2009, העשירי בפברואר: ציפי לבני מובילה את מפלגת קדימה, עם 28 מנדטים, לניצחון בבחירות לכנסת ה18, בדרכה להיות האישה השניה שתכהן כראשת ממשלה בישראל. ניצחונה היה ברור וכל התחזיות האמינו שלבני תעמוד בראשות הממשלה – אולם, זה נותר תסריט אופציונלי שלא התממש, לאחר שזו נכשלה בהקמת הממשלה.
ציפי לבני החליטה לעמוד על עקרונותיה ולא להסכים לתנאי המפלגות החרדיות. בכל, לא הצליחה להרכיב קואליציה. יש שיאמרו שהיא לא ידעה לשחק את המשחק: את מתמודדת, את מנצחת – תממשי. ואכן, המציאות הפוליטית בישראל הייתה נראית אחרת לחלוטין אם לבני הייתה מממשת את נצחונה ועושה כל שיש בידה כדי להיות ראשת ממשלה – גם בכפוף לויתור או דחייה של חלק מעקרונותיה. אך היא בחרה בגישת הכל או כלום וכך שימשה כראשת האופוזיציה – וההמשך ידוע. המנדטים הלכו והצטמצמו וזה כבר שנים ארוכות שלבני גולה מן הפוליטיקה הישראלית.
הבחירות לכנסת השמונה עשרה, היו הפעם הראשונה בה מימשתי אני את זכות הבחירה שלי ומבחינתי הבחירה הייתה מאוד קלה; ציפי לבני לראשות הממשלה. החוויה הזו, שהייתה מלאה בהתרגשות ראשונים, הותירה בי זיכרון צורם, הזדמנות שפוספסה בענק; לראות את הארץ המובטחת, אבל אבל להיכנס אליה.
בחודשיים האחרונים, אחת הנשים המדוברות ביותר בכדור שלנו היא אונג סן סו צ'י. מנהיגת העם הבורמזי שעד לא מזמן הייתה יקירת העולם המערבי וזוכת פרס נובל לשלום, זוכה (לצד מעצר הבית בו היא שוהה וההפיכה השלטונית שנעשתה בידי החונטה הצבאית) ללא מעט ביקורת סמויה וגלויה על שנות שלטונה שלא היו חפות מטעויות.
אונג סן סו צ'י נולדה במיניאמר (בורמה), בעיר יאנגון, ב-19 ביוני 1945. בשנת 1960 היא עזבה את המדינה ובנתה את חייה בלונדון, שם התחתנה והביאה לעולם שני ילדים. בשנת 1988 חזרה לבורמה לסעוד את אימה שהייתה אז בימיה האחרונים. במהלך ביקורה, נחשפה סן סו צ'י לכוחניות ולרצחנות של החונטה הצבאית ששלטה אז במדינה והיא החליטה להישאר ולפעול למען הדמוקרטיה. היא הקימה תנועה לדמוקרטיזציה במדינה, באמצעות מאבק לא אלים והקימה את המפלגה הלאומית לדמוקרטיה. הדבר עורר את תשומת ליבו של השלטון ובשנת 1989 הושמה סו צ'י במעצר. השלטונות הציעו לה שחרור מהמעצר בתמורה לכך שתצא מהמדינה ותחזור למשפחתה שבאנגליה – אך היא סירבה.
החל משנת 1989 ועד לשנת 2010 שהתה סו צ'י במעצר בית. במהלך השנים הללו היא זכתה לפרס נובל לשלום. את הפרס, שהתקבל בשנת 1991, קיבלה בנה בשמה. סו צ'י הייתה לאחת הדמויות המוערכות – סמל למאבק לא אלים של העמים באשר הם, לשוויון זכויות ודמוקרטיה.
בשנת 2015, בבחירות הפתוחות שנערכו בבורמה, זכתה מפלגתה של סו צ'י ברוב הקולות וברור מושבי הפרלמנט וסו צ'י עצמה נבחרה להקים את הממשלה החדשה. בשל חוק בורמזי – שנחקק במיוחד עבור סו צ'י, האוסר על אדם שיש לו בן זוג או ילדים בעלי לאומיות זרה להתמודד לתפקיד נשיאותי – לא יכלה סו צ'י לכהן כנשיאה והמפלגה בחרה כנשיא את האיש הקרוב ביותר אליה, הטין קיוואה. על אף ההגבלה החוקתית שמנעה מסו צ'י לכהן כמנהיגת המדינה, היה ברור כי במינוי של האדם הקרוב אליה וכן בשל האהדה הציבורית הרבה, תנהל סו צ'י את המדינה בפועל.
סו צ'י קיבלה את תפקיד "יועצת המדינה", שנוצר במיוחד עבורה ומאז דה פקטו, היא זו העומדת בראשות הממשלה הבורמזית – אך לא לגמרי לבד. כוחה של החונטה הצבאית עוד מורגש היטב. כך, בשנת 2017 החלו להגיע לעולם דיווחים על טבח במיעוט האתני של בני הרוהינגה המוסלמים, שרבים מהם ברחו לבנגלדש וחיים שם היום במחנות פליטים. הטבח נעשה על ידי החונטה הצבאית המשתייכת לרוב הבודהיסטי של המדינה – תחת משמרתה של זוכת פרס נובל לשלום, אונג סן סו צ'י. במהלך העשור האחרון, הקהילה הבינלאומית הרבתה לבקר את סו צ'י, על כך שאינה מגנה את הטבח בבני הרוהינגה באופן נחרץ, כפי שמצופה ממי שהפכה לסמל של מאבק עבור זכויות אדם ודמוקרטיה.
מדוע נהגה סו צ'י באופן הזה? הסיבה לכך טמונה כנראה בזהירות שלה ובחשש לעורר את המפלצת הצבאית המורכבת ממתנגדיה הכוחניים ובצורך לשמור על הכוח היחסי שהשיגה מפלגתה בשבע השנים האחרונות. סו צ'י יכולה הייתה לשבור את הכלים ולהתעמת עם הצבא – יתכן וזה היה עובד אך יתכן ומעשה שכזה היה מחזיר את המדינה עשורים אחורה, בחזרה לשלטון צבאי מדכא, השולל זכויות יסוד של מיעוטים ושל העם הבורמזי, ללא כל הבחנה.
סו צ'י קיבלה החלטה פוליטית – צורמת ומעוררת אי נוחות ככל שתהיה, במיוחד לאור הדמות האייקונית שהיא הפכה להיות. נראה שמבחינתה, היו שני תסריטים אפשריים: התנגדות מוצהרת לצבא שתספק את התירוץ להפיכה צבאית נוספת שמרחפת מעל השלטון הדמוקרטי מאז הושג או – התעלמות מהטבח הנורא והמשך ביסוס שלטון המפלגה ושמירה על הישגיה עד לסיום תהליך נטרול הכוח הצבאי. עם הבנת יחסי הכוחות בין הממשלה לצבא, התלויים כחוט השערה, בחרה סו צ'י באופציה השניה. היה עליה לוודא שאם היא מאבדת אצבע, עליה לפחות לשמור על היד, במציאות בה החונטה הצבאית נושפת כל הזמן בעורפה.
זה לא עזר: בחודש שעבר חזינו באותה חונטה מפילה את שלטונה של סו צ'י, שאיבדה את כל עולמה ותעמוד לדין, ביחד עם הנשיא שמינתה, על "יבוא לא חוקי של ציוד תקשורת".
כוחות הביטחון פשטו על משרדיה של מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה, שזכתה בבחירות האחרונות שהתקיימו בנובמבר באופן מוחץ, והחרימו מסמכים ומחשבים. הצבא, הטוען לזיופים בבחירות, מינה את הרמטכ"ל מינג און הלאינג למנהיג המדינה בפועל – זה הבטיח לקיים בחירות חדשות, אך לא נקב במועד.
תגובה אחת
ציפי ליבני לא הסכימה לוותר על עקרונותיה??? באמת??? את באמת חושבת של הקוראים בורים וחסרי ידע?
ציפי בגדה באופן ציני ונפשע בכל העקרונות והאידאולוגיה שספגה בבית הוריה ושלאורם היא הלכה שנים רבות.
כדי לקבל את משרד החוץ בכף ידו של שרון היא עברה אתו לשמאל ונשארה שם עד היום.
היא האשה שהחליפה מפלגות יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל.