אשת העולם הגדול: סחר בבנות אדם במלחמת האזרחים בסוריה

מאת: טלי קורד

מלחמת האזרחים בסוריה גבתה בחמש שנותיה עד כה קורבנות רבים; ההערכות מדברות על קרוב ל-500 אלף הרוגים, 1.9 מליון פצועים וכ-4 מליון פליטים ופליטות שברחו למדינות אחרות במזרח התיכון ובאירופה. כמו בכל עימות מזוין בהיסטוריה, למלחמה השלכות כואבות רבות לנשים, מעבר להרס וההרג הכללי. נסיונות הבריחה עוברים תכופות דרך מוצבים וקבוצות חמושות, שם הפליטות עוברות תקיפות ואונס. כשהן נשארות באזורי קונפליקט הן מהוות מטרה פופולרית לחטיפות; כשהן מצליחות להגיע למדינות אחרות הן הופכות למטרה לנישואי כפייה.

נישואים בכפייה, במיוחד כשמדובר בנערות צעירות, הם תופעה מזעזעת בפני עצמה – וכאילו לא די בכך, הנשים הסוריות נאלצות להתמודד עם תופעה איומה לא פחות: סחר בנשים. בתחילת החודש תפסו כוחות הבטחון בלבנון את ארגון הסחר בנשים הגדול ביותר במדינה ושחררו 75 נשים, רובן סוריות. על פי הדיווחים מדובר בנשים שעברו עינויים פיסיים ופסיכולוגיים, הוכו וכמובן נוצלו לשירותי מין בניגוד לרצונן. הכוחות עצרו גם צוות רפואי קטן שסיפר כי ביצע כמעט 200 הפלות באותן נשים.
בטוויסט מזעזע נוסף, האשים השבוע ראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בלבנון, וליד ג'ונבלאט, מספר בכירים במדינה בכך שידעו על הארגון כבר שנים ולא עשו דבר. ג'ונבלאט פרסם ציוץ בטוויטר לפיו ארגון הסחר עובד כבר מספר שנים תוך שיתוף פעולה עם קצינים בכירים במחלק המוסר הלבנוני.

לבנון אינה המדינה היחידה שמתמודדת עם ההשלכות הספציפיות האלו של המלחמה בסוריה. היחס והתנאים שמקבלים הפליטים כל כך גרוע, שסרסורים מצליחים לשכנע משפחות למכור להם את בנותיהן תמורת 2000-5000 לירות טורקיות (כ3-6 אלפי ש"ח). הסרסורים טוענים שרק יעבירו את הבנות את הגבול לטורקיה ויתנו להם חיים טובים יותר שם, ובפועל הן נמכרות לנישואין מוקדמים וזנות.

בינתיים, במזרח הרחוק, עוברות נשים מסלול דומה – בכיוון ההפוך. בחודשים האחרונים עלו דיווחים רבים על נשים עניות מאזורים כפריים בבנגלדש ונפאל ש"מיובאות" לתוך סוריה לצרכי עבודות בית ולעיתים לזנות. כוחות המשטרה בבנגלדש מספרים שבשנה האחרונה בלבד נתקלו ב-45 מקרים של נשים שעברו התעללות ואונס בסוריה. "מדובר בנשים תמימות ולא-משכילות מהכפרים. הן לא יודעות כלום על סוריה ומה שמתרחש בה," מספר מפקד בכיר במשטרה. "הן חושבות שהן עוברות ללבנון או ירדן כדי לשפר את חייהן."

סחר בעובדות משק בית מהמזרח הרחוק למזרח התיכון הוא תופעה רחבה. סוכני גיוס משכנעים את הנשים שכדאי להן לעבור מבלי לספר להן מה באמת מצפה להן שם. נשים רבות שהגיעו לסוריה עוד לפני פרוץ המלחמה הצליחו לברוח לבד או עם המעסיקים שלהן, אבל לאלו שהגיעו בשנים האחרונות הישר לתוך המלחמה, קשה פי כמה לצאת מהמדינה. "הסוכן אמר לי שזה כמו באמריקה," מספרת גייאנו רשמי מגר, אשה נפאלית בת 25, שהובטחה לה משרה בדובאי אבל למעשה הוברחה דרך דובאי, הודו ואומן ישר לדמשק.
כשהגיעה לדמשק התחילה מגר לעבוד אצל משפחה מקומית. "כל מה שעשיתי זה לעבוד ולישון. לא יכולתי ליצור קשר עם אף אחד ולא עזבתי את הבית במשך 7 חודשים," סיפרה. היא לא ידעה דבר על המלחמה, וכששאלה את בני המשפחה נאמר לה שאלו רק אימונים של הצבא. לאחר מחקר באינטרנט גילתה את האמת. היא התחננה לחזור לנפאל – ואז נאמר לה שלא תשוחרר עד שתחזיר את סכום הכסף בו נקנתה, כ-23 אלף ש"ח. בסופו של דבר הצליחה ליצור קשר עם שגרירות נפאל במצרים ולחזור הביתה בידיים ריקות. "אמורים היו לשלם לי 160 דולר לחודש, אבל שילמו רק על חצי שנה. כשעזבתי שאלתי את המעסיקה לגבי השכר שלי. היא הוציאה שטר של 20 דולר מהארנק וזרקה אותו עלי ואז ירקה לי בפנים."

סחר בבני אדם הוא מהפשעים החמורים ביותר עימם מנסות ממשלות העולם להתמודד כיום. בהקשר של אזור מלחמה הטיפול מסתבך, והפגיעה העיקרית, שלא במפתיע, היא בחלקי החברה בעלי המעמדות הנמוכים ביותר: נשים, נערות וילדים. גם, ואולי בעיקר, בסביבה של מלחמה, תמיד ימצא מי שימהר להרוויח על חשבונן, גם אם המחיר הוא לשלול מבנות אדם אחרות את החופש והאנושיות שלהן.

תמונה: © UNHCR/N.Daoud 2012

השאירו תגובה