רויטרס

חוק ניצולות האונס היזידיות

לאחרונה חוקק בעיראק חוק "הניצולות היזידיות" שמפרט את תהליך שיקומן של נשים יזידיות שנשבו, נאנסו ועברו עינויים קשים על ידי אנשי ארגון המדינה האסלאמית - "דאעש". האם מדובר על נקודה של אור באפילה?
Reading Time: 4 minutes

מאת: דימה דראושה

לאחרונה חוקק הפרלמנט העיראקי את "חוק הניצולות היזידיות" שמכיר בפשעים שביצע ארגון דאעש נגד היזידים ונגד מיעוטים אחרים, ושרואה בהם פשעים נגד האנושות. זהו חוק ראשון מסוגו בעולם הערבי והוא נועד בעיקר לתמוך בנשים ניצולות אלימות מינית בזמן סכסוך מזוין. החוק מתייחס גם לקורבנות ממיעוטים אחרים (טורקמנים, נוצרים ושבכים) ולגברים שנחטפו ועונו בידי אנשי דאעש. החוק מעורר קולות של תמיכה אך גם של ביקורת והתנגדות.

על פי החוק, אמורה לקום מנהלה כללית שתטפל בצורכיהן של הניצולות. המנהל של הגוף האחראי לפיצויים יהיה מהמיעוט היזידי. הניצולות אמורות לקבל כ-685 דולר בחודש וחלקת אדמה למגורים עבור כל אחת מהן. הן אמורות לעבור שיקום וטיפול שיאפשרו את חזרתן ושילובן מחדש בחברה. כל ניצולה שיש לה ילד שנולד כתוצאה מהשבי, אמורה לקבל קצבה חודשית והיא זכאית לטיפול רפואי, נפשי ומשפטי בכל הקשור למצבו.

ערב ראש השנה היזידית - ניצולות משבי דאעש באנדרטת דיקנזו | מתוך הניו יורקר
ערב ראש השנה היזידית – ניצולות משבי דאעש באנדרטת דיקנזו | מתוך הניו יורקר

בשבי ארגון דאעש

באוגוסט 2014 תקפו לוחמי ארגון דאעש את מחוז סינג'אר הנמצא מערבית לעיר מוסול שבעיראק. הם חטפו 6417 יזידים, ברובם נשים. מתוכם, שוחררו במהלך השנים 3546 שבויים. השאר נחשבים לנעדרים עד היום, על אף שעברו כשש שנים מאז שוחרר האיזור משליטת דאעש. נוסף על החטופים היזידים, ישנם כ-1200 חטופות ויטופים טורקמנים ו-161 חטופים וחטופות נוצרים. מספרים אלה אינם רשמיים, אלא שהגיעו מארגונים הפועלים בשטח.

נראה שמספר הניצולות גדול בהרבה ממה שמפורסם; נראה גם שכמחצית מהניצולות הן מהמיעוט הטורקמני והשבכי. כלומר, מיעוט שיעי שדאעש תופס ככופרים. לגבי הנוצרים, רובם עזבו את מוסול לפני שדאעש השתלטו עליה ב־2014. אלה שלא עזבו לפני ההשתלטות נאלצו לבחור בין להתאסלם, לשלם "ג'זיה" (מס גולגולת) או לעזוב. אך הבחירות האלה לא עמדו בפני המיעוט היזידי, שכאשר פלש ארגון דאעש לאיזורם, הם נחטפו, עונו, נרצחו ונשבו במאות ואלפים.

העם היזידי משתייך לעם הכורדי. רובם דוברי כורדית, בניב ייחודי להם ומיעוטם דובר ערבית. זהו עם שמאמין  בדת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים שממזגת בתוכה מספר השפעות. בין היתר, השפעות סופיות (במיוחד בטרמינולוגיה של הספרות הדתית והמיסטית). אך בבסיסה, המיתולוגיה היזידית איננה מוסלמית ותפיסתה את העולם מזכירה במידה רבה דתות פרסיות קדומות.

רוב היזידים מתגוררים בסביבות מוסול וסינג'אר שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריהטורקיהאיראןגאורגיה וארמניה. רוב החוקרים כיום סבורים כי שמם של היזידים נובע משמו של הח'ליפה מבית אומיה, יזיד הראשון אבן מעאויה. ח'ליפה זה נחשב בעיניהם כהתגשמותו של הדמות האלוהית "סולטאן עזי". היזידים עצמם סוברים כי מקור שמם הוא במילה Yezdan או Êzid שמשמעותה "אל".

היזידים נרדפו במשך שנים ארוכות, עוד קודם לרדיפת הארגון המדינה האסלאמית. לאורך ההיסטוריה, שכניהם המוסלמים של היזידים ראו בהם "עובדי שטן", והיזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת.

לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003 ועם תחילת פעילותו של ארגון אל-קאעדה במדינה, הפכה רדיפת היזידים בעיראק לקשה ואלימה ביותר. ארגון אל-קאעדה הגדיר את היזידים ככופרים ואישר את הריגתם ללא הבחנה. בשנים האחרונות, עם התחזקות ארגון המדינה האסלאמית ("דאעש"), הם רדפו את היזידים בשל הרצון "לטהר" את עיראק והמדינות השכנות מהשפעות לא-אסלאמיות וכופרות השוכנות בעיראק.

השורדות נרדפות על ידי אות קלון ומנודות מהקהילה

החוק אולי יסייע כלכלית ונפשית לשורדות ולילדיהן, אך הוא אינו מתייחס למצבן החברתי של השורדות ולכך שרבות מהן נאלצו לשרוד גם לחץ חברתי עצום ודחיקה לשוליים כתוצאה מהקלון שהוטל עליהן אחרי שחרורן מהשבי. רבות מהשורדות חוות דיכוי כפול אחרי שחרורן בשל הדחייה של משפחותיהן. מצב בלתי  נסבל זה הביא את חלקן לשלוח יד בנפשן על מנת להיפטר מהקלון ומהסטיגמה החברתית. רבות מהשורדות נאלצו להמשיך לחיות לבד במחנות הפליטים שהוקמו עבורן ולא לחזור למשפחותיהן.

משפחות שיעיות טורקמניות מסרבות לדבר על בנותיהן החטופות, ובוחרות להאמין שהן מתו או נהרגו עם כיבוש העיר. בזמן שאח של אישה חטופה טוען שהיא מתה ושהם לא יקבלו את הגופה שלה אף פעם, חבר שלו טוען שהם אפילו אינם טורחים לחפש אותה, כי מציאתה (בחיים) תהווה עבורם בעיה גדולה יותר מאשר אם אינה בין החיים.

הכרה בפצעים

החוק הוא תוצאה של עבודה מאומצת של פעילות יזידיות שקראו להכרה בהן כקורבנות של פשע נגד האנושות והן מקוות שהוא לפחות יעניק להן את ההגנה המינימלית שהן זכאיות לה.

חלא, אישה יזידית שאיבדה את הוריה ושלושה מאחיה וחיה היום במחנה של השורדות היזידיות, חושבת כמו נשים יזידיות רבות, ששום דבר לא יפצה על האובדן שהן חוו, אך שהחוק כן מעניק להן קצת שלוות נפש ונחמה.

למרות הבטחתו של מוסטפא אל־כאזמי, ראש ממשלת עיראק, לאמץ את החוק, פעילים יזידים רבים מודאגים מכך שיהיה קשה מאוד ליישמו בשל חסמים בירוקרטיים ובשל המצב בסינג'אר שעוד לא נבנתה מחדש למרות ההבטחות הרבות לגבי שיקומה. נוסף על כך, רוב התושבים היזידים והכורדים-המוסלמים של סינג'אר עוד לא חזרו אליה בשל המצב הקשה שם. נאדיה מוראד, הניצולה היזידית זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2018, חולקת גם היא דאגה זו וטוענת שיישום החוק חשוב הרבה יותר כרגע מאשרורו.

נאדיה מורד
נאדיה מורד

אות הקלון עובר בירושה

נוסף על הסטיגמה החברתית נגד הנשים השורדות, ישנן גם הסטיגמה והקלון כלפי הילדים שנולדו להן כתוצאה מהאונס שהן עברו בשבי, שהופכים את מצבן למורכב אף יותר. ילדים אלה דחויים לגמרי על ידי החברה, דבר שדוחף את האימהות שלהן לוותר עליהם לפעמים, או לוותר על האפשרות לחזור למשפחותיהן, והן נאלצות להישאר שבויות במשפחות של חברי דאעש כדי להימנע מהדחייה מצד משפחותיהן. מצב זה דחף כמה מהפעילות היזידיות לקרוא לתיקון בחוק שלא יגן על ילדיהן של השבויות ולהוסיף סעיף שלא יחייב את האימהות לטפל בילדים אלה, מאחר ומדובר בילדים של אנסים.

המשפטנית והפעילה הטורקמנית רשא והאב טוענת שחלק מהבעייתיות של החוק הוא שהוא פסח על משפחותיהן של השורדות במקום לשלב אותן בתהליך השיקום. החוק היה צריך לכלול את המשפחות ולטפל ולשקם גם אותן, כדי לאפשר להן לקבל את השורדות חזרה לחיק המשפחה – צעד שיהיה בריא הרבה יותר עבור השורדות, משפחותיהן ואולי אפילו עבור ילדיהן במידה ויש כאלו.

המצב המורכב הזה, של השורדות, של משפחותיהן ושל קהילות שלמות שרוסקו באלימות על ידי הארגון הרצחני, דורש כל זיק של אור שיאפשר לאותן נשים לצאת ממעגל העוני הקשה אליו נקלעו ולקבל הכרה במה שעברו. זאת בצל העובדה שישנם כשלושת אלפים יזידים שעדיין חטופים ושכנראה חיים בסוריה תחת איומן של משפחות של אנשי דאעש. היזידים מקווים שהחוק יאפשר להגדיל את מאמצי החיפוש אחר החטופים, לרדוף את הפושעים נגד היזידים בעיראק ובעולם ולמנוע מהם לקבל חנינה.

דימה דראושה כותבת בפרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית

תמונה בראש הכתבה: רויטרס

עורכת המדור: טלי עדן

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך: