Reading Time: 2 minutes

איבון לביא (דואני)

Reading Time: 2 minutes

תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

אספה: דורית וולך

איבון נולדה ב 1937 בנגאזי שבלוב, בת למשפחת דואני ליוסף ואסתר

לפני המלחמה:

משפחת דואני הייתה משפחה ממעמד סוציו אקונומי גבוה מאוד. לאיבון שתי אחיות צעירות. אביה היה סוחר נעליים מצליח ואילו אימה הייתה עקרת בית. היו להם נכסים רבים.

היא לא זוכרת גילויי אנטישמיות וילדותה עברה עליה בנעימים עד לשנת 1941.

תקופת המלחמה

באפריל 1941 הגיעו האיטלקים הפאשיסטיים, ביצעו ביהודים פרעות שבמהלכן נרצחו שני יהודים ורכוש רב נבזז ונהרס. גם שתי החנויות של הוריה נשרפו. היהודים אולצו לעבוד גם בשבת, הפחד היה גדול, הזכויות נשללו מהם.

בשל החשש לחייהם רבים ברחו והתכנסו בבתי הכנסת, אך גם לשם הגיעו האיטלקים: "הפשיסט ירה לכיוון אבא לרצפה ואימה שלו פחדה, יש לה רק שני בנים והיא הוציאה את חבילת הכסף ונתנה אותה לפשיסט" .

ב 1942 הודיעו האיטלקים כי יש להתכנס בכיכר, למשפחה עם ילדים אושר להביא גם מזוודה בעבורם: "לכל אחד היה רק בגד אחד על הגוף ולא יותר מזה", כ-2600 יהודים הועברו לג'אדו, מחנה צבאי ישן שהומר למחנה ריכוז: "הביתן של המשפחה שלי היה ביתן H היינו שם שלוש אחיות,  האחרונה נולדה בג'אדו".

התנאים היו קשים לא היה אוכל ומנת האוכל שחולקה לא הייתה ראויה למאכל אדם, אולם הערבים היו מגיעים לגדרות למכור לחם ופיתות ומשפחתה האמידה יכלה להרשות לעצמם דברים הכרחיים. התנאים היו קשים אך הם היו יחד. היא נזכרת כי פעם אחד האיטלקים רצה להרביץ לה וסבתא שלה צעקה עליו ולכן הוא רדף אחריה במטרה להכות אותה. היא נפלה ושברה את רגלה: "היא צלעה עד יום מותה".

בשל התנאים הסניטריים הקשים פרצה מחלת הטיפוס במחנה. האיטלקים הבטיחו לילדים סוכריות וכשהגיעו גילחו את ראשם. היא זוכרת שאביה אמר "לוקחים אתכן לתת לכן סוכריות ובמקום זה חזרתן עם קרחת". מחלת הטיפוס גבתה מחיר מ660  יהודים ששהו במחנה, ובנוסף, על מנת לשבור את נפשם, חויבו הגברים להעביר אבנים ממקום למקום יום אחר יום ללא מטרה.

בינואר 1943 נתבקשו היהודים במחנה לצאת למקום פתוח. כל מי ששרד התאסף, הפחד היה גדול הם חשבנו כי הם מוצאים להורג. להפתעתם הגיעו מספר משאיות לאסוף אותם ובמהלך יומיים של נסיעה צפופה וארוכה הם שוחררו.

השחרור, עלייה לארץ ישראל

בעת השחרור בסוף חודש אפריל 1945, משפחת דואני חזרה לביתה. אביה איש ידוע ומוכר, קיבל הלוואה ושיפץ את ההריסות והחיים חזרו למסלולם. לאחר הקמת מדינת ישראל שררה שנאה עזה בין הערבים ליהודים ורבים עלו ארצה. אביה שסירב לעזוב בתחילה הבין שאין מנוס, הרכוש הרב נמכר בפרוטות ובשנת 1950 הגיעו באנייה לארץ ישראל ל"מחנה ישראל".

לאיבון שני ילדים ושבעה נכדים.

לקריאה נוספת: עדות במיזם "לדורות"

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

נשים גרות יחד

Reading Time: < 1 minute פרויקט הדמיון של פוליטיקלי קוראת יוצא לדרך! ארנה רז כותבת לנו על תרחיש אפשרי, בו נשים גרות ביחד, בעידוד משרד השיכון החדש.

"הומלסית פוליטית"

Reading Time: 4 minutes לירון כהן בטור פרשנות פוליטי חדש. הפעם, בצל משבר הקורונה העולמי, בני גנץ מפרק את "כחול-לבן" והולך עם בנימין נתניהו לממשלת אחדות

"נמשיך לעקוב"

Reading Time: < 1 minute פרויקט הדמיון של פוליטיקלי קוראת יוצא לדרך! יאלי השש בטקסט נוקב על היום שאחרי, על פי חזון השוק החופשי. או לפחות, כפי שסיפרו לנו

סגירת תפריט

A feminist world, needs feminist news
Support the readeress and join the revolution

עולם פמיניסטי זקוק לתקשורת פמיניסטית
תמכו בפוליטיקלי קוראת והצטרפו למהפכה