"אני פמיניסטית"
הרב אליהו פרץ, רב "קהילת סיני" בעבר ורבה של קהילת "בית אל" בבואנוס איירס בהווה, מספר על בחירתו בפמיניזם

מאת: הרב אליהו פרץ

קול קורא להכריז ברינה: ׳׳אני פמיניסטית׳׳.

אמירה זו איננה מעשה חסד אלא תגמול מועט ולא מספק לחובה אותה נושא כל אדם כלפי אמו, אחיותיו, בנותיו, אחיינותיו, חברותיו, סבותיו כלל הנשים, וכן כלפי כל הגברים והא-נשים הלא בינאריותים אשר ביקום. מדובר על אילוץ מוסרי אולם במקביל לציווי אמוני, דבר המושתת על צדק, שכל והגיון.

אין להכחיש כי להצהרה זו יש גם תשתית אגואיסטית מובהקת, אזי כבר אמר החכם כי החופש של הנידחים לשולי החברה מוציא מן הכוח אל הפועל את החופש של אלה העומדים בראש הסולם. שם, בראש הסולם המיני / מגדרי, ניצבים הזכרים הגבריים, הם מכונני המעמד המיוצג כפריבילגי, בני המין והמגדר הלכאורה נגדיים מאלו של הנקבות הנשיות.

בשדות המגדר והמין יחסי שליט-נשלט מערפלים את עצם מהותן של הזהויות המצופות, וכתוצאה מכך קווי הגבול של זהויות הנשלט והשולט מיטשטשים ואין לדעת מהו מעמדם של כל אחד ואחת מהן בכל רגע נתון.

כך חיש מהר ובביטול כל מודעות האדונים נהפכים למפוקחים, לעבדים מתוך בחירה אשר אדונם הדמיוני, המגדר, נתן בדלת מרצע באוזניהם.

עשרות שנים, אם לא מאות, יש אקטיביסטיות בין בנות האדם הנוקטות פעולה לשם הפחתת והעלמת המערכת הבינארית הנוקשה של מעמדות המגדר. כנגדן ישנם המבליטים והמקצינים את השונות אשר בין המינים, הפועלים למען הנצחת מערכת מיון פשטנית, משובשת ומלאכותית והדואגים לייעד לכל אחד ואחת מגדר קבוע ומובדל. כמו כן הם מתיימרים להגדיר, לייצר ולשחזר תבניות גזעיות, כלכליות, תרבותיות וכיוצא בהן ולהטמיען בחברה בעל כורחנו. מטרתן של תבניות אלו היא קידום אי השוויון והגנת הסדר המעמדי הוורטיקלי.

אנשים אלה הם אנחנו אנו, השוכחים שנשמתנו וגופנו מורכבים ונזילים. גוף ונפש מסוגלים להחזיק מרכיבי זהות מגוונים ומבטאים ניבי מין שונים, ובלבד שיותר להם חופש פעולה והגדרה עצמית. יכולתנו למתוח ולהגמיש את גבולות המין והמגדר משל היו להוויה אנושית ככלל ויהודית בפרט, הוויה שהיא משתנה באופן מתמיד ומסתגלת.

למרות הישרדותם וקיומם רב השנים של הדגמים אשר הזכרנו, זכר-נקבה ואישה-איש, מתקשים אנו למצוא בין הנבראים מי שיעמוד במכלול התנאים אשר נדרשים להשתייכות לאחת הקטגוריות באופן מוחלט. מודל מיוני זה חתום ומאושר על ידי ׳׳ההגמוניה המגדרית׳׳, הגמוניה הלא מייצגת והלא מדברת בגוף ראשון, הגמוניה שמעולם לא נבחרה אך מתבטאת בשמם של ׳׳הנכון׳׳, ׳׳הטבעי׳׳, ׳׳המקובל׳׳, ׳׳הנורמטיבי׳׳ ו-׳׳הנורמלי׳׳.

בד בבד במציאות אשר תיארנו עד כה קיימותים א-נשים השואפותים להיות הן עצמם. לעיתים ינסו להדחיק את האני המגדרי שלהן ולהתאים את עצמן לתבנית המקובלת ולהיכנע לציפיות הגמוניות. הסיבה מובנת מאליה כי היותנו אנו עצמנו דורש מאמץ רב ותובע מחיר חברתי גבוה מאד.

כמו כן ישנן המתנגדותים להכנעה ואף המנסותים להשתכנע שיום יבוא והשינויים יתממשו, אך אין שינוי ללא פעולה. מה טוב יהיה ליהנות מדרך הבניית הזהות והאני המגדרי בהתאמה להוויה ולרצון של כל אחד ואחת.

בת מצווה בקהילת סיני

נחוץ לציין כי כאשר מדובר על ה-"אני" היינו אמורים לדבר בלשון רבים מכיוון שהאדם חומר גלם נזיל החי על רצף המגדר והמין והמשתנה במשך שהייתו בעולם הזה.

חיי האדם הם תהליך אינסופי ובלתי צפוי להביאו להשלמה, ויש לנו על מה לסמוך אזי צירוף המילים "חיי שרה" המופיע בתורה (ספר בראשית פרק כ"ג פסוק א') ובא ללמד אותנו על חייה של שרה אמנו ועל חיי כלל האנושות.

בשפות אחרות רבות המילה המתארת את אוסף שנות האדם וחוויותיו היא מילה בלשון יחיד, לדוגמה: vida, vitta, life ועוד, אך במקרא נעשה שימוש בלשון רבים למרות שמדובר על בת אדם אחת, מדוע? אלא ללמדנו כי אין לכל חי הוויה מתמשכת ובלתי משתנה אלא אוסף של הוויות מיוחסות לחוויותיו.

יהיו האומרים כי אין לכל הנאמר עד כה על מין ומגדר עוגן במסורת ובמקורות היהודיים, אך כופרים בעיקר הם. בראשית, במועד בו מחלקיקי המטריה נוצר ׳׳האדם הראשון׳׳, הוא האחד אשר הפך להורה הקדמון, זכר ונקבה נברא (בראשית פרק א׳, פסוק כ׳׳ז). שני טעמים לדבר, הראשון שבהם כי בנות האנוש אמורות הן להיות בעלות ערך שווה מעת בריאתן וקל בחומר מעת לידתן. בנות אותו הרגע נבראו, ללא דירוג מעמדי ואין להנציחו לעולם אלא לחסלו.

הטעם השני הוא כי בראשית נברא האדם כגולם מורכב, מופקד קביעות מגדרית או מינית. מוסכמות רבות הקשורות למין ולמגדר הפכו אות קלון והן והופיעו בעולם זמן מה לאחר תחילת קיומן של בנות האדם.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.

זכר ונקבה ברא אותם, בו בזמן. וכאשר הפריד ביניהם הפריד ולא ברא את האחת מן השני, שהרי צלע לקח. והצהיר רבנו אבן עזרא כי אין צלע אלא הצד.

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.

ולטעמי אין צד אלא החצי של השלם. כפי שהשלם היה מגולם ומורכב מזכר ונקבה גם כן בכל אדם ואדם מינונים שונים של מרכיבים אלה, לכן אין לעשות מיון בינארי של המינים אלא להכיר באפשרויות הרבות הקיימות.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:

בצלם ובדמות נבראו, כבודן אדיר ככבוד מלכות שמים ועל כן אמרו רבותינו ז׳׳ל חביב האדם שנברא בצלם. על כל אדם נאמר, על כל הא-נשים, ואם נאמר כן לא נוכל עוד לדבר על ׳׳יום האישה הבינלאומי׳׳ אלא נתבקש להגות ׳׳יום הבינלאומי לנשים׳׳. נכיר בכך בקיומן של פנים רבות לזהויות הנשיות ולאני המגדרי.

את כולן נחוץ למנות – נשים סיס-ג׳נדריות וטרנס-ג׳נדריות, דו-מיניות, סטרייטיות ולסביות, נשים על רצף סרגל מערכת המיון של המגדר והמין, נשים גבריות וגברים נשיים, נשים ללא צבע ומכל הצבעים, הנדחפות לשולי החברה ובנות האצולה, משכילות, שהרי הן חלק ממכלול מגדרי רחב.

אני פמיניסטית.

במשימתי לעיתים מצליח ואף לעיתים נכשל. אכן פמיניסטית, אינני מבולבל. אין מדובר על מאורע אשר מתרחש באופן בלעדי בכל שמיני במרץ, אלא על השתדלות מאתגרת ויומיומית, על מאמץ הדורש התמדה בכל יום ובכל עת ובכל שעה. בחריצות ובהיעדר הפוגה מנסה בכל כוחי להימנע מלהתפתות ולנצל את זכויות היתר אשר הונפקו לי בעת הלידה, כאשר הובחנתי והוכרזו עלי כזכר. זכויות עבורן לא עמלתי, ולא טרחתי כלל.

קהילת בית אל בבואנוס איירס נוסדה בשנות ה-60 על ידי הרב מרשל ת' מאיר. בית אל ק"ק הינה קהילה שוויונית בה נשמרת מסורת ישראל ברוח הומניסטית מתוך דאגה לזכויות האדם. קהילה זו הייתה הראשונה בדרום אמריקה בה נשים עלו לתורה. קהילת סיני הינה קהילה מסורתית ושוויונית הממוקמת במרכז תל אביב.

בתמונה הראשית: הרבה סילבינה צ׳אמן, שגריר ישראל בבואנוס איירס,  מרטין מסלו (יושב ראש קהילת בית אל), הרב דניאל גולדמן והרב אליהו פרץ

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.