לפני שבוע הוציא חמאס מניפסט פוליטי בשפה פרוגרסיבית בשם "החמאס – הנרטיב שלנו". ב-18 עמודים צבעוניים, הכתובים באנגלית, חמאס מעביר את העולם שיעור מאלף ב"איך להצדיק מעשי זוועה, אונס, רצח וחטיפת חפים מפשע, כמעשה גבורה פרוגרסיבי". למעשה, מסבירים חמאס, מעשי הזוועה היו מעשים של גבורה, של חירות ושל שחרור. בשפה הזו בדיוק התנחל ארגון הטרור בלבבות העם הפלסטיני, הנואש לישועה. הנה טעימה מהמסמך:
"העם הפלסטיני האיתן שלנו, האומות הערביות והאסלאמיות. העמים החופשיים ברחבי העולם ואלה שדוגלים בהם חירות, צדק וכבוד האדם. לאור התוקפנות הישראלית המתמשכת ברצועת עזה והגדה המערבית, וכאשר עמנו ממשיך בקרב לעצמאות, כבוד והשתחררות מהכיבוש הארוך ביותר אי פעם שבמהלכו הפגנו אומץ וגבורה בהתמודדות עם מכונת רצח ותוקפנות ישראלית, היינו רוצים להבהיר לעמנו ולעמי העולם החופשיים את המציאות של מה שקרה ב-7 באוקטובר, המניעים מאחורי, ההקשר הכללי לעניין הפלסטיני, כמו גם הפרכה לטענות הישראליות ולשים את העובדות בפרספקטיבה".
המסמך פותח בשימוש חכם במושג 'נרטיב'. אותה טרמינולוגיה בה משתמש המערב בשיח על הסכסוך הישראלי פלסטיני וכך הוא משתלב בתוכו מיידית. לאחר מכן ניתן תיאור ההשתלשלות ההיסטורית של הכיבוש הפלסטיני על ידי הבריטים, המחזקת את תאוריית הקולוניאליזם, ואז על ידי ישראל. מכאן מביאים את הקורא להסבר על ה-7 באוקטובר, לא לפני שהם מוקיעים את ארה"ב ובעלות הברית המערביות של ישראל על אימוץ הנרטיב הישראלי לפיו חמאס כיוון להרג חפים מפשע. הם מוסיפים כי הממשל האמריקאי ובעלות הברית המערביות מתייחסים לישראל כאילו היא מעל החוק.
הם מדברים על חוק.
הכחשה אחר הכחשה, למד החמאס להשתמש ברטוריקה מערבית לביצוע זוועות ולהסתיר אותן יפה יפה. להשתמש במילים נכונות ולאמץ מילים כמו 'נרטיב' כדי לומר: זה לא קרה. הכול פרופגנדה ישראלית. כאילו לכל אחד נרטיב משלו למה שקרה.
'מבצע מבול אל-אקצא', כך הם קוראים ל-7 באוקטובר, 'כוון לבסיסים צבאיים ומטרתו הייתה לקיחה בשבי של חיילים והחלפתם באלפי האסירים הפלסטינים השבויים בכלא הישראלי'. כך טוען החמאס במסמך ומוסיף, שהייתה הימנעות מפגיעה בחפים מפשע, ילדים, נשים וקשישים בשם ערכי האיסלאם. 'כל פגיעה בחפים מפשע קרתה בטעות ובשל עימות עם חיילי צה"ל. תנועת חמאס מחויבת לאי פגיעה בחפים מפשע. מאז ירה המחבל ברוך גולדשטיין באזרחים פלסטינים, חמאס מחויבת להשארת אזרחים מחוץ למאבק'.
בסדר.
'אילו קרו דברים במבצע מבול אל אקצא', הם ממשיכים לפרט במסמך, 'אלו קרו אך רק בגלל נפילת מערכת הביטחון הישראלית והכאוס בגבול עזה. כפי שראיתם, חמאס נהג באדיבות באזרחים שהוחזקו בעזה. כל טענה אחרת של הפרופגנדה הישראלית היא שקר ובדיה מוחלטת. הנרטיב הישראלי תמיד ניסה לעשות דמוניזציה להתנגדות הפלסטינית ולהכשיר את התוקפנות שלה על עזה'.
הם כמובן מכחישים את מעשי האונס ואת הטבח בנובה על ידי שימוש בסימוכין לעיתונים אחרים, מערביים וישראלים. שימוש בציטוטים מ'הארץ' ו'ידיעות אחרונות' הטוענים כי הצבא הישראלי הרג את האזרחים במסיבת הנובה כשירה מהאוויר ללא אבחנה, ומציינים את 'נוהל חניבעל'.
"אחרי 75 שנים של כיבוש וסבל מה ציפיתם", טוען חמאס ומצייר את הניסיונות הפלסטינים לשחרור אסירים כהתארגנויות מחאה שקטות שהצבא הישראלי הדף בתוקפנות והרג בהן אזרחים פלסטינים. על אף שהיו גם מחאות שקטות, חמאס משרטט נרטיב שקרי כאילו השבעה באוקטובר היה מעשה התוקפנות הראשון של ההתנגדות הפלסטינית. זוהי רטוריקת הכחשה מדהימה של כל מעשי הרצח שנעשו באלפי אזרחים ישראלים לאורך שנים.
בחלק האחרון של המסמך, בפרק שנקרא "מה שנחוץ כעת", קוראים אנשי חמאס את קריאתם לעולם:
"אנחנו קוראים לאנשי העולם החופשי, במיוחד לאומות שידעו קולוניאליזם ומבינים את הסבל של העם הפלסטיני, לקחת עמדה רצינית ואפקטיבית נגד הסטנדרטים הכפולים של מדינות בעלות כוח המגבות את הכיבוש הישראלי. אנחנו קוראים לכל המדינות להפגין תנועה של סולידריות גלובלית עם בני העם הפלסטיני ולהזדהות עם ערכי הצדק, השוויון וזכותו של כל אדם לחירות ולכבוד".
בואו נעשה סדר
החשש הישראלי מצמיחתם של תאי טרור שפורחים באזורים מוכי סכסוך, עוני ואי-סדר, התגשם במלוא עוזו בעזה. תאי הטרור שהחלו לצמוח בלבנון בשנות השמונים בתמיכה איראנית, כמו גם החמאס בעזה, לובשים תדמית של מתנגדי המערב, המושיעים מן האסלאם. בעזה הם מתלבשים על ההתנגדות הפלסטינים המוצדקת לכיבוש הישראלי ומצדיקים באמצעותה את מעשי הטרור שלהם.
קשה מאוד להצדיק מול העולם את הצורך להשמיד את הטרור של חמאס, כשזה מתחבא מאחורי אזרחים לא רק ברמה הפיזית, אלא גם ברמה האידיאולוגית. גם בישראל קיים – וביתר שאת בימים הללו – הטשטוש בין הסיפור הפלסטיני לטרור של חמאס. וזה הזמן לעשות פה סדר. פלסטינים הם לא חמאס והחמאס הוא לא פלסטיני.
שימו לב לדברים שאומר שעבאן אלסייד, אביו של החטוף הישאם אלסייד שנמצא בעזה משנת 2015, בשבי החמאס: "חמאס תופס אותם מאוד קצר ולא נתן להם להתערב, ולכן העניין של השבטיות והחמולות לא עזר מול החמאס. זה מלמד שחמאס לא מהאזור, הם באו עם רעיונות מעולמות אחרים". מה הכוונה עולמות אחרים? שואלת אותו המראיינת "שהרעיון החמאסי יותר שיעי, ממקומות כמו עיראק ואיראן. אם זה היה ארגון של הקהילה העזתית המקורית כנראה זה היה אחרת".
רובה המוחלט של צמרת חמאס לא שוכנת בפלסטין. חלקם גם לא פלסטינים כלל וכלל. אך מרבית חיילי חמאס הם תושבי עזה – ועל כן, קשה להפקיד בין הדברים. אבל כשחיים במצוקה, בדיוק כפי שהעולם התחתון משתלט על שכונות עוני, האנשים נענים למי שמציע להם בשורה כלשהי – בין אם כסף ובין אם תקווה לעתיד אחר.
"מדברים ערבית"
מהלכי החמאס מול ישראל לא דורשים שחרור לפלסטין אלא שהם מונעים מתוך צרכי כוח, כיבוש ושליטה שאינם קשורים כהוא זה בשחרור, באדם החופשי וכן הלאה. הרי ברור כשמש וידוע לכולנו שביום בו ישלוט ארגון חמאס במדינה כלשהי, מר יהיה גורל אזרחיה, בין אם יהיו אלה יהודים שנכבשו או פלסטינים ששוחררו.
לדמיין מדינה חופשית שנשלטת על ידי החמאס זה כמעט אבסורד. אך לעולם הלבן אין די שכל להפליג כה רחוק בדמיון, אז הוא מעדיף לקנות את החרא שחמאס מוכר לו. "שחרור" ו"חירות".
בזמן שבישראל מתעטפים באידיאולוגית התיישבות, מתבודדים מהעולם ומבינים פחות ופחות מה הולך מסביבנו, קם לו ארגון שלמד לשחק לפי כללי המשחק המערביים. הוא טובח בנו ומציג פני תמים. לישראל כבר לא מאמינים בעולם. בחירתנו מחדש במנהיג שקרן וחסר אחריות כמו נתניהו, שוב ושוב ושוב, דוחף עוד יותר את נצחונו העתידי של הטרור החמאסי, אך הפעם גם באמצעות כלים מערביים אותם אנחנו הולכים ודוחים מעלינו: מערכת משפט הוגנת, קדושת חיים, אתיקה ומוסר. כל מה שאין בארגון הטרור חמאס ויש לנו, נדחה בזלזול על ידי המיינסטרים הישראלי שמושפע מהימין הקיצוני, וחושב שהוא לומד לדבר בשפה הנכונה: שפת הטרור. בעוד אנחנו הופכים אלימים יותר, דוחים מעלינו כל סממן פרוגרסיבי, חמאס עושה בדיוק את הדבר ההפוך: לומד את שפת המערב ובאמצעותה ממשיך ונלחם בנו, או יותר נכון – מבצר את נצחונו.
אם ישראל תשכיל להפריד בין הסוגייה הפלסטינית, שצריכה להיפתר ויפה שעה אחת קודם לבין ארגון הטרור חמאס, היא תעשה מהלך אסטרטגי אדיר. הכרה, בתור התחלה, בעם הפלסטיני ובצורך שלו בזהות לאומית, תנטרל את אזורי הפורענות שאי ההכרה מושכת אליהם. את תאי הטרור משביחה ישראל ככל שהיא מתעלמת מסוגיית הפלסטינים וככל שהיא משתמשת בכוח, כוח ועוד כוח כדי לנסות ולהשתיק את מאבקם.
תגובה אחת
"מצוקת העוני אשמה". "חמאס איננו פלסטיני". הבלים. הכותב מניח שהפלסטינים שואפים למדינה ליברלית כמוהו, ולא היא. זהו הגיון פרוגרסיבי מרקסיסטי שמזלזל בערכים של בני אדם אחרים ומצמצם אותם לאינטרס הכלכלי הפרטי. בפועל, לפלסטינים חשוב האסלאם שמעבר לזהותם הלאומית, וחמאס מבטא את זה. חמאס הוא סניף פלסטין של האחים המוסלמים, מפלגה פופולרית מאוד בעולם הערבי, ששולטת או שלטה באופן דמוקרטי (במובן הצר – בחירות) בארצות כמו טורקיה ומצרים. מוטעות גם הקביעות שהחמאס לא שואפת באמת לשחרור לאומי או הקמת מדינה: הם הפנימו מזמן ששחרור כזה לא יקרה בכיבוש צבאי ישיר, ולכן אימצו את אסטרטגיית הטרור האיראנית שמכוונת לשבירת החוסן האזרחי בישראל והאמונה בציונות. על פניו, זוהי אסטרטגיה חכמה למדי.