שלשום אישרה ועדת הכספים של הכנסת את דחיית אישור התקציב ב120 ימים. משמעות ההחלטה היא הקפאת התקצוב של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. למרבה האירוניה, הועדה הכריזה על הדחייה מספר ימים לאחר שקבוצה של נערים אנסה במשך שעות נערה בת 16 באילת, וחידדה את הצורך במענים לנפגעות תקיפה מינית.
בימים האחרונים פוליטיקאים וחברי ממשלה הצהירו בוקר וערב על הזעזוע שלהם ממקרי האלימות המינית בישראל. ועם זאת, פעולותיהם מדברות אחרת. בצל ההבטחות ללחימה במכת המדינה שהינה אלימות כלפי נשים, חברי הכנסת מאפשרים מצב בו איגוד מרכזי הסיוע נאלץ לפנות לציבור בבקשה לגיוס 250,000 שקלים בכדי שיוכל לשרוד עד סוף השנה.
ההודעה על דחיית אישור התקציב, שלא יתרחש לפני ה- 23 בדצמבר, עברה מתחת לרדאר ואפילו נתפסה כחיובית מכיוון שייתכן והיא מסמנת סיום זמני למשבר הקואלציוני והמנעות מסבב בחירות נוסף. עבור הפוליטיקאים שלא מבחינים בקשר הישיר בין איגוד מרכזי הסיוע לבין התמודדות עם משבר האלימות המינית בישראל, הנה מספר פרטים חשובים על האיגוד.
איגוד מרכזי הסיוע הוא ארגון גג שנוסד ב1990 ומאגד תחתיו תשעת מרכזי סיוע אזוריים: גליל-גולן שבקרית שמונה, נצרת (נשים ערביות), חיפה, השרון, תל-אביב, ירושלים, תהל (נשים דתיות וחרדיות), תאיר שברחובות ובשפלה ומסל"ן שבבאר-שבע.
מרכזי הסיוע החברים באיגוד מציעים סיוע בחינם לנשים וגברים שעברו פגיעות מיניות. המרכזים מציעים תמיכה, הקשבה ועזרה במיצוי זכויות וזמינים 24/7 לפניות של הציבור. לצד קווי הסיוע הם מפעילים מחלקות ליווי משפטיות, שירותים ייעודים לגברים, לדתים/ות, חרדים/ות, דוברי/ות ערבית וכבדי/ות שמיעה.
מרכזי הסיוע מספקים מוקד ראשוני מהותי מאין כמוהו אליו יכולות נפגעות ונפגעים לפנות ולקבל את הליווי והתמיכה שהם זקוקים לה. בשנת 2020 מרכזי הסיוע טיפלו ביותר מחמישים אלף הפניות הממוצעות שהם מקבלים מדי שנה.
מדוע? משבר הקורונה הוביל לכך שנשים, ילדים וגברים שסבלו מאלימות בביתם, נותרו ללא מפלט ופנו למרכזים. גם לאחר מקרה האונס הקבוצתי באילת נרשמה עלייה בפניה למרכזים, המורגשת גם בפנייה לצ׳אט הכתוב שבו משתמשים בעיקר בני נוער וילדים.
מלבד עזרה בהתמודדות עם תוצאותיה של אלימות, למרכזי הסיוע יש גם תפקיד במניעתה. המרכזים כוללים גם מחלקות חינוך העובדות ברחבי הארץ, במיוחד עם בני ובנות נוער, על זיהוי אלימות ומניעתה, ועל שינוי התנהגות אלימה בין נערים לנערות. חלק מהמרכזים מעבירים גם סדנאות שעוזרות לעדים לאלימות פוטנציאלית להתערב ולעצור אותה.
העבודה המקצועית וארוכת הטווח של מרכזי הסיוע מאפשרת להם גם לאסוף נתונים מהשטח על מאפייני ומימדי האלימות המינית בישראל. לאורך השנים הם עמדו בחוד החנית של אספקת מידע אמין בנושא.
דחיית אישור התקציב פוגעת במיוחד במשרד הרווחה, עמותות וארגונים
ועם זאת, במקום לקבל תמיכה מוגברת, המרכזים עומדים בפני סגירה. מדי שנה מעביר משרד הרווחה תקציב לכל מרכזי הסיוע בארץ. השנה, היות ולא אושר תקציב חדש, הממשלה העבירה רק כ-25% מהתקציב השנתי המועבר למרכזים.
לפי הפרוטוקול, במקרים בהם הממשלה לא מצליחה לאשר תקציב חדש מופעל נוהל תקציב המשכי שמועבר אוטומטית. הדבר פוגע בתמיכה של משרד הרווחה, שמתבססת על קביעת תקציב תמיכות שאינו מחודש אוטומטי במקרה שתקציב שנתי אינו מאושר.
עבור לא מעט ארגונים ועמותות, דחיית התקציב משמעה גזר דין מוות. אבל מי שייפגעו באמת יהיו אלו בטיפול משרד הרווחה: נפגעות תקיפה מינית, נפגעי נפש, חולים, נזקקים וקשישים.
https://www.facebook.com/AssociationRapeCrisisCentersIsrael/photos/a.162131877177309/3314856678571464/?type=3&theater
המצב הקשה הנ״ל הוביל לפתיחתו של קמפיין סיוע דחוף שנועד לעזור למרכזי הסיוע לשרוד את השנה ובתקווה לקבל את התקציבים הנחוצים ממשרד הרווחה, אם יאושר תקציב. כרגע אין לנו ברירה אלא להתגייס בכדי לממן מכיסנו את המרכזים שמספקים טיפול בסיסי לנפגעות שכידוע, לרוב, לא מקבלות מענה הולם מצד מערכת המשפט או המשטרה.
בעולם מתוקן, הייתה זו חובתה של הממשלה לממן פעילות שכזו: באופן קבוע ולא דרך עמותה חיצונית שניתן להפסיק את התמיכה בה בעיתות של משבר. זהו סממן נוסף של המערכת הקיימת בה פוליטיקאים שופכים הררי מילים יפות על הצורך לטפל בתרבות האונס ולסייע לנפגעות ובו זמנית, מפקירים אותן.
