האם צדק מאחה מציע פתרון לנפגעות תקיפות מיניות ואלימות מגדרית?
צדק מאחה הוא מנגנון שמבוסס על הכרה בפשע, סליחה והתפייסות שמאפשרת לפוגעים ולנפגעות/ים להמשיך לחיות באותה קהילה. אבל חייבות לשאול: האם בבואנו ליצור מנגנונים "מתקדמים" יותר, אנחנו שוב משאירים את הנשים שנפגעו בתחתית סדר העדיפויות?

לאחרונה אנחנו נחשפות למושג ״צדק מאחה״ (restorative justice) או ״צדק מעברי״ (transitional justice). שניהם מנגנונים שמטרתם העיקרית היא בניית החברה וגישור בין הפוגע לנפגע. האחרון הפך בעשור האחרון למושג מוביל במשפט הבינלאומי שעוסק בסכסוכים מזויינים ושיקום מדינות וקהילות לאחריהם. הראשון, צדק מאחה, משמש לעיתים קרובות ככלי ליישוב סכסוכים פנים קהילתיים תוך הבנה ששני הצדדים צריכים לחיות זה לצד זה לאורך שנים. שניהם מהווים דרך חלופית למנגנוני הצדק והמשפט הקלאסיים, הנתפסים ככאלו שמקטבים ולא מאחים, מרחיקים ולא מקרבים.

במהותם, המנגנונים הללו מחפשים דרך להכיל את העבירה והפגיעה שנגרמה, להכיר בה, לסלוח עליה, ולהשיב את הפוגע לחברה. עם זאת, נראה שהמצדדים בצדק מאחה או מעברי רואים את טובת החברה בכללותה ולאו דווקא מתייחסים באופן מעמיק לקושי שהדרכים הללו מעמידות בפני נפגעות אלימות מגדרית ומינית. הקושי מתבטא בשני אפיקים שונים: ייחודיות הטראומה של נשים נפגעות אלימות מינית ומגדרית וייחודיות הטיפול בהן (המישור האינדיבידואלי) והיחס החברתי (במיוחד, אבל לא רק, בחברות מסורתיות) לקרבנות/נפגעות.

כך, המשמעות הפרקטית של פניה למנגנוני צדק מאחה היא, שנפגעת פגיעה מינית או אלימות מגדרית תיאלץ באופן קבוע להסתובב בסביבה בה מתהלך הפוגע שלה. כאמור, קרבנות של פגיעות חמורות אלו סובלות פעמים רבות ממצבי דחק מורכבים (PTSD) הדורשים טיפול מתמשך, בסביבה בטוחה. הקרבנות עצמן עלולות לסבול מהתפרצויות של חרדות עקב אירוע מטרגר (מה שנקרא בעגה היומיומית ״טריגר״), גם שנים לאחר שהתרחשה הפגיעה. חיים בסביבה בה מסתובב מי שאנס אותן, פגע בהן, הכה והשפיל אותן באופן שיטתי, לא רק שאינם מאפשרים קיומה של סביבה בטוחה להחלמה, אלא חושפים את אותן נפגעות למקור הפגיעה ומטרגרים אותן שוב ושוב. ממילא, נפגעות אלימות מינית ומגדרית חשופות באופן קבוע לחוסר אמון בפגיעה שחוו, לאות קלון חברתי, שיפוטיות, דעות קדומות ואפילו הקלת ראש באפקט של הפגיעה על חיי היום יום שלהן. הן בעיקר בודדות בפגיעתן. קליטה והטמעה מחדש של הפוגע בסביבה החברתית רק יעצימו את הקשיים איתם מתמודדת נפגעת אלימות זו. בחברות מסורתיות מסוימות הנוקטות בגישה של צדק מאחה, הקשיים הללו והחשיפה הבלתי נשלטת לפוגע, מקבלים משמעות חדשה ומוגברת, עת הנפגעת, לשם הסדר החברתי, נאלצת להינשא לאדם שפגע בה על מנת ״להלבין״ את פשעו. אין דרך לתאר מצב בו נפגעת אונס, נאלצת להינשא ולחיות עם האדם שאנס אותה תחת גושפנקא חברתית.

צדק שמוחל לפוגעים ומסלק נשים מהדרך: המקרה של קונגו

צדק מאחה (או מעברי) מיושם פעמים רבות במקרים של סכסוכים מזויינים, ובעיקר במסגרת של מלחמת אזרחים (כלומר סכסוך מזוין לא בינלאומי). במקרים אלו, אונס משמש פעמים רבות כאמצעי לחימה, ככלי נשק וכאמצעי לרצח עם. הפגיעה השיטתית והרחבה בנשים באמצעות אונס, מהווה כלי לפגיעה בקהילה. הפגיעה הזו רלוונטית במיוחד בקהילות מסורתיות ושבטיות, בהן כבודן של נשים משוייך לכבוד הקהילה כולה. כך, במסגרת מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה, בין הפשעים הנפוצים היו אונס של נשות שבט הטוטסי על ידי לוחמי שבט ההוטו. התופעה חזרה גם בסכסוכים בקונגו, בסודן, בקולומביה, ביוגוסלביה לשעבר ובסוריה, אם להזכיר רק כמה דוגמאות. בחברות אלו, הנשים שנאנסו (ועל אחת כמה וכמה אם הרו וילדו כתוצאה מהאונס), סובלות לאחר מכן גם מסנקציות חברתיות (מורחקות מהקהילה, פסולות חיתון או נחשבות פחותות בשל כך). החלה של צדק מאחה או מעברי בסיטואציות אלו, כלומר, אפשרות לפוגע להודות בפגיעה ולהתנצל עליה, ובכך להיטמע מחדש בקהילה, בהכרח יוצרת מצב אבסורד בו האנס זוכה למחילה ולאפשרות להתקבל ולהיטמע מחדש בקהילה, ואילו הקרבן, הנפגעת, הנאנסת, היא זו ״שנענשת״ ומורחקת מביתה, מהקהילה שלה ומהסביבה בה גדלה. כך למשל, רבות הנשים בקונגו, שלאחר שסבלו מאונס שיטתי והריון כפוי כאמצעי לחימה, מצאו את עצמן מורחקות מביתן ומהקהילה שלהן, לכל חייהן, והן מתגוררות במסגרות חלופיות, בודדות, ולעיתים רבות חסרות כל וללא תמיכה כלכלית ומשפחתית. לעומתן, הפוגעים ישובו לביתם בסופו של יום, יזכו למחילה וימשיכו בחייהם.

רוצות עוד תוכן פמיניסטי מעולה? תרמו לנו, כדי שנוכל להרחיב את הפעילות

אין ספק, צדק מאחה וצדק מעברי הן דרכים שמאפשרות פעמים רבות לאחות קרעים בחברה, בקהילה, שצריכה לקום מחדש על רגליה לאחר אסון גדול. כך, ברואנדה, לאחר טבח הטוטסי בידי בני ההוטו, היה צורך לשקם את החברה הרואנדית ולאפשר לה להיבנות מחדש. לו היו מעמידים לדין ומענישים את כל המבצעים והשותפים לטבח, כמחצית מאוכלוסית רואנדה הייתה מוצאת את עצמה מאחורי סורג ובריח בצורה זו או אחרת. המטרה בהחלת מנגנונים של צדק מעברי או מאחה, היא למנוע מחברה, קהילה או מדינה לקרוס לגמרי לאחר אירועי דמים ומלחמות. במקרים מסוימים, צדק מאחה מאפשר במידת מה להכיר בסבל שנגרם לקרבן אך להכיר בנסיבות המיוחדות של הפגיעה ובצורך להכיל מחדש את הפוגע בחברה. עם זאת, בחירה במסלול של צדק מאחה או מעברי בהכרח מעמידה נפגעות אלימות מינית ומגדרית בתחתית סולם העדיפויות החברתי ודנה אותן להתמודדות עוד יותר מורכבת וקשה עם הטראומה והתוצאות של הפגיעה. נכון להיום, המנגנונים הללו אינם מותאמים למצבים הרגישים והיחודיים של פגיעות מיניות. ההנחות עליהן מושתתים המנגנונים הללו, לא לקחו בחשבון את האופי הייחודי של עבירות מין ואלימות מגדרית.

חופש הבחירה של הנפגעת

במקרים פרטניים, כפי שלעיתים עולה במדיה, יתכן ולנפגעת עצמה יש רצון לקחת חלק בתהליך האיחוי והסליחה לפוגע. עם זאת, קשה להקיש ממקרים מעטים אלו על הכלל, ובוודאי שהנחה לפיה זהו המנגנון הראוי להתמודדות עם פגיעות מיניות רחבות היקף היא מוטעית ובעייתית. כיוון שרוב מוחלט של הנשים חיות בחברה פטריארכלית במידה זו או אחרת, ורבות מאד כפופות למסגרות משפחתיות ושבטיות, שגם הן פטריארכליות, קשה לראות כיצד לנפגעת יש חופש בחירה אמיתי במנגנון הצדק אותו היא מעוניינת להחיל על הפוגע. מנגנוני הצדק המאחה והמעברי בסופו של דבר מוחקים את הנפגעת, את הפגיעה בה ואת המחיר שהיא שילמה ומשלמת נפשית, חברתית וקהילתית. ייתכן והמנגנונים הללו משקפים לכל היותר את המעמד שממילא ניתן לנשים, ואת היחס המזלזל והמחפיר לו זוכות עבירות מין ואלימות. מנגנוני הצדק הקלאסי טרם הצליחו להתמודד כראוי עם פגיעות מיניות, וכעת מנגנונים חדשים ו״מתקדמים״ המתיימרים לשמש תחליף, ממשיכים להדיר את הנפגעת ואת הצרכים שלה מהתהליך.

 

 

השאירו תגובה