לרגל יום הולדתה של בילי הולידיי, שחל ב-7.4:
בילי הולידיי נולדה בשם אלונורה פייגן בשנת 1915 לאם שהיתה אז בת 13 בלבד, ככל הנראה צאצאית למשפחת עבדים מוירג'יניה. לא היתה לה ילדות פשוטה. אביה נטש את המשפחה לטובת קריירה כנגן ג'אז, ואמה נאלצה לעבוד בעבודות כפיים על מנת לפרנס את המשפחה, ונעדרה הרבה מהבית. בגיל 9 היא נשפטה בבית משפט לנוער עקב היעדרויות מבית הספר ונשלחה לפנימיה קתולית למשך כשנה. לאחר מכן חזרה לגור עם אמה, ובגיל 11 נשרה מבית הספר. באותה תקופה, היא עברה ניסיון אונס על ידי שכן, אך אמה שהגיעה למקום הצליחה להדוף אותו ולהביא למעצרו. בשנת 1929 עברה להארלם, ניו יורק בעקבות אמה. בעלת הבית שלהן ניהלה בית זונות, ואמה של בילי הולידיי החלה לעסוק בזנות. לא הרבה לאחר מכן, בהיותה בת פחות מ-14- בילי הולידיי נאלצה לעסוק בזנות, תמורת 5$ ל"לקוח". בעת פשיטה משטרתית על המקום היא ואמה נעצרו, ונשלחו למאסר למשך מספר חודשים.
את הקריירה המוזיקלית שלה היא החלה כבר בהיותה נערה, במועדוני לילה בהארלם. היא שרה והופיעה עם זמרי ג'אז מפורסמים בשנות ה-30, ואף הקליטה דואט עם לואי אמסטרונג, שלמוזיקה שלו נחשפה כבר כילדה קטנה. בשנות ה-30 החלה להקליט בחברת התקליטים "קולומביה". שם היא הקליטה את השיר "Strange Fruit", שנכתב על-ידי מורה יהודי מהברונקס בשם אייבל מאירופול. השיר נכתב ב-1937 בעקבות לינץ' בשני גברים שחורים, תומאס שיפ ואברהם סמית', שהואשמו ברצח של אדם לבן. הם הוכו למוות על ידי המון זועם חמוש בפטישים ואלות, שפרץ לתא המעצר בו הוחזקו. לאחר מכן גופותיהם נתלו לראווה. המקרה, שארע בשנת 1930, לא היה חריג באותה עת; אך צלם שהיה במקום ותיעד את גופותיהם התלויות הביא לפרסום המקרה. בשנת 1939 השיר הגיע לידיה של בילי הולידיי שהקליטה אותו, והוא התפרסם בביצועה והפך מזוהה עמה, ולאחד מהמנוני זכויות האדם החשובים ביותר שנכתבו. בביוגרפיה שלה, היא סיפרה שהשיר תמיד הזכיר לה את אביה, שסורב לקבל טיפול רפואי בסרטן הריאות ממנו סבל עקב גזענות, והדבר הביא למותו בסופו של דבר. היא כתבה שם: "זה מזכיר לי את מותו של אבא, אבל עלי להמשיך ולשיר את השיר הזה, לא רק משום שאנשים מבקשים אותו, אלא בגלל ש-20 שנה לאחר מותו הדברים שהרגו אותו עדיין קורים בדרום (ארה"ב)". השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, בין היתר של נינה סימון, ג'ף באקלי וטורי איימוס; בארץ הוא בוצע על-ידי פוליאנה פרנק (אליוט). בשנת 1999 השיר נבחר ע"י מגזין טיים לשיר החשוב של המאה.
https://www.youtube.com/watch?v=h4ZyuULy9zs
בשנת 1941 היא הוציאה את אלבומה המצליחה ביותר, "God bless the child", שמכר מעל למיליון עותקים באותה השנה. במשך כל שנות ה-40 המשיכה לבסס את מעמדה כאחת הזמרות המובילות במצעדי הפזמונים והמכירות. באותה תקופה היא גם החלה להשתמש בסמים קשים, ואף נשפטה ונשלחה למאסר עקב החזקת סמים ב-1947. בתחילת שנות ה-50 החמירה בעיית ההתמכרות שלה לסמים ואלכוהול, וחלה התדרדרות במצבה הבריאותי. למרות זאת, היא המשיכה להקליט שירים ולהופיע. בשנת 1959, בהיותה בת 44 בלבד, הלכה לעולמה מסיבוכים של שחמת הכבד.
אי אפשר לטעות בקול שלה; קול צרוד ועמוק, שלעתים אפילו נשמע קצת צורם- הוא לא מחליק בקלות בגרון- כמו גם השירים שלה. הביצועים שלה טוטאליים, היא נותנת הכל, בלי פילטרים, ובלי לייפות את המציאות או להמתיק אותה. והשירים שלה חודרים ללב ונותנים למי שמאזינה אגרוף בבטן. לא היו לה חיים קלים; היא חוותה גזענות, נטישה, עוני, זנות, אלימות והתמכרות. גם הקריירה וההצלחה שזכתה לה, לא הצליחו ככה הנראה לרפא את הצלקות שבנפשה. אבל את הכאב שלה היא הפכה ליצירת אמנות; כמה עוצמה יש בקול שלה. כמה כוח יש בשירים שלה, וכמה השראה יש בהתמודדות שלה. היא מתה כל כך צעירה, אבל במעט הזמן שהיה לה, היא הצליחה לבסס את מעמדה, ובצדק, כאחת הנשים החשובות והמשפיעות במוזיקה במאה ה-20.
מילים לשיר Strange Fruit:
Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.
Pastoral scene of the gallant south,
The bulging eyes and the twisted mouth,
Scent of magnolias, sweet and fresh,
Then the sudden smell of burning flesh.
Here is a fruit for the crows to pluck,
For the rain to gather, for the wind to suck,
For the sun to rot, for the trees to drop,
Here is a strange and bitter crop.
