נאסף ע״י: שלי מזרחי וגיא כהן מור
זיזט נולדה בשם זיזט טייב בשנת 1909 ונפטרה ב1998. היו לה שבע אחיות. היא נולדה בבזה שבתוניס. בגיל 17 התחתנה ובגיל 27 התגרשה מאליהו בעלה מכיוון שלדבריה היה בטלן ושתיין. היו לה ארבעה ילדים: אלברט(אברהם), סידני(ניסים), איגט(מזל) וקולט(כוכב). על מנת להתפרנס היא עבדה בבית חולים צרפתי בניקיון. מכיוון שהייתה גרושה צעירה עבדה קשה ואף פרנסה את אחותה שטיפלה בילדיה בזמן שעבדה.
מכיוון שהשלטון בצרפת היה נאמן לגרמניה, תוניס נשארה בשליטת צרפת. וכך בזמן ממשלת וישי בצרפת, מיוני 1940, חלו על יהודי תוניס חוקי האפליה שחלו גם על יהודי צרפת. היהודים פוטרו ממשרות ציבוריות, נאסר עליהם לעסוק במקצועות חופשיים כמו עריכת דין ורפואה, ועסקים רבים הוחרמו. בחלק מהערים אף אילצו את היהודים לענוד טלאי צהוב.
כאשר הגרמנים החלו להתקדם מלוב לתוניס זיזט ברחה עם ילדיה לכיוון מערב, אל אלג׳יריה. הם עלו על רכבת צפופה וחמה כדי להתחיל את המסע. באחת התחנות אלברט, הבן הבכור, ירד כדי לנסות ולהביא מים. לאחר זמן מה הרכבת התחילה לנוע בטרם חזר וזיזט חשבה שאיבדה אותו. רק בתחנה הבאה הוא רץ אליה ואמר "הנה אני פה". הסתבר כי הצליח לקפוץ על קרון אחר ולהיאחז בו מבחוץ כשהרכבת החלה לנוע.
ב- 8 בנובמבר 1942 הגרמנים פלשו לתוניס ועד מאי 1943 היתה תוניס תחת כיבוש גרמני ואיטלקי. תחתם היהודים סבלו מהפקעות רכוש ומקנסות קיבוציים, הוצאות להורג ללא משפט, והגליה למחנות ריכוז באירופה. הגרמנים הפקיעו את בית הכנסת הגדול מרשות הקהילה והשתמשו בבניין כמחסן אספקה של הצבא. כמו כן הגרמנים לקחו כ- 5,000 יהודים למחנות עבודה בכפייה סמוך לקו החזית. המחנה הקשה ביותר היה בביזרתה שבו עבדו ארבע עשר שעות ביום תחת תנאים קשים ומשטר אכזרי.
האוכלוסייה המקומית התייחסה בדרכים שונות כלפי היהודים. לצד מקרים של עזרה ותמיכה הייתה גם התעלמות והתאכזרות. נראה כי התנאים הקשים והניסיון לשרוד את התקופה הביא למגוון רחב של התנהגויות שונות כלפי היהודים.
כאשר חזרה זיזט לתוניס לאחר שהגרמנים גורשו גילתה כי ביתה נבזז ולא נשאר בו דבר. היא פגשה חייל אמריקאי שהתאהב בה ורצה שתבוא עמו לאמריקה, אך בגלל שהייתה ציונית לא רצתה לשמוע על מקום אחר מלבד ישראל. ב1949 עלתה לישראל עם ילדיה. בתחילה הייתה בשער העלייה, מחנה דויד, ובהמשך קיבלה בית במשותף עם בנה הבכור אלברט בעכו.
את סיפורה סיפרה נינתה, שנהגה לקרוא לה גרומר ומעידה כי סבתא גרומר הייתה אישה קטנה שמיעטה לדבר והרבתה לחייך ולעשות . היה קל להרגיש אהוב ויקר בקרבתה.
