינלאומי שעוסק בסכסוכים מזויינים ושיקום מדינות וקהילות לאחריהם. הראשון, צדק מאחה, משמש לעיתים קרובות ככלי ליישוב סכסוכים פנים קהילתיים תוך הבנה ששני הצדדים צריכים לחיות זה לצד זה לאורך שנים. שניהם מהווים דרך חלופית למנגנוני הצדק והמשפט הקלאסיים, הנתפסים ככאלו שמקטבים ולא מאחים, מרחיקים ולא מקרבים.
במהותם, המנגנונים הללו מחפשים דרך להכיל את העבירה והפגיעה שנגרמה, להכיר בה, לסלוח עליה, ולהשיב את הפוגע לחברה. עם זאת, נראה שהמצדדים בצדק מאחה או מעברי רואים את טובת החברה בכללותה ולאו דווקא מתייחסים באופן מעמיק לקושי שהדרכים הללו מעמידות בפני נפגעות אלימות מגדרית ומינית. הקושי מתבטא בשני אפיקים שונים: ייחודיות הטראומה של נשים נפגעות אלימות מינית ומגדרית וייחודיות הטיפול בהן (המישור האינדיבידואלי) והיחס החברתי (במיוחד, אבל לא רק, בחברות מסורתיות) לקרבנות/נפגעות.
כך, המשמעות הפרקטית של פניה למנגנוני צדק מאחה היא, שנפגעת פגיעה מינית או אלימות מגדרית תיאלץ באופן קבוע להסתובב בסביבה בה מתהלך הפוגע שלה. כאמור, קרבנות של פגיעות חמורות אלו סובלות פעמים רבות ממצבי דחק מורכבים (PTSD) הדורשים טיפול מתמשך, בסביבה בטוחה. הקרבנות עצמן עלולות לסבול מהתפרצויות של חרדות עקב אירוע מטרגר (מה שנקרא בעגה היומיומית ״טריגר״), גם שנים לאחר שהתרחשה הפגיעה. חיים בסביבה בה מסתובב מי שאנס אותן, פגע בהן, הכה והשפיל אותן באופן שיטתי, לא רק שאינם מאפשרים קיומה של סביבה בטוחה להחלמה, אלא חושפים את אותן נפגעות למקור הפגיעה ומטרגרים אותן שוב ושוב. ממילא, נפגעות אלימות מינית ומגדרית חשופות באופן קבוע לחוסר אמון בפגיעה שחוו, לאות קלון חברתי, שיפוטיות, דעות קדומות ואפילו הקלת ראש באפקט של הפגיעה על חיי היום יום שלהן. הן בעיקר בודדות בפגיעתן. קליטה והטמעה מחדש של הפוגע בסביבה החברתית רק יעצימו את הקשיים איתם מתמודדת נפגעת אלימות זו. בחברות מסורתיות מסוימות הנוקטות בגישה של צדק מאחה, הקשיים הללו והחשיפה הבלתי נשלטת לפוגע, מקבלים משמעות חדשה ומוגברת, עת הנפגעת, לשם הסדר החברתי, נאלצת להינשא לאדם שפגע בה על מנת ״להלבין״ את פשעו. אין דרך לתאר מצב בו נפגעת אונס, נאלצת להינשא ולחיות עם האדם שאנס אותה תחת גושפנקא חברתית.
צדק שמוחל לפוגעים ומסלק נשים מהדרך: המקרה של קונגו
צדק מאחה (או מעברי) מיושם פעמים רבות במקרים של סכסוכים מזויינים, ובעיקר במסגרת של מלחמת אזרחים (כלומר סכסוך מזוין לא בינלאומי). במקרים אלו, אונס משמש פעמים רבות כאמצעי לחימה, ככלי נשק וכאמצעי לרצח עם. הפגיעה השיטתית והרחבה בנשים באמצעות אונס, מהווה כלי לפגיעה בקהילה. הפגיעה הזו רלוונטית במיוחד בקהילות מסורתיות ושבטיות, בהן כבודן של נשים משוייך לכבוד הקהילה כולה. כך, במסגרת מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה, בין הפשעים הנפוצים היו אונס של נשות שבט הטוטסי על ידי לוחמי שבט ההוטו. התופעה חזרה גם בסכסוכים בקונגו, בסודן, בקולומביה, ביוגוסלביה לשעבר ובסוריה, אם להזכיר רק כמה דוגמאות. בחברות אלו, הנשים שנאנסו (ועל אחת כמה וכמה אם הרו וילדו כתוצאה מהאונס), סובלות לאחר מכן גם מסנקציות חברתיות (מורחקות מהקהילה, פסולות חיתון או נחשבות פחותות בשל כך). החלה של צדק מאחה או מעברי בסיטואציות אלו, כלומר, אפשרות לפוגע להודות בפגיעה ולהתנצל עליה, ובכך להיטמע מחדש בקהילה, בהכרח יוצרת מצב אבסורד בו האנס זוכה למחילה ולאפשרות להתקבל ולהיטמע מחדש בקהילה, ואילו הקרבן, הנפגעת, הנאנסת, היא זו ״שנענשת״ ומורחקת מביתה, מהקהילה שלה ומהסביבה בה גדלה. כך למשל, רבות הנשים בקונגו, שלאחר שסבלו מאונס שיטתי והריון כפוי כאמצעי לחימה, מצאו את עצמן מורחקות מביתן ומהקהילה שלהן, לכל חייהן, והן מתגוררות במסגרות חלופיות, בודדות, ולעיתים רבות חסרות כל וללא תמיכה כלכלית ומשפחתית. לעומתן, הפוגעים ישובו לביתם בסופו של יום, יזכו למחילה וימשיכו בחייהם.
רוצות עוד תוכן פמיניסטי מעולה? תרמו לנו, כדי שנוכל להרחיב את הפעילות
אין ספק, צדק מאחה וצדק מעברי הן דרכים שמאפשרות פעמים רבות לאחות קרעים בחברה, בקהילה, שצריכה לקום מחדש על רגליה לאחר אסון גדול. כך, ברואנדה, לאחר טבח הטוטסי בידי בני ההוטו, היה צורך לשקם את החברה הרואנדית ולאפשר לה להיבנות מחדש. לו היו מעמידים לדין ומענישים את כל המבצעים והשותפים לטבח, כמחצית מאוכלוסית רואנדה הייתה מוצאת את עצמה מאחורי סורג ובריח בצורה זו או אחרת. המטרה בהחלת מנגנונים של צדק מעברי או מאחה, היא למנוע מחברה, קהילה או מדינה לקרוס לגמרי לאחר אירועי דמים ומלחמות. במקרים מסוימים, צדק מאחה מאפשר במידת מה להכיר בסבל שנגרם לקרבן אך להכיר בנסיבות המיוחדות של הפגיעה ובצורך להכיל מחדש את הפוגע בחברה. עם זאת, בחירה במסלול של צדק מאחה או מעברי בהכרח מעמידה נפגעות אלימות מינית ומגדרית בתחתית סולם העדיפויות החברתי ודנה אותן להתמודדות עוד יותר מורכבת וקשה עם הטראומה והתוצאות של הפגיעה. נכון להיום, המנגנונים הללו אינם מותאמים למצבים הרגישים והיחודיים של פגיעות מיניות. ההנחות עליהן מושתתים המנגנונים הללו, לא לקחו בחשבון את האופי הייחודי של עבירות מין ואלימות מגדרית.
