חולון – עיר הילדים של ישראל?

עורכת: איילת גל

משהו לא טוב קורה בחולון. בשנים האחרונות חולון סובלת מבעיות רבות – הפשיעה ברחובות גברה עד כדי כך שאחת לשבוע יש חשש למטען חבלה או לירי על רקע פלילי, אנשים נדקרים בעודם חוצים במעבר חצייה, בני נוער משליחים נפצים בכל פינה בעיר, רחפן טורדני של חיל האוויר חג בקביעות מעל שמי העיר, ואם זה לא מספיק, עבודות הרכבת הקלה הפכו את חולון לאתר בנייה והכבישים התאגדו כולם לנתיב אחד ארוך ופקוק במשך כל שעות היום.

אך הדבר שבאמת אבסורדי ומקומם בעיריית חולון, הוא הניסיון שלה לסגל לעצמה את תואר "עיר הילדים של ישראל", כשבפועל המציאות מראה אחרת. בפועל, העיר חולון לא ידידותית עבור ילדים, אינה תומכת בהורים צעירים, ולא מתחשבת בצרכים שלהם.

השנה היא 1993, מוטי ששון, חבר מועצה מטעם מפלגת העבודה דאז, זוכה בבחירות המקומיות וממונה לראשות העיר חולון. מרגע בחירתו החל ששון לפעול כדי למתג את שמה של חולון כ"עיר הילדים של ישראל": ברחבי העיר קמים גני שעשועים על מוטיבים מסיפורי ילדים (גני סיפור), מוסד תרבותי המשלב ספרייה עירונית, תיאטרון וסינמטק (המדיטק), מוזיאון הילדים הישראלי, מוזיאון העיצוב, מוזיאון הקומיקס, וכמובן – אירוע העדלאידע – אשר מיתג את חולון כעיר הילדים הבלתי מעורערת של מדינת ישראל.

שלושים שנים אחרי, ששון בן ה-76 עדיין מכהן כראש "עיר הילדים", על אף שהוא עצמו רווק ומעולם לא היו לו ילדים.

אבל ילדים צריכים יותר מאירוע שנתי, מוזיאונים וגינות מעוצבת מלאות בפסלים לא שמישים. אחד הקשיים העיקריים של הורים צעירים הוא בגזרה הכלכלית של מסגרות החינוך. בחולון מעונות היום המפוקחים, אירועי התרבות לקהילה וכלל צהרוני העיר שייכים כולם לאותה חברת בת של העירייה "רשת קהילה ופנאי" שהפכה עם השנים לאימת התושבים. תשלומי הצהרונים בחולון הם הגבוהים באזור (930 ₪ לחודש, לעומת 385 ₪ בבת ים ו-875 ₪ בראשון לציון). אם נדמה לכם שמחירי הצהרונים הגבוהים מצדיקים עצמם בתפעול מערכת טובה לילדינו, אז דעו שהורי הילדים השבויים סובלים משביתות בלתי פוסקות של הצוות, אוכל שנתפס ותועד לא פעם כלא ראוי למאכל (בעבר היו מקרים שבהם לא הגיע כלל אוכל לגנים ושעתיים לאחר מכן ילדי הגן קיבלו פיצות), ההורים לא מקבלים דיווחים על מקרים חריגים אלה ואם לא די בזה, אז במעונות היום של הרשת, המפוקחים ע"י העירייה, נחשפו המון מקרי אלימות קשים וחריגים מצד הצוות כלפי הילדים החוסים.

אבל רשת הצהרונים העירונית ניזונה מהגוף שהיא כפופה לו – אגף החינוך בחולון, מערכת מתסכלת וחסרת כל היגיון. בחולון הורים משביתים כיתות וגני לימוד באופן קבוע כמחאה על מבנים לקויים של גנים ובתי הספר, ולא פעם הילדים מועברים למבנים זמניים שאינם מותאמים לצורכיהם. בעבר התנהל מאבק מתוקשר להזזת אנטנה שניצבה מחוץ לבית ספר תיכון בעיר ויש חוסר טיפול משווע במקרי האלימות במוסדות החינוך, הן מצד הילדים והן מצד הצוות.

דוגמה להסתרה ולחוסר הטיפול של עיריית חולון במקרים חריגים הוא מקרה שקרה לפני שנתיים, כשבני היה באחד מגני טרום החובה בעיר וילדי הגן התלוננו בו על יחס אלים מצד אחת הסייעות. פנינו אז כולנו, קבוצה של הורים מודאגים, לעיריית חולון, הטוענת כי היא שמה את הילדים במקום הראשון, והם הורו לאותה סייעת שלא להתקרב לילדינו (הגיוני בהתייחס לעובדה שהיא חלק מהצוות המטפל בהם) ובזאת סגרה את הנושא. האם מדובר בתלונת שווא? בשנה שאחרי התחלפו ילדי הגן והוריהם ושוב עלו תלונות מצד הילדים על אותה סייעת, אך הפעם הורי הגן הגדילו לעשות והכניסו מכשיר הקלטה לגן. בעקבות ההקלטה עיריית חולון מיהרה לפטר את הסייעת ולדאוג להחריש את הנושא (לנצח נחיה ברגשות אשמה, הורי השנה הקודמת, על קלות הראש שהפגנו בסיוט שעברו ילדינו).

ההזנחה של אגף החינוך מורגשת עוד יותר כאשר מדובר בילדי החינוך המיוחד. אין די מוסדות חינוך המספיקים כדי להכיל אותם ורובם נשלחים ללמוד במוסדות מחוץ לעיר, מה שמוביל את הוריהם להתמודד עם מערך הסעות מתיש ומבוזר המנוהל ע"י קבלן פרטי שאינו עומד בגודל האחריות. את שנת הלימודים אשתקד פתחו רבים מילדי החנ"מ כשהם נמצאים בבית מכוון ולא הצליחו לתאם להם הסעה עד לפתיחת שנת הלימודים.

האמת היא, שאם נסתכל על אגף החינוך בחולון, "החינוך מספר אחד בארץ" כמו שמוטי ששון אוהב לומר, נגלה שהוא בכלל נמצא בקריסה. בשנה האחרונה בחולון התפטרו מתפקידיהם ראש מינהל החינוך, מנהלת האגף לחינוך יסודי, מנהלת האגף לחינוך על יסודי ומנהלי בתי ספר רבים. כמו כן במשך כשנתיים לא הייתה מועצת נוער בחולון, מכיוון ולא אויש תפקיד מדריכת הנוער וכמה תנועות נוער ניהלו מאבק מול העירייה לקבלת מבנה קבוע לפעילותן. חשוב לציין שכל אלו הסתדרו באורח פלא בשנת הבחירות.

גם מבחינת תעסוקה לילדים בשעות אחר הצהריים עיר הילדים מספקת תמונה עגומה, כשהיא מתהדרת בהיותה מספקת הנחות בחוגים לעולים חדשים ולילדי הרווחה בעיר (ראוי לציין שבשנת 2022 אושרה בהצבעת רוב של חברי המועצה התוכנית "חוג לכל ילד" בחולון, ובוטלה ע"י ראש העיר ששון טרם החלה את פעילותה).

בהסתכלות על שכנותינו, בת ים וראשון לציון, אפשר לראות ששתיהן מפעילות את התוכנית המופתית 'חוג לכל ילד' המממנת חוג העשרה חינם לכל ילד באחד ממתנ"סי העיר וזאת מתוך הבנה שכולנו נמצאים בקושי לעמוד בהוצאות העולות. יותר מכך, קצרה הכתבה מלהכיל את עשייתה של בת ים עבור תושביה, בכך שהיא מספקת להם פעילויות חינמיות רבות ומגוונות: הופעות ילדים, פסטיבלים על רצועת החוף, מופעים פתוחים של זמרי פסגה, פעילויות מותאמות גיל ואת אחת התוכניות הנהדרות שתחל בקיץ הקרוב – הפעלות של בני נוער עירוניים לילדי העיר בגינות הציבוריות השונות, רעיון המספק תעסוקה לשתי שכבות גיל בתקופת הקיץ נטולת השגרה.

גם עיריית ראשון לציון מספקת תעסוקה הוגנת לתושביה, ואף מתאימה את מגוון הפעילויות שלה לשכבות הגיל השונות, לדוגמה ביום העצמאות האחרון בחרה העירייה לקיים את מופעי הילדים ביום העצמאות עצמו במקום בבמות הלילה כדי שיהיו נגישים יותר לקהל היעד שלהם. עיריית ראשון לציון מקיימת גם ימי כיף הכוללים מתקני מים וטרמפולינות לילדי העיר בחינם, ובתקופת השביתות של מערכת החינוך פתחה העירייה אתרי בילוי כמו גן החיות 'חי-כיף' בחינם לתושבי העיר.

לעומת זאת, רוב הפעילויות שעיריית חולון מספקת עולות כסף, או מה שהעירייה אוהבת לכנות "עלות סמלית". הפעילויות רובן מסתכמות במופעי סיפורטרון (הצגות של ספרי ילדים בספרייה העירונית), או ימי שיא של מופעי רחוב שבהם אמני רחוב מופיעים כמיצגים. כל מופעי הילדים בעיר מתקיימים בשעות שאינן תואמות את שכבות הגיל הצעירות שלהן למרות תלונות ההורים החוזרות.

דוגמה לכך היא המתנה שמקבלים ילדי הגנים בסוף השנה: כרטיס כניסה חינם (עד גיל 6) לפארק המים ימית 2000. מה שנשמע כמו הטבה נהדרת, הוא בעצם פרסומת מקוממת לפארק המים ולא יותר. שכן, ילד מתחת לגיל 6 לא יכול להיכנס לפארק מים לבדו, וכך עיריית חולון מאלצת את הוריהם לקנות כרטיסי כניסה נוספים (בעלות של 100 ₪).

הנושא הזה עלה לא פעם, אך לצערי לא זכה ליחס מצד העירייה, וגם כשכן הוא לא טופל בצורה מיטבית. כשביקשתי מעיריית חולון לשמוע על הפעילויות המוצעות לילדים מטעם העירייה, ציינו בפני את מרכז המחול רעים, המספק שיעורי ריקוד בתשלום, ואת פעילות מרכז מאו"ר (מרכז לאבחונים דידקטיים לילדים בכיתות א–י"ב הנתמך ע"י עיריית חולון), שגם הוא עולה כסף. אבל בכל אופן, אבחונים פסיכו-דידקטיים הם לא פעילויות אחר-צהריים אטרקטיבית במיוחד עבור ילדים.

עיר הילדים הוא תואר שחולון לא ראויה לשאת. במבט חטוף אפשר לראות כי זהו לא יותר ממיתוג שניתן על ידי מי שאינו מכיר ילדים ושלא באמת קשוב לצורכיהם. כי מה כן יש לנו בחולון? מוזיאונים (והרבה מהם), שכל אחד מהם עולה שני מיליארד שקל מתקציב הארנונה של העיר. יש לנו גם תערוכות אין סוף בחסות העירייה (שאנו מקבלים אליהן כניסה חינם במהלך יום שישי אחד בחודש – שיטת "מצמצת פספסת"). ולא די בכך, יש לנו גם פיקוח עירוני שלא עושה את עבודתו, אך מתחדש בתכיפות בג'יפים חדשים, קורקינטים עם ארבע גלגלים וכלים חדשים להתהדר בהם.

בסופו של יום, אותו המיתוג של "עיר הילדים" מטשטש את הבעיות של המשפחות בעיר, ולוקח מהמשאבים של תושבי העיר. כי בעיותיה של חולון לא נגמרות רק ברווחת הילדים, העיר כולה סובלת מעלייה מהותית בפשיעה: מדי שבוע מונחים פה מטעני חבלה, מכוניות ניזוקות ע"י פורעים, בניין מגורים קורס לתוך עצמו, אדם נדקר למוות בעודו חוצה במעבר חצייה, הזבל עולה על גדותיו, מרבית השכונות סובלות מהזנחה משוועת ואין כל התייחסות לבקשות התושבים. ואם לרגע נדמה כי התושבים מגזימים אז דעו כי בשנת 2020 הוגשה נגד עיריית חולון תביעה ייצוגית בגין לקיחת תשלומי ארנונה שלא כדין (העירייה גבתה מהתושבים ריביות פיגורים בסכומים שלא יעלו על הדעת בשיאו של משבר הקורונה). בנוסף לניצחון התביעה המוחץ של התושבים, קבע בית המשפט בפסיקתו כי העירייה נהגה להחזיק אצלה כספי יתרות זכות מבלי להציג שום הסבר הגיוני וכן קבע בית המשפט כי העירייה נוהגת בחוסר הגינות ותום לב כלפי תושביה.

אבל עם ראש עיר כמו ששון זה לא מפתיע שציבור הילדים, ובעיקר הוריהם, לא זוכים לתמיכה מספקת מהעירייה. ראש העיר ששון מנותק מתושביו בצורה קיצונית, הוא עצמו אינו אבא לילדים, ומורגש כי הנושא אינו קרוב ללבו. בחולון אחוז ההצבעה הוא מהנמוכים בארץ ומרבית הקולות מגיעים מבני הגיל השלישי אשר מצביעים ברובם למוטי ששון, עובדה שאולי שופכת קצת אור על האבסורדיות שבה נמצאת חולון. עבור ששון, "עיר הילדים של ישראל" היא רק סלוגן שחוק, שהוא עושה בו שימוש ציני למטרותיו הפוליטיות.
אין ספק שבכל עיר יש בעיות, לכל שלטון הדרך שלו, אבל לא סתם השוויתי את חולון לשכנותיה. אם יש משהו שבאמת צורם בכל הסיפור הזה הוא העובדה שאפשר גם אחרת. לראשי רשויות עירוניות יש יכולת השפעה כמעט מיידית על רווחת תושביהם, ואכן יש ראשי עיר שעושים את המרב לספק לתושביהם מציאות אחרת שמקלה קצת בעומס חיינו המורכבים במדינה.

בבחירות הקרובות, אחרי שנים של תלונות כלפי העירייה, ייצאו תושבי חולון להצביע במה שהולך ומסתמן כמלחמה על הבית. זוגות צעירים, בני נוער, עובדי מוסדות החינוך, בעלי עסקים בעיר, ובעיקר הורים לילדים ייצאו לנסות לשנות את המציאות העגומה שנקלעו אליה לפני כשלושים שנה ולהחליף את ראש העיר הוותיק. האם חולון תזכה לצאת לדרך חדשה ומרעננת אחרי 30 שנים של תקיעות ממשלתית? נצטרך לחכות ולראות.

בתמונה הראשית: הכניסה לעיר חולון, מתוך: http://israelcitytour.blogspot.com/2011/03/blog-post_207.html