מאת: ציפי ערן
התקפות על נשים טרנסג'נדריות
לטור הקודם בסדרה | לטור הבא בסדרה
על הנושא הזה ניתן לכתוב מאמרים רבים. יותר מידי דוגמאות סיפקה הרשת ליחס מוטעה כלפי טרנס* וענייני מגדר. אמנה חלק מהם, רק כדי שהאתגר יהיה מובן.
ההתמודדות הראשונה שזכורה לי עם הנושא, הייתה בעקבות היציאה של קייטלין ג'נר כטרנסית. היה כמובן ערך מושקע מאד על "ברוס ג'נר" האתלט האגדי… הדיון שם היה קשה מאוד. מה שנראה ברור לרוב עורכי ויקיפדיה, הוא שיש להמשיך ולהתייחס לג'נר כאל גבר ולעיתים, אולי מנקודת היציאה והלאה, ניתן להתייחס כלפיה בלשון אישה. בין הנימוקים "אי אפשר להגיד שאישה התחרתה במרוצי גברים" או דברים כאלה.
עכשיו, אני מבינה למה זה נראה הגיוני לאדם שאינו מבין בנושא. רוב העורכים לא הגיעו מעמדה טרנספובית מודעת (חלק כן). ואז, מה האופציה? או שאני צריכה לנסות לחנך אותם, או שאני צריכה לחיות עם זה שהאנציקלופדיה מתייחסת באופן טרנסופובי כלפי אנשות טרנס. חברתי דןוג בכלל לא הצליחה להיות בדיון מרוב שהוא היה טרנספובי וטריגרי לה. כך גם קורה עם כל אחת מהעורכות הטרנסיות שמגיעות מדי פעם לשפר את ויקיפדיה – זה קשה להן באופן מיוחד. אז יש צורך בבעלות ברית. צורך עז.
אבל קשה לחנך אנשים שלא בראש שלהם ללמוד (או גרוע מזה – בטוחים שהם כבר יודעים הכל והצדק, מקורו במקלדת שלהם). אז זה היה דיון קשה. בסוף נוצר משהו מעורב – ההתייחסות הכללית לקייטלין היא בלשון אישה, אך הפרק על חייה כברוס יישאר בלשון זכר. החדשות הטובות הן שבמספר ערכים שנכתבו לאחר מכן על נשים טרנסג'נדריות לא נפתח שום קרב, בחלקו כי לא היה את האלמנט הרגשי לגביהן, אבל גם כי חלק מהעורכים כן למדו מה נאה ומה נכון בכתיבה על אנשות טרנס. זה אומר שהנוהג היום בוויקיפדיה הוא מכבד כלפי א.נשים טרנס וא-בינארים.
אבל לא הכל נרגע. Haters gonna hate. המלחמה הבאה הייתה דומה, מול אותם עורכים ומסיבות דומות: אבי שטיין נודעת בתור הטרנסג'נדרית הראשונה מקהילת החסידים בארצות הברית. אתן יכולות לתאר מה היה המטען הרגשי עבור העורכים החרדים. מבחינתם, אי אפשר היה לומר "למדה בישיבה" ואז, הכבוד הראוי לאדם (אישה) חיה שנכתבת עליה ביוגרפיה – כאילו לא קיים, אפילו שזה כביכול ערך יסוד של ויקיפדיה. ההייטרס יגידו שזה לא חוסר כבוד אלא מציאות, ואז יבואו ההשוואות הטרנספוביות: "אם אני אחליט שאני כלב אז אני כלב? אולי מחר היא תחליט שהיא עציץ?" או: "זה שאנשים חיים בסרט לא אומר שאנחנו צריכים, כרומוזומים אי אפשר לשנות" ושלל פנינים דומות. גם כאן, התוצאה דומה לערך על קייטלין. אבל זה לא הסוף.
לאחרונה קרו שני דברים מאוד קשים. האחד היה הקרב על הערך של מאי פלג. פלג הייתה דמות מוכרת מוערכת בקהילה הטרנסית והקווירית והלהט"בית באופן כללי, והיא התאבדה בשנת 2015 לאחר מאבקים אינסופיים מול המערכת ועם הבריאות הפיזית והנפשית. כמו טרנסיות רבות אחרות, היא הפכה לחלק מהסטטיסטיקה (שרק לעתים רחוקות יוצאות לרחוב עליה) של טרנסג'נדריות שפשוט לא מאפשרים להן לחיות, ואו שלוקחים את חייהן או גורמים להן לקחת את של עצמן.
גם כאן, הקרב החל בעריכות לכאורה קטנות – "נולד" או אחר כך "נולד (או נולדה) כזכר" ועוד דברים שדרשו הסברים וויכוחים. רק שבינתיים, הערך גם הגיע להצבעה, ושם אחד העורכים היותר טרנספובים לא הצליח לרסן את עצמו, והתבטא בטרנספוביה כה גלויה שחלק גדול מהקהילה הוויקיפדית פשוט לא יכלו לעמוד עמו באותו הצד. בהצבעה הזאת ניצחנו (אחרי חרדה מסוימת שזה לא יקרה) בפערים מאוד גדולים.
הדבר השני היה כאשר עורך שבחר להישאר אנונימי כתב מגה-מניפסט על מגדר, אותו היטיב להסוות כמבוסס מחקר. על פי תורתו, מגדר זה נושא ביולוגי, ונקבע עוד לפני הלידה. הוא היה מאוד עסוק בלדבר על "חרטה טרנסג'נדרית" ועוד מונחים כאלה שמקורם בתנועות אנטי-טרנס. גם כאן, המלחמה עירבה את כל הקהילה, הגיעה לבירורים, הערכים עברו למרחב טיוטה, ואז בחזרה למרחב הערכים. כך המלחמה התפזרה על מלא חזיתות, ואף הפכה לאישית מאוד, כאשר העורך ואותם התומכים החרדים ניסו להפוך את זה לעניין אישי נגדי ולא לעניין עקרוני.
אבל סוף טוב הכל טוב? הבאנו את הערכים המיזוגניים, טרנספוביים, הומופוביים, ושקריים להצבעה – והם כולם נמחקו. גם הפעם הקולות של ויקי נשים היו המכריעים.
למה אני מספרת לכן את כל זה
זה לא כדי להפחיד אף אחת שרוצה להיות חלק מהעשייה הזו, למרות שאני מבינה שזו יכולה להיות התוצאה. אבל אני מקווה שלא, כי:
- המלחמות האלה באמת נדירות, רק ליקטתי למקום אחד אז זה נראה כמו הרבה.
- אף אחת לא מחויבת להשתתף בדיונים או להילחם.
אז למה כן? כי המקרים האלה מראים שאפילו עם כל הסקסיזם וההומופוביה והפריווילגיה הגברית-לבנה-סטרייטית שקיימת בוויקיפדיה, משהו כמו 60-65% מצביעים נגד האג'נדה הזו, זו תוצאה שנראית שוב ושוב בהצבעות האחרונות. מכיוון שפעילות ויקי נשים הן בערך 10% מהמצביעות, זה אומר, פחות או יותר, שבלעדינו, הערכים האלה היו נראים אחרת, או היו נמחקים, וכן הלאה. כלומר, בשנתיים האחרונות (כי לפני זה היינו פחות) ניצחנו בכל מחלוקת, ו/או היינו הקולות המכריעים. ומכיוון שההצבעות הן די נדירות – זה אומר שאנחנו גם משפיעות על מדיניות והחלטות הרבה לפני שזה מגיע לכך. באופן שוטף.
זה משמח ומרגש, באמת אבל למען האמת אני עדיין הקול העיקרי שם, אני משתתפת בכל המלחמות על הנושאים האלה (כי אם אני לא, מי כן?) וכתוצאה, אותה קבוצה "סימנה" אותי, ומנצלת כל הזדמנות להתעמת איתי, להתלונן עלי, לפתוח נגדי בירורים, להטיל ספק ביכולתי כמפעילת מערכת… וזה מתיש. אין לי שום כוונה לוותר, אך מן הסתם אני לא יכולה להחזיק את זה ללא קבוצה של פמיניסטיות נוספות איתי (כל אחת כפי יכולתה, רק שיהיו שם). כל מי שאכפת לה מייצוג נשים בוויקיפדיה נדרשת לשם המטרה, ומה שאני יכולה להציע, מעבר לחברה ותמיכה וידע טכני – זה הניסיון העשיר שלי בהתמודדות עם הקהילה הזו. אני יכולה ללמד כל אחת שמעוניינת להשתתף כיצד להימנע מאי הנעימויות ועדיין להיות אפקטיבית.
אם זה נשמע לך טוב, את מוזמנת להשאיר את פרטייך ואני או אחת מפעילות ויקי נשים תהיה אתך בקשר, ונספר לך כל מה שאת רוצה לדעת, ואפילו אפשר להיפגש (ללמוד, לערוך, מה שנחליט). אפשר להירשם בקישור הבא.
בפעם הבאה: דברים טובים ממש שיצאו לי מהעבודה שלי בוויקיפדיה
ציפי ערן:
"אני מתחילה הרבה דברים מתוך זעם. יש בי זעם פמיניסטי טהור, והוא יוצא בהרבה סוגים של מצבים, רוב הזמן כלפי הפטריארכיה וגילוייה, ולפעמים כלפי א.נשים שפועלות או טוענים לפעולה בשם הפמיניזם.
כך, למשל, הובלתי את צעדת השרמוטות מהגדולות שנראו בתל אביב (הצעדה השניה וגם הצעדה השלישית). צעדה ששמה את הפעילות הזו על המפה. זה קרה כי בארגון אחר, בהובלת גברים, הוחלט ש"צעדת השרמוטות" הוא שם "שרמוטי" מידי. בלי להבין שזה בדיוק הסלאט שיימינג אותו המחאה באה למגר. אחרי ניסיונות הידברות, בהם הגברים היטיבו להסגביר – אבל לא היה ממש עם מי לדבר, החלטתי לא לתת לזה לקרות. ואז קרתה היסטוריה. חברותיי למאבק ואני יצרנו קמפיין הצטלבותי שהפך ויראלי ומשך מאות אלפי צפיות ושיתופים. מדובר בתקופה אחרת של פייסבוק וזה היה דבר חדש ומרגש. לצעדה עצמה הגיעו מעל לאלף נשים – גם כן משהו שעוד לא נראה. בייחוד עבור אירוע שהשתדל לייצג חתך אוכלוסייה רחב ומגוון מאד. גם שם, כמו בויקי-נשים: קודם כעסתי, אחר כך קיבלתי החלטה ואז, בנחישות, גרמתי לזה לקרות"