חופש הבחירה של הנפגעת
במקרים פרטניים, כפי שלעיתים עולה במדיה, יתכן ולנפגעת עצמה יש רצון לקחת חלק בתהליך האיחוי והסליחה לפוגע. עם זאת, קשה להקיש ממקרים מעטים אלו על הכלל, ובוודאי שהנחה לפיה זהו המנגנון הראוי להתמודדות עם פגיעות מיניות רחבות היקף היא מוטעית ובעייתית. כיוון שרוב מוחלט של הנשים חיות בחברה פטריארכלית במידה זו או אחרת, ורבות מאד כפופות למסגרות משפחתיות ושבטיות, שגם הן פטריארכליות, קשה לראות כיצד לנפגעת יש חופש בחירה אמיתי במנגנון הצדק אותו היא מעוניינת להחיל על הפוגע. מנגנוני הצדק המאחה והמעברי בסופו של דבר מוחקים את הנפגעת, את הפגיעה בה ואת המחיר שהיא שילמה ומשלמת נפשית, חברתית וקהילתית. ייתכן והמנגנונים הללו משקפים לכל היותר את המעמד שממילא ניתן לנשים, ואת היחס המזלזל והמחפיר לו זוכות עבירות מין ואלימות. מנגנוני הצדק הקלאסי טרם הצליחו להתמודד כראוי עם פגיעות מיניות, וכעת מנגנונים חדשים ו״מתקדמים״ המתיימרים לשמש תחליף, ממשיכים להדיר את הנפגעת ואת הצרכים שלה מהתהליך.
תגובה אחת
לצערי הרב כתבה זו עושה עוול גדול לתפיסת הצדק המאחה בכלל ולתהליכי צדק מאחה בפגיעה מינית בפרט. החל מההשוואה השגויה בין צדק מאחה לצדק מעברי – כאילו היו שני מנגנונים דומים, דרך הצגה העושה עוול לתהליכי הצדק המאחה ולתפיסה העומדת בבסיסם. הכתבה מלאה אי דיוקים, ונראה כי הבנה מבוססת ומעמיקה יותר של צדק מאחה היתה מובילה למסקנות אחרות, ופותחת פתח לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית לבחון כיוון פעולה אפשרי נוסף שעשוי להיטיב אתם – וחבל. זוהי תמצית תגובתי.
למתעניינות ולמתעניינים – ארחיב את דברי כמתבקש. במנגנון הצדק המעברי אינני בקיאה ולכן – אתייחס רק לצדק המאחה, ואשתדל להעמיד דברים על דיוקם:
"במהותם, המנגנונים הללו מחפשים דרך להכיל את העבירה והפגיעה שנגרמה, להכיר בה, לסלוח עליה, ולהשיב את הפוגע לחברה" –
צדק מאחה אינו מבקש להכיל עבירות ופגיעות. הוא דוחה ומגנה אותן מכל וכל. צדק מאחה מפריד בין המעשה המגונה בכל לשון של גינוי לבין האדם
שעשה את המעשים המגונים הללו, אדם שהמעשה אינו בהכרח מגדיר אותו. יש בו גם היבטים נוספים ואותם הוא נקרא לגייס כדי להצטרף אל מי
שנפגע ממעשיו ואל החברה בגינוי המעשה. אכן המטרה היא להשיב לחברה את מי שפע- לאחר שהבין את השלכות מעשיו, פעל לתיקון הנזקים שגרם, פעל למנוע הישנות של המעשים, התנצל, לקח אחריות וגינה את המעשים. סליחה כלל אינה עומדת על הפרק. סליחה היא תהליך פנימי עמוק אשר לא ניתן להזמין מראש ובוודאי שלא להתחייב עליו. אם הוא מתרחש – מה טוב. אם לא – אז אין סליחה.
"נראה שהמצדדים בצדק מאחה או מעברי רואים את טובת החברה בכללותה ולאו דווקא מתייחסים באופן מעמיק לקושי שהדרכים הללו מעמידות בפני נפגעות אלימות מגדרית ומינית" –
צדק מאחה בפגיעה מינית מסתכל בראש ובראשונה על טובת נפגעות ונפגעים. התהליכים תפורים לפי צרכים שמוגדרים על ידי הנפגע/ת מתוך התחשבות מלאה בייחודיות הטראומה של פגיעה מינית. תהליכי צדק מאחה אינם טיפוליים ואינם מחליפים טיפול, אולם הם בהחלט עשויים להשתלב בטיפול ולתרום להתקדמותו, כאשר נפגעות ונפגעים שהתהליך נמצא מתאים להם מקבלים הזדמנות לקבל את מה ששום טיפול לא יכול לתת להם: שחרור מרגשות אשם – מהאדם היחיד שיכול לקחת על עצמו את האשמה; והזדמנות להשלים חורים בסיפור הפגיעה – מהאדם היחיד שיודע את פרטי המקרה לאשורם, לבטא את הפגיעה שלהם – בפני האדם המשמעותי ביותר בהקשר זה, מחולל הפגיעה, ולגדיר לעצמם מה הם צריכים כדי להמשיך ולהתקדם בחייהם – ולבקש זאת מהאדם שמלוא האחריות למילוי הצרכים הללו רובצת על כתפיו.
"המשמעות הפרקטית של פניה למנגנוני צדק מאחה היא, שנפגעת פגיעה מינית או אלימות מגדרית תיאלץ באופן קבוע להסתובב בסביבה בה מתהלך הפוגע שלה" –
תהליכי צדק מאחה מאפשרים לנפגע/ת ולפוגע/ת להגדיר יחד אם יתקיים בעתיד קשר כלשהו ביניהם, ואם כן – מה יהיה אופיו וטיבו. המשתתפים בתהליך חופשיים לבחור אם להמשיך להסתובב בסביבה משותפת או לנתק לחלוטין כל קשר עין או קשר אחר ביניהם, וזאת מתוך הסכמה ולא בכפייה של גורם חיצוני כלשהו. הסתגרות והתרחקות לא רק שמגבילות את מרחב המחייה והפעולה של נפגעות ונפגעים, אלא שלא תמיד הם תורמים לצמצום הטראומה. דווקא מפגש פנים אל פנים – מבוקר ומוחזק בסביבה בטוחה ותומכת, עשוי, בין שאר יתרונותיו, לצמצם פחדים וחרדות ולאפשר לנפגעות ולנפגעים להלך בכל מרחב חופשיות וחופשיים מפחד מפני פגישה מקרית עם מי שפגע בהם.
"נפגעות אלימות מינית ומגדרית חשופות באופן קבוע לחוסר אמון בפגיעה שחוו, לאות קלון חברתי, שיפוטיות, דעות קדומות ואפילו הקלת ראש באפקט של הפגיעה על חיי היום יום שלהן. הן בעיקר בודדות בפגיעתן. קליטה והטמעה מחדש של הפוגע בסביבה החברתית רק יעצימו את הקשיים איתם מתמודדת נפגעת אלימות זו" –
תהליך "בצדק – צדק מאחה בפגיעה מינית" מזמן לנפגעות ולנפגעים סביבה מקבלת, מאמינה, לא שיפוטית המתייחסת בכובד ראש לכל ביטוי של פגיעה, מתוך הנחה שחוויה אישית איננה פתוחה לדיון. מאחר שרוב הפגיעות המיניות נעשות בתוך סביבה מוכרת – משפחה, מקום עבודה, בין חברים ומכרים – ממילא נפגעות ונפגעים ממשיכים להסתובב באותם מרחבים בהם מסתובבים אלה שפגעו בהם. דווקא תהליך של צדק מאחה עשוי למסגרת את השותפות באותם מרחבי חיים כאשר הצד הנפגע והצד הפוגע מגדירים יחד את הכללים – מה שמקל מאוד על נפגעות ונפגעים ומשחרר הרבה מהלחץ הכרוך בציפייה תמידית ללא נודע.
"צדק מאחה (או מעברי) מיושם פעמים רבות במקרים של סכסוכים מזויינים, ובעיקר במסגרת של מלחמת אזרחים (כלומר סכסוך מזוין לא בינלאומי)" – גם בהמשך מתייחסים הדברים לתהליך הפיוס שהתרחש ברואנדה. חשוב להדגיש כי תהליך הפיוס ברואנדה – שהיה כפוי על האזרחים, ואפילו וועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה – לא היו תהליכי צדק מאחה, כפי שסולחה ושלל תהליכי פיוס נוספים גם היא איננה תהליך צדק מאחה. רצוי להעמיק בלמידת אותם תהליכים כדי לעמוד על ההבדלים המהותיים ביניהם ובינם לבין צדק מאחה.
"החלה של צדק מאחה או מעברי בסיטואציות אלו, כלומר, אפשרות לפוגע להודות בפגיעה ולהתנצל עליה, ובכך להיטמע מחדש בקהילה, בהכרח יוצרת מצב אבסורד בו האנס זוכה למחילה ולאפשרות להתקבל ולהיטמע מחדש בקהילה, ואילו הקרבן, הנפגעת, הנאנסת, היא זו ״שנענשת״ ומורחקת מביתה, מהקהילה שלה ומהסביבה בה גדלה" –
שוב חוזר החילוף השגוי והמטעה בין "צדק מאחה או מעברי" כאילו היו אחד. הדברים מתייחסים ל"אנסים". ומה בנוגע למי שפגע אבל לא "אנס"?
הודאה והתנצלות הן חלק חשוב בתהליך צדק מאחה אבל הם מהווים רק את אפס קצהו. זוהי הצגה שטחית המחטיאה את העיקר. הצגת התהליך כאילו סופו הוא ש"החברה" היא המקבלת את ההחלטות, "החברה" היא זו שמוחלת ומקבלת ויתירה מכך – באותה נשימה היא גם מרחיקה את הקהילה – היא סילוף של תהליך הצדק המאחה ושגיאה מהותית בתפיסת העולם המונחת ביסודו.
ניתן להתייחס בהרחבה אל הפסקה האחרונה, הכתובה תחת הכותרת "חופש בחירה של הנפגעת" – כותרת העומדת בסתירה לתוכן הפסקה בצמצום והקטנת "מקרים פרטניים" לעומת "הכלל". אתייחס למהותם של הדברים ולא לפרטיהם: צדק מאחה איננו מנגנון. הוא תפיסת עולם שיש לה ביטויים תהליכיים. אכן מדובר בתהליכים פרטניים, אישיים אשר שמים את נפגעות ונפגעי תקיפה מינית במרכז. בשיח מכבד, מכיל ורגיש מאפשרת גישה זו לנפגעות ולנפגעים לבחון את האפשרות להיטיב עם עצמם על ידי השמעת קול ייחודי אותנטי שאינו כפוף לנורמות רווחות או רצויות; בצד הכאב להביע את הבלבול והתסכול האישיים הנובעים מתוך מורכבות מערכת היחסים עם מי שפגע ועם הסביבה; להגדיר ולבטא צרכים אישיים ייחודיים שיאפשרו להם – ולא "לאדם הסביר", להמשיך בחייהם הממשיים תוך השגת שליטה על הפגיעה וניהולה.
בכתבה נכתב כי: "מנגנוני הצדק הקלאסי טרם הצליחו להתמודד כראוי עם פגיעות מיניות, וכעת מנגנונים חדשים ו״מתקדמים״ המתיימרים לשמש תחליף, ממשיכים להדיר את הנפגעת ואת הצרכים שלה מהתהליך". תהליכי "בצדק" אינם מתיימרים להחליף שום מנגנון אחר, ובוודאי שאינם מדירים את הנפגעת ואת הצרכים שלה מהתהליך. גם לא את הנפגע ואת הצרכים שלו – המודרים מאוד מתוך הכתבה עצמה. תהליכי "בצדק" מציעים כלי נוסף לסל הכלים שעומד לרשות נפגעות ונפגעים. הם אינם מתאימים לכל אחד ואינם מומלצים כ"אופיום להמונים". יש לבחון היטב את מידת התאמתם לכל אדם, ולנהל אותם ברגישות, בזהירות רבה ובמקצועיות.
אם נפגעתם מינית ואתם מעוניינים לבחון אם תהליך צדק מאחה עשוי להיטיב אתכם – אתם מוזמנים לפנות לתכנית "בצדק – צדק מאחה בפגיעות מיניות" ולברר יחד עם נשות מקצוע בעלות ניסיון אם התהליך עשוי להועיל לכן/ם.