מוסררה מיקס: נזילות מגדרית באופרה של בייג'ינג

פסטיבל מוסררה מיקס ה-17 ייפתח ביום שלישי הקרוב בירושלים. הפסטיבל הוא יוזמה של בית הספר לאמנות רב תחומית במוסררה, ויש בו השנה הרבה אמנות נשית מרתקת ומגוונת. אחת המשתתפות היא ורוורה שברובה, אמנית רב תחומית ילידת רוסיה שמתגוררת באירלנד ובעבר התגוררה ויצרה בסין. מיצג הוידאו שתציג במוסררה נקרא "האופרה" והוא חוקר את תפקידי הג'נדר באופרה של בייג'ינג, צורת אמנות במה שהולכת ונעלמת מהעולם. בשיחה עם פוליטיקלי קוראת שברובה מסבירה איך הגיעה לנושא ומה זה בכלל האופרה של בייג'ינג.

"כשהגעתי לסין האמנות שלי השתנתה מאד. לפני כן, בלונדון, הייתי בעיקר ציירת, אבל בסין הרגשתי שהציור אינו מסוגל לתפוס את השינויים המהירים שראיתי סביבי ופניתי לעבודות וידאו. במקביל, פגשתי ידיד שהתעניין מאד באופרה של בייג'ינג והלכתי איתו למופע אופרה. מיד אחרי המופע, הידיד שלי הציג אותי בפני השחקנית הראשית באופרה, שעדיין לבשה את תלבושת ההופעה. רק אחרי ששוחחנו מספר דקות הוא אמר לי, "את יודעת שהוא גבר…" לא ידעתי. הייתי מופתעת מאד. לא הרגשתי שזה גבר בתחפושת, הגזמה או גרוטסקה של דמות נשית, אלא ממש נוכחות של אשה".

היא מספרת איך ראתה לאחר מכן שחקנים באופרה "מחליפים מגדר" ללא איפור כלל, רק בשינוי של הבעות הפנים, דבר שמעורר מחשבות על דיכוטומיה מגדרית בכלל. "השחקן היה הומוסקסואל, ורק זמן קצר קודם לכן, יחסי מין הומוסקסואלים עדיין היו לא חוקיים בסין. אני חושבת שההופעה שיש בה מתיחה ונזילות של מושג הג'נדר היתה פעולה חתרנית מצידו, ושיש יסוד חתרני מאד באופרה בכלל", היא מסבירה.

הרעיון שתפיסות אוונגרדיות ופוסט מודרניות שאנחנו מזהות עם העשורים האחרונים מתקיימות בצורת אמנות מסורתית, שנחשבת מיושנת וגוועת, ריתק את שברובה: "חשבתי שזה מעורר השראה אף שכמובן, הסיפור של שחקנים באופרה לאורך השנים אינו זוהר בהכרח, והיסטורית רבים מהם הגיעו ממשפחות עניות ששלחו אותם לפרנס את המשפחה דרך משחק, כך שהם בעצם נאלצו לעשות זאת".

האם הג'נדר בנדינג הומצא בבייג'ינג?

מהעניין הזה נולד המיצג, מול הרמת גבות של חברים שלא הבינו את העניין של אשה אירופאית צעירה בבילוי של זקנים סינים.

האופרה של בייג'ינג נוצרה במאה ה-18 ושורשיה במופעי תיאטרון ומוזיקה ממרכז סין. להקות מבצעים כאלה הגיעו לבירה הסינית והאופרה הפכה לצורת הבילוי המועדפת על הקיסר צ'יאנלונג. הוא גם זה שאסר ב-1772 על נשים להופיע על הבמה, מטעמי צניעות ומהוגנות, וכך נולד המנהג של גברים למלא תפקידים של נשים – הידועים בשם "דאן" – באופרה. כמעט מאה שנה אחר כך, נשים התחילו לדרוש – ולקבל – תפקידים משלהן על הבמה, ולמלא תפקידי גברים. בשנגחאי נוסדה בסוף המאה ה-19 להקת אופרה שכולה נשים, מה שהשתלב עם הניצנים הראשונים של דרישת שוויון זכויות לנשים בסין. גם אחרי התמוטטות הקיסרות הסינית והסרה רשמית של האיסור על נשים להופיע, גברים בתפקידי נשים המשיכו להיות פופולריים ושחקנים המתמחים באמנות הזאת, שמשלבת שירה, מחול, תיאטרון, אמנויות לחימה ואיפור פנים, מופיעים עד היום.

העבודה של שברובה, שמתמקדת בהבעות פנים ומעברים בין תפקידים באופרה, מעלה שאלה מסקרנת: האם אמנות מיושנת וקלאסית יכולה להמציא את עצמה מחדש? האם היא יכולה ללמד אותנו שיעור עכשווי? השאלות האלה ימשיכו להעסיק את האמנים ששברובה צילמה, ואותה. לצד זה, היא מספרת, הם מוטרדים מאד בשאלה כיצד להתפרנס בקצב המהיר בערים הגדולות בסין. בעוד השחקנית המצולמת מצליחה מאד בשנגחאי, השחקן שפועל בבייג'ינג, עיר מסורתית יותר ומשכן הממשלה, מתפרנס בקושי ומרגיש שהוא והאמנות שלו נשארו מאחור בזמנים החדשים והמסחריים מאד.

תכנית הפסטיבל המלאה

 

 

השאירו תגובה

2 תגובות

  1. דינה היימן on

    רחל, סקירה מענינת, קצרה מידי. מיי לאנג פן כנראה לא היה הומוסקסואל כי היו לו שלוש נשים בחייו ו 11 ילדים. אבל חציית הגבולות המגדריים באמת מענינת וקימת כמובן גם בתיאטרון הקבוקי היפני. אני מקווה מאד שזו לא אומנות נכחדת ושהיא לא תתקיים אך ורק עבור תיירים.

    • רחל בית אריה on

      תודה דינה. הכוונה לא למיי לאנג פן המפורסם אלא לשחקן שורוורה פגשה. גם אני מקווה שזאת לא אמנות נכחדת אבל כיום מעט צעירים מתעניינים בה וכמעט לא נכתבות יצירות חדשות אז לא יודעת.