יעניין
אותך
כתבת אורחת
3 ינואר 2024 | משך הקריאה: 3 דקות
ארבע תמונות מראה
מאת: תמי יקירה
עורכת: שרון אורשלימי
נועה תשבי מסתובבת בעולם לעשות הסברה נגד הסיסמה הפרו-פלסטינית מהנהר לים, כשלצווארה תליון של ארץ ישראל השלמה. נהיה סביב זה איזה דיון ברשת, והטענה המרכזית שעלתה היא שכש*אנחנו* מסתובבים עם תליון מהירדן לים – זה משאיר מקום לערבים להיות חלק מזה; ואילו כש*הם* אומרים מהירדן לים – זו קריאה ג'נוסיידית. ברור שאף ישראלית שעונדת את התליון הזה לא מכוונת למדינה דו לאומית, לאזרוח ומתן שוויון מלא לכל הפלסטינים בעזה ובגדה. ברור בהקשר הזה שמפת ארץ ישראל השלמה היא מפה שלמעשה אומרת כיבוש, אפרטהייד או טרנספר. אז איך נועה תשבי ואלו שקמו להסביר לכולם את התליון שלה מצליחים להמשיך לספר לעצמם בכזו מידה של ביטחון ואמונה שיש הבדל?
נועה תשבי עם שרשרת
נועה תשבי עם שרשרת
לחתום על פצצה
נשיא המדינה בוז'י הרצוג הצטלם חותם על פצצה. על אף שידוע שלמעלה מ-8,000 ילדים כבר נהרגו בעזה, על אף שידוע שאחוז הבלתי מעורבים שנפגעו בהפצצות הישראליות הוא עצום.
איך היינו אנחנו מגיבים לו אבו מאזן היה חותם על טיל שעומד להיירות לעבר אזורי אוכלוסיה ישראלית? שוב יגידו מי שמבקשים לשכנע את עצמם בצדקת הדרך, שזה לא אותו דבר – *הם* מתכוונים לפגוע באזרחים, ואילו *אנחנו* מכוונים לפגוע במחבלים, ורק בטעות פוגעים בחפים מפשע. אבל כשיש למעלה מ-20,000 הרוגים, למעלה מ-8,000 ילדים, הטענה הזו חייבת לכל הפחות להיסדק. אי אפשר להמשיך להחזיק בה בצורה הזו – אלא אם כן אתם מאלה שחושבים שאין חפים מפשע בעזה. וזה מביא אותי לסעיף הבא.

בוז'י הרצוג כותב על טיל
בוז'י הרצוג כותב על טיל
"אין חפים מפשע בעזה"
כמה הטענה הזו הפכה נפוצה בשיח הציבורי. משָֹרים, דרך מובילי דיעה ועד אחרוני הטקבקיסטים, בשלל צורות – ישירות יותר ופחות. צבי יחזקאלי יושב באולפן ומדבר על הרג 100,000 עזתים, גיורא איילנד מטיף לקידום מכוון של אסון הומניטרי. ככה אנשים משכנעים את עצמם שלהרוג כ"כ הרבה ילדים זה בסדר. אבל זה לא בסדר, ויש חפים מפשע בעזה.
האם אנחנו יכולים לדמיין את תמונת המראה? את המחשבה שבצד הפלסטיני רבים חושבים ש"אין חפים מפשע בישראל"? ושלכן מותר לפגוע באזרחים, ובילדים, ובכולם? האם אנחנו יכולים להעלות על דעתנו שקריאה להרוג 100,000 ישראלים היא סבירה? ברור לכולנו שאלו מחשבות בזויות, גזעניות ומסוכנות. אז למה כשהן באות מהצד שלנו אנחנו מוכנים לקבל אותן?

אביגדור ליברמן בהצהרה
אביגדור ליברמן בהצהרה
היום שאחרי
הדרישה ל"רשות פלסטינית מחודשת" היא דרישה שהולכת ונשמעת יותר ויותר – כי ברור שחמאס לא יכול להיות חלק מהמשוואה של היום שאחרי, וגם הרשות הפלסטינית בגרסתה הנוכחית לא מספיק טובה – היא מושחתת, וחלשה, ומסיתה.
ומה לגבי תמונת המראה? אולי הגיע הזמן להתחיל לדבר גם על "ממשלה ישראלית מחודשת"? ברור שממשלת בן גביר וסמוטריץ' לא יכולה להיות חלק מהתווית מציאות "היום שאחרי המלחמה", וגם הממשלה שלנו מושחתת ורוויה בגזענות והסתה. כמה ישראלים יסכימו לשמוע על הצעה כזו? האם נוכל לקבל תכתיב חיצוני כזה? ואם לא – למה אנחנו מצפים מהפלסטינים לקבל אותו?
ואפשר להמשיך עוד ועוד, על ההצהרה של ראש הממשלה שהוא פועל לקידום טרנספר מרצון של תושבי עזה, על ההתעללות וההשפלה של עצורים רבים מספור בעזה, על היחס שניתן לאסירים פלסטינים בכלא שלנו. קחו לכם רגע לדמיין את תמונת המראה של כל זה. זו משימה קשה, קשה מאוד, אנחנו הרי לא יכולים לדמיין את עצמנו כמוהם. אבל אם חפצי חיים אנחנו, אם אנחנו רוצים פה עתיד שפוי לילדים שלנו, אם למדנו משהו מההיסטוריה – אז אנחנו חייבים. חייבים לראות בהם בני אדם שווים, באמת.
והגיע הזמן לעצור את המלחמה, ולקדם הסכם שלום.
צילום תמונת כותרת: מוחמד זענון, אקטיבסטילס
הידעת?
פוליטיקלי קוראת קיימת מאז 2012.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.
התכנים שלנו מגיעים למליוני אנשים בכל חודש.
תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מומלצות עבורך
 אותה קטגוריה
תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *