מאת: מיכל בן טובים

החברה שלנו סובלת מגילנות, כולם רוצים להיות "צעירים לנצח", לחיות לנצח, ואף אחד לא רוצה להזדקן. לזקנים מתייחסים בחוסר כבוד, באפליה ובחשש.

יש ענפים במשק שכל כך חוששים מהזיקנה וכל כך מעריצים את הנעורים, שכבר בגיל 40 נס ליחו של אדם והוא מפוטר, משונמך או אפילו יוצא לפנסיה מוקדמת.

אם אתה גנרל גדול ויצאת לפנסיה מוקדמת בגיל 45 יש לך סיכוי גדול לנהל חברת ענק ולהתחיל את הפרק השני של חייך עם פנסיה מעולה ומשכורת מעולה לא פחות, מזל טוב!

ואם את מורה? אחות? או עובדת בכל עבודה אחרת? עזבי, אל תגישי קורות חיים לניהול חברת הענק או לעבודה בכלל, הדברים האלו לא נחתכים באתרים לחיפוש עבודה, הם נחתכו כבר מזמן בקשרים שנוצרו בין אותה חברה לצבא/משטרה וכד'.

אבל למה זה ככה? מה יש לחברה נגד זקנים? הרי כולנו נהיה זקנים בסופו של דבר, אם יתמזל מזלנו ולא נמות קודם.

אולי דווקא בגלל זה. הזקנים משקפים ומזכירים לנו בכל רגע ורגע את הדבר שממנו כולנו חוששים (ומדחיקים). לא נהיה צעירים לנצח ולא נחיה לנצח.

נהוג לחשוב שהזיקנה מכוערת. גם זאת גילנות. מה אתן מדמיינות כשאומרים לכן "היא בת 70"?

א.נשים בגיל 70 הם עדיין צעירים, כוחם במותניהם וראשם על כתפיהם, הם בדרך כלל בריאים, צלולים וחלקם בכושר הרבה יותר טוב מחלקנו, הצעירים.

למעשה, אם פעם היה נהוג לוותר על פרוצדורות רפואיות בגיל 70 כי "הגוף לא יעמוד בזה", היום מבצעים ניתוחים קשים ומסובכים גם בגיל 85, כי בגיל הזה אנשים עדיין לא נחשבים "זקנים".

החלוקה המסורתית בגרונטולוגיה היא לזיקנה צעירה, גיל 60-80 וזיקנה זקנה: 80 ואילך.

וכל הכשל הזה ביחס לזקנים מתעצם עוד יותר ביחס לזקנות. כולנו מכירים את הזקן הצעיר עם הצדעיים המאפירים, קאובוי מזדקן, שחקן שרמנטי וסקסי… תזכירו לי אחרי מי הוא מחזר בסרט? אה כן, הצעירונת ההיא.

כולנו ראינו (בחיים או בסרט) את פול מקרטני, מיק ג'אגר וישראל גוריון מקפצים על במות והתלהבנו מהכושר שלהם ומהיכולות, ויתרנו להם קצת בפיקים הגבוהים וקנינו כרטיסים בהון עתק (טוב, אני לא).

מתי לאחרונה ראיתם זמרת מבוגרת? האם היא עברה מתיחת פנים? סיליקון בחזה? צבעה את השיער? האם היא עשתה כל מה שרק אפשר להסתיר את זה שהיא זמרת מבוגרת?

אז חברים וחברות אני רוצה להכיר לכם.ן זמרת מבוגרת שאכן צובעת את השיער וגם הפנים שלה חלקות מאוד, והיא משובחת שבמשובחות. למעשה, היא הרבה יותר טובה היום משהייתה בצעירותה, וכבר אז היא היתה נפלאה. ההופעה שלה העלתה בי את המחשבות האלה על זיקנה נשית וכמה חשוב שננכיח אותה יותר.

נורית גלרון, ילידת 1951, בת 67, לא מוותרת על אף פסגה קולית ובעיקר בשלה, עגולה, יודעת מה היא רוצה, עוצמה של נוכחות נשית בוגרת על הבמה.

האיכויות הקוליות שלה העמיקו, היא פחות קוצנית והרבה יותר כריזמטית, היא מצחיקה ולא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה, נחמדה וחמה, היא דוגמה קלאסית לאשה שהבשילה עם השנים ונמצאת עכשיו במיטבה.

נוכחות נשית עוצמתית ובוגרת

בהופעה שלה היו עוד איכויות נשיות, למשל הקשר עם הנגנים.

הקשר בין המוזיקאים שעל הבמה והדינמיקה ביניהם תמיד מעניינת. נורית גלרון בחרה נגנים מעולים וכל אחד מהם קיבל את המקום שלו על הבמה, בהכרת תודה, בפרגון, במתן זמן אלתור, בקשר העין בין כולם בזמן הנגינה… כמובן התקשורת ביניהם העצימה עוד יותר את ההופעה ואת ההנאה של הקהל.

הקהל מצדו, עמד ומחא כפיים כמה פעמים במהלך ההופעה.

דוגמה נוספת היא בניית ההופעה. לפני מסע ההופעות הנוכחי נורית גלרון והצוות שלה פתחו דף פייסבוק וערכו בו מגוון סקרים, מה הקהל רוצה לשמוע, מה הקהל לא רוצה לשמוע וכיוצא בזה שאלות נוספות. הם בנו את ההופעה לפי התגובות, אבל שינו את העיבודים.

כך יוצא שהקהל מקבל את השירים שהוא אוהב בטוויסט קצת חדש, לא שינויים מהותיים, פרייזינג טיפה שונה, קצב קצת אחר, הרבה אלתור וכמובן שיתוף הקהל.

הנוכחות הנשית העוצמתית והבוגרת הורגשה מהרגע הראשון של ההופעה, אבל ברגע האחרון של ההופעה קרה דבר נפלא לא פחות. נורית שרה את "אני אשתגע" וגם הקהל שר. אבל נורית רצתה לשיר את זה אחרת. ואז קרה דבר מקסים: נורית שרה שורה והקהל המשיך לשורה הבאה ואז נורית שרה את אותה השורה הבאה בדרכה שלה ושוב הקהל המשיך, וכך במקביל הקהל שר בדרכו ונורית בדרכה וכל צד נהנה מהצד השני ולא ויתר על הצד שלו עצמו. זה היה נפלא.

נורית נתנה לקהל לשיר כמו שהוא רצה ושרה כמו שהיא רצתה וכולם נהנו מהשילוב הלא צפוי הזה בדרך שאפשר להנות רק כשאנחנו כבר בטוחות בעצמנו ויודעות מה אנחנו רוצות ומקבלות באהבה גם את מה שהאחר רוצה בלי שזה יפגום כהוא זה בשלמות הפנימית שלנו עצמנו.

נורית נעה בגמישות הייחודית לה בין ג'אז לרוק, מאלתרת על הרוק, נעה עם הג'אז, משחקת עם הקול שלה וכבר לא מנסה להרשים אלא פשוט נהנית מהמוזיקה. לכן מגיעה לביצועים מרגשים ויפהפיים.

התחושה הכללית היא של גיבוש, עדינות, חום ופתיחות גם רגשיים וגם מוזיקליים.

זאת פשוט הופעה מצוינת.

בעולם שבו חסרות דמויות מופת נשיות מבוגרות שלא מפחדות מהגיל אלא משתבחות ומעמיקות עם השנים, נורית גלרון היא בהחלט אחת כזאת.

 

תמונה מתוך דף הפייסבוק של גלרון. צילום: רותי טאוויל

מיכל בן טובים היא מרפאה בעיסוק ופסיכותרפיסטית לגיל השלישי.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.
אם אתן שואלות אותי מה הבעיה המרכזית המונעת מהאנושות להתמודד עם האתגרים הרבים שמציפים אותה – היא שפסיכופטים מולכים עלינו במופע מתעתע ואכזרי במיוחד. אבל יש מה לעשות, יש לנו כבר את הידע של איך להתמודד עם פסיכופטים

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.