רחל ברנהיים-פרידמן

תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

אספה: רודיינה ג'עפרי

רחל נולדה במונקץ' (מוקצ'בו) שבצ'כוסלובקיה ב 1922, בבית חרדי שהתפקר לאחר שירותו של האב במלחמת העולם הראשונה. היא גדלה באווירה של השכלה ומודרניות, קיבלה חינוך ציוני והייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" בעירה.

ב-1939 עם ראשית הכיבוש ההונגרי במונקץ', החלה רחל לחוות את האנטישמיות ההונגרית. באביב 1944 גורשה עם אמה ושתיים מאחיותיה לאושוויץ, שם נלקחה האם לתאי גזים. על כך העידה לימים רחל:

"הייתי בטוחה שבי האשמה, כי אילו רק הייתי מרחיקה מראשה של אימא את מטפחת הראש, שקשרה לראשה לאות אבל, כמו לפני שנה על מותו של אבא, היא הייתה נשארת אתנו. היא הייתה אישה יפה ונראתה צעירה מגילה. רק במטפחת השחורה לראשה נראתה בוגרת יותר. התייסרתי ברגשות אשם. למה לא הסרתי אותה מעל ראשה. לולא אותה המטפחת עוד היינו ממשיכות לאחוז בידה."

ביום הראשון באושוויץ כינסה רחל צעירות אחדות לשירת התקווה, שירים עבריים ושירי שבת. על השירה הזו הם שילמו מחיר, כשחייל אס-אס ששמע את שירתן נכנס והצליף בהן. רחל מספרת כי למרות ההצלפות הן נשארו לעמוד ולשיר עד שהאחרונה ביניהן קרסה פצועה ממכות הפרגול.

כעבור מספר חודשים במחנה יצאה רחל לצעדת המוות בה נספתה אחותה הצעירה. לאחר שמונה ימים היא הצליחה להתחמק עם שתי חברות. לאחר שהתחזו לפשיסטיות הונגריות, קיבלו סיוע בכפר גרמני ושרדו בו עד השחרור על ידי הצבא האדום.

לאחר שנספו האם והאחות הקטנה, הסתבר לבסוף כי היחידים ששרדו את השואה היו רחל, אחיה והאחות חיה. בנוסף להם, אח נוסף של רחל, אליעזר, עלה לארץ לפני השואה. למרבה הטרגדיה היא איבדה את אחיה במחנה בתאונה, שבועות מעטים לאחר השחרור. לכן נותרו היא ואחותה בלבד. האחות שרדה לאחר שהתחמקה מצריף החולים באושוויץ, יום לפני רצח כל השוהים בצריף. והיא מתגוררת כיום בישראל.

בספטמבר 1947 עלתה רחל לארץ והקימה את ביתה בקיבוץ יקום. היא נישאה לזאב והביאה לעולם 2 בנות ובן. רחל עבדה בקיבוץ והתגלתה כמצטיינת בחינוך המיוחד ובשיעורי עזר למתקשים.

במלחמת יום הכיפורים נפל בנה של רחל, דני, מה שהביא אותה לכתוב ולהוציא לאור חמישה ספרים. בין חמשת ספריה – הספר "עגילים במרתף", בו היא מתארת את קורותיה בשואה. הספר תורגם ל-14 שפות, בהן סינית, זכה בפרסים ונמצא בתהליכים של עיבוד לסרט.

בשנים האחרונות פעלה רחל כאשת עדות, וסיפרה על קורותיה בשואה בפני קהלים רבים, בהם תלמידים, סטודנטים, חיילים ועוד. שיר שכתבה על התקווה לשלום באזור זכה בפרס אקו"ם ותורגם לערבית, אנגלית וספרדית.

רחל, סבתא לשישה נכדים ושני נינים, ממשיכה להיות פעילה חברתית גם היום.

עדותה של רחל על שירתה באושוויץ:

 

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